עד כמה השופטים בעצם מושפעים מהתקשורת?
התקשורת הישראלית משפיעה לא רק על מחירי הקוטג', אלא גם על מספר שנות המאסר שייגזרו על הנאשם ועל הרשעתו. התקשורת משפיעה על בתי המשפט וחורצת גורלות. והשופטים? אלה מתחלקים לשניים: כאלה שמודים בזה, וכאלה שיודו בזה, אף על פי שרובם מנסים לשדר אחרת.
ניקח למשל את המקרה של עמרי שרון. כזכור, בפריימריס של שנת 2000 בליכוד, מועמד לראשות המפלגה היה רשאי על פי חוק מימון מפלגות להוציא על קמפיין סכום מגוחך של 826 אלף שקלים. עמרי שרון הודה בעבירה על החוק. הוא היה היחיד שהועמד לדין בגין עבירה על חוק מימון מפלגות מאז ומעולם. למרות שמשפטו צריך היה להסתיים בעונש על תנאי, הוא נשלח, בלחץ העיתונות, ל-9 חודשי מאסר, שהופחתו אחר-כך ל-7 חודשים. כמי שייעץ לעמרי שרון, יחד עם אמיר דן, אני יכול להעיד כי ניסינו כמיטב יכולתנו לשכנע את עמרי שיתיר לנו לפעול בתקשורת, להסביר שאי אפשר לנהל קמפיינים בסכום המגוחך שהמחוקק קבע, אך הוא סירב.
עמרי שרון שתק בתקשורת לאורך כל הדרך. היינו מצפים כי האלם שגזר על עצמו - יועיל לשרון, אך התוצאה הייתה הפוכה - השופטת עדנה בקנשטיין כתבה בפסק דינה: "רבות נטען על ידי הסנגורים ועדי ההגנה לעונש באשר לדימוי שיצרה התקשורת לנאשם. הניחו לתקשורת".
המקרה של חיים רמון הוא מעניין במיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה אי פעם בה הנאשם ניצח את הפרקליטות והמשטרה בתקשורת. הניצחון הזה היה בעוכריו של רמון, וזכה להתייחסות בפסק הדין. וכך כתבו השופטים: "לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת. תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעתים על ידי מסרים מוסווים, לעתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו, והוא הוא בלבד שמנחה אותנו".
אני תוהה מדוע כשהפרקליטות והתקשורת מנצחות בתקשורת ומשמיצות את הנאשם - אנו לא שומעים מילת ביקורת על כך מבתי המשפט. אבל כאשר הנאשם נלחם על הגנתו - הוא זוכה לגינוי מקיר לקיר.
גם פרשיית עו"ד דורי קלגסבלד שסוקרה בהרחבה בתקשורת, זכתה להתייחסות שיפוטית. בדברי ההסבר להפחתת העונש בערעור, כתבה השופטת המחוזית יהודית שבח כי בית משפט השלום הושפע כנראה מעוצמת התקשורת, ולכן הכביד עליו בעונש: "גם אין לדעת אם בית משפט השלום אכן הושפע בתת מודע ממתקפת הפרסומים שקראו להחמרה בענישה... די בחשש לקיומה של השפעה שכזו, על מנת להביא להתערבותה של ערכאת הערעור... לו הייתה דעתי נשמעת, תקופת המאסר לריצוי בפועל תופחת ל-10 חודשים". כלומר, יש כאן הודיה ששופטים הם כאחד האדם, ומושפעים מתקשורת.
במשפטו של משה קצב, למרות ההשפעה הידועה של התקשורת על בתי המשפט, דחו השופטים את טיעוני פרקליטיו להגנה מין הצדק. כזכור, הפרקליטים טענו שההתקפות התקשורתיות על קצב היו בכמות שפגעו בזכותו למשפט צדק. השופטים דחו את הטענה בנימוק שקצב עצמו עשה שימוש בתקשורת, ולכן אין לו על מה להלין. לשון אחר, השופטים המכובדים, שיודעים (!) שהתקשורת משפיעה על תוצאות משפטים - ציפו שקצב ישב ללא מעש - ייתן לצונאמי התקשורתי לשטוף אותו ולא לעשות דבר?!
גם כאן, צדיקה אחת בסדום, השופטת יהודית שבח, כתבה: "כל נאשם זכאי להגיע לבית המשפט כשהוא נהנה מחזקת החפות... בית המשפט זקוק לאמון הציבור, ואמון זה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות נגד הנאשם. משפט השדה שנערך לנאשם על ידי הציבור הינו גם תוצאה ישירה של משפט מהיר שנערך לנאשם על ידי התקשורת... ובו הוכרע דינו זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת, הכל בסיוע מסיבי וחסר תקדים של הדלפות מגמתיות, שאיש לא נתן עליהן את הדין".
כן, כולם יודעים שבתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה מושפעים מהתקשורת, ואף מזינים אותה. את המחיר משלם האזרח, שהצדק היחיד שהוא מכיר הוא רק כוכב בשמיים.
- 3.לכן-זה לא תמיד גרוע 24/07/2011 09:43הגב לתגובה זושהשופטים פוסקים "עם התקשורת". למשל- במקרה רוני רון, התקשורת היתה נגדו וגם השופטים- אז האם זה אומר שהוא חף מפשע? וגם בהרבה מקרים נוספים כך שברור שמי שכותב נגד התופעה הזו- רוצה פשוט להתנגח בשופטים, ולרוב זה מתבצע על רקע פסיקתם נגד עברייני מין כלומר- לאותו מתנגח יש משום מה אנטרס לזכות עברייני מין וזה מה שצריך להדאיג הרבה יותר
- 2.אבי 22/07/2011 06:24הגב לתגובה זומה השאלה ? די לשמוע ולקרוא שוב את השופט חשין.את דבריו של שי ניצן כי כולם פוחדים להישפט ע"י התקשורת ונכבדים רבים אחרים
- 1.ss 20/07/2011 04:16הגב לתגובה זוen kmo roni
- ירושלמית 21/07/2011 22:14הגב לתגובה זוכולנו בני אדם והיכולת של התקשורת להשפיע עלינו הינה במודע וגם בצורה בלתי מודעת. כתבה מצוינת
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
