חברת ניקיון חויבה בתשלום זכויות לעובדת, שעבדה באותו מקום עבודה תחת 7 מעסיקים שונים, גם עבור תקופות עבודתה אצל מעסיקים קודמים
העובדות
-------------
ולנטינה ז'קובסקי (להלן: "העובדת")עבדה כעובדת ניקיון במכון כושר אצל ש.מ.ע. אלמוג בע"מ (להלן: "המעבידה"),מינואר 2012 ועד לסיום עבודתה ביולי 2012.
העובדת טענה, כי הועסקה ברציפות באותה עבודה במכוןה כושר, תחת שבעה מעסיקים שונים, החל מחודש נובמבר 2008 ותבעה תשלום שעות נוספות,הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים שנוכו משכרה לפנסיה ודמי חגים. העובדת הסתמכה בתביעתהעל הוראת סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנתהשכר"), לפיו חבה המעבידה, כמעסיק אחרון, בתשלום מלוא זכויותיה בגין עבודתהאצל חברות קודמות באותו מקום. לפיכך, מבקשת העובדת כי המעבידה תשא בתשלום הזכויותבגין כל תקופת עבודתה, מחודש נובמבר 2008.
המעבידה טענה להיעדר יריבות בינה לבין העובדתקודם לחודש ינואר 2012, וציינה, כי הוקמה רק בשנת 2010, ומעולם לא קיבלה על עצמההתחייבויות של מעסיקים קודמים וכי הבהירה את הדבר לעובדת עם קליטתה לעבודה אצלה.עוד טענה, כי הוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינן רלוונטיות, באשר אין המדוברבמפעל ש"עובר מיד ליד", אלא במכון כושר אשר הפסיק את התקשרותו עם חברתניקיון מסוימת, והחל התקשרות עם אחרת. המעבידה טענה כי בגין תקופת העבודה אצלה בוצעולעובדת הפקדות לפנסיה, ושולמו לה דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה וגמול שעות נוספות.
פסק הדין
--------------
בפסיקה נקבע, כי הוראות סעיף 30(א) לחוק הגנתהשכר באות להגן על עובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם ע"יחילופי מעבידים, במפעל בו הם מועסקים. הוראה זו באה להבטיח לעובד רצף של זכויותהקשורות לא רק למעביד, אלא גם למקום העבודה. יש לראות את "המפעל", את"מקום העבודה", לא רק כנשוא של "בעלות", אלא גם כנשוא של"זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו"מפעל". מטרתו של הסעיף הינה להבטיח את זכויותיו של העובד, אם התחלפומעסיקיו, ולמנוע מצב של חילופי מעבידים, שיותיר את העובד כעומד בפני שוקת שבורה.לא נדרש כי יתקיים "מפעל" במובן המסורתי, אלא ההתייחסות הינה למקוםעבודה אחד בפועל, ולחילופי מעבידים במסגרתו.
ביה"ד קבע, כי ניתן לראות במעבידה מפעללכל דבר ועניין, המספק שירותי ניקיון. על אחת כמה וכמה מתחזקת המסקנה, לאורהעובדה, שהעובדת הועברה "מיד ליד" בין חברות שונות, בעלות שמות דומיםבחלקן, ואשר חלקן שוכנות בכתובת זהה. לאור עדותה של המעבידה, ספק רב אם הייתהמודעת לחילופי החברות המעסיקות. לפיכך, מתקיים הרציונל העומד בבסיס הוראת החוק. עלהמעבידה היה לבדוק, בעת קליטת העובדת, האם זכויותיה שולמו לה ע"י המעסיקהקודם. משלא עשתה כן, יש יסוד לתביעה לחיוב המעבידה בתשלום זכויות העובדת בגיןתקופת ההעסקה הקודמת באותו מקום עבודה. העובדה שהמעבידה הוקמה רק בשנת 2010 אינהרלוונטית כלל לשאלת חיוביה בהתאם לסעיף 30 לחוק הגנת השכר. זאת, שכן אין חולק, כיהעובדת הועסקה אצל מעסיקים אחרים בתחילת העסקתה, באותו מקום עבודה, ותביעתה מבוססתעל האחריות הקבועה בחוק על מעסיק חדש, בגין תקופת עבודה קודמת.
המעבידה טענה, כי מנהל מטעמה פנה אל העובדתבסמוך לסיום העסקתה, והודיע לה בכתב ובעל פה כי המעבידה מוכנה להעסיק אותה, אולםאינה נוטלת על עצמה התחייבויות של מעסיקים קודמים. המעבידה לא הציגה כל הודעהכאמור בכתב או הודעה שפורסמה בעיתונות, כדרישת סעיף 30 לחוק הגנת השכר. בנסיבותאלה, המעבידה לא מילאה אחר הדרישות שהיה בהן כדי לפטור אותה מלשאת בהתחייבויותמעסיקים קודמים, בהתאם לחוק הגנת השכר.
העובדת תבעה פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך11,038 ש"ח. כמו כן טענה, כי במהלך השנים נוכה משכרה סך של 6,937 ש"חעבור קרן הפנסיה, אולם סכום זה לא הועבר בפועל לטובת ביטוח פנסיוני והיא תובעתהחזר הסכום. עיון בתלושי השכר של העובדת מעלה, כי אכן נוכו משכרה ניכויים בגין"ביטוח פנסיה". אחריות המעסיק לתשלומים לקופת גמל, בגין תקופות עבודהאצל מעסיק קודם, נקבעה מפורשות בחוק הגנת השכר, בצד האחריות לתשלום שכר עבודה.לפיכך, מוטלת על המעבידה האחריות לתשלום פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בגין כל תקופתהעבודה, ככל שלא הופרשו בפועל. כמו כן, זכאית העובדת להשבת ניכויים שנוכו משכרהשלא כדין עבור קרן פנסיה.
עוד תבעה העובדת דמי חגים בגין 17 ימי חגבתקופת עבודתה וכן תמורה עבור עבודה בשעות נוספות. תמורה בגין עבודה בשעות נוספותהינה שכר עבודה לכל דבר ועניין. בהתאם לסעיף 1 לחוק הגנת השכר, המונח "שכרעבודה" כולל גם תשלומים בעד חגים. משכך, נכללים שני רכיבים אלה בגדר אחריותהשל המעבידה, בהתאם לסעיף 30 לחוק הגנת השכר. ביה"ד דחה את התביעה לתשלום דמיהחגים, שכן העובדת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה בנושא. אשר לתביעתהתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, העובדת פירטה את השעות הנוספות שעבדה בכל חודש,ואף הגישה דיווחי נוכחות בכתב יד המתייחסים לתקופת העבודה, על גבי טופס זהה, הנושאאת הכותרת "אלמוג". המעבידה לא הציגה דיווחי נוכחות אחרים של העובדת אונתונים סותרים בדבר נוכחותה בעבודה, על אף הנטל המוטל עליה בהקשר זה כמעביד, בהתאםלהוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.
ביה"ד קיבל את התביעה באופן חלקי ופסקלעובדת פיצוי בגין אי הפקדות לפנסיה, השבת הניכויים שבוצעו משכר העובדת לקרןהפנסיה ולא הועברו לקרן ותמורה בגין שעות נוספות.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש
סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023. מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.
לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.
- גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
- הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.
