עד כמה השופטים בעצם מושפעים מהתקשורת?
התקשורת הישראלית משפיעה לא רק על מחירי הקוטג', אלא גם על מספר שנות המאסר שייגזרו על הנאשם ועל הרשעתו. התקשורת משפיעה על בתי המשפט וחורצת גורלות. והשופטים? אלה מתחלקים לשניים: כאלה שמודים בזה, וכאלה שיודו בזה, אף על פי שרובם מנסים לשדר אחרת.
ניקח למשל את המקרה של עמרי שרון. כזכור, בפריימריס של שנת 2000 בליכוד, מועמד לראשות המפלגה היה רשאי על פי חוק מימון מפלגות להוציא על קמפיין סכום מגוחך של 826 אלף שקלים. עמרי שרון הודה בעבירה על החוק. הוא היה היחיד שהועמד לדין בגין עבירה על חוק מימון מפלגות מאז ומעולם. למרות שמשפטו צריך היה להסתיים בעונש על תנאי, הוא נשלח, בלחץ העיתונות, ל-9 חודשי מאסר, שהופחתו אחר-כך ל-7 חודשים. כמי שייעץ לעמרי שרון, יחד עם אמיר דן, אני יכול להעיד כי ניסינו כמיטב יכולתנו לשכנע את עמרי שיתיר לנו לפעול בתקשורת, להסביר שאי אפשר לנהל קמפיינים בסכום המגוחך שהמחוקק קבע, אך הוא סירב.
עמרי שרון שתק בתקשורת לאורך כל הדרך. היינו מצפים כי האלם שגזר על עצמו - יועיל לשרון, אך התוצאה הייתה הפוכה - השופטת עדנה בקנשטיין כתבה בפסק דינה: "רבות נטען על ידי הסנגורים ועדי ההגנה לעונש באשר לדימוי שיצרה התקשורת לנאשם. הניחו לתקשורת".
המקרה של חיים רמון הוא מעניין במיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה אי פעם בה הנאשם ניצח את הפרקליטות והמשטרה בתקשורת. הניצחון הזה היה בעוכריו של רמון, וזכה להתייחסות בפסק הדין. וכך כתבו השופטים: "לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת. תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעתים על ידי מסרים מוסווים, לעתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו, והוא הוא בלבד שמנחה אותנו".
אני תוהה מדוע כשהפרקליטות והתקשורת מנצחות בתקשורת ומשמיצות את הנאשם - אנו לא שומעים מילת ביקורת על כך מבתי המשפט. אבל כאשר הנאשם נלחם על הגנתו - הוא זוכה לגינוי מקיר לקיר.
גם פרשיית עו"ד דורי קלגסבלד שסוקרה בהרחבה בתקשורת, זכתה להתייחסות שיפוטית. בדברי ההסבר להפחתת העונש בערעור, כתבה השופטת המחוזית יהודית שבח כי בית משפט השלום הושפע כנראה מעוצמת התקשורת, ולכן הכביד עליו בעונש: "גם אין לדעת אם בית משפט השלום אכן הושפע בתת מודע ממתקפת הפרסומים שקראו להחמרה בענישה... די בחשש לקיומה של השפעה שכזו, על מנת להביא להתערבותה של ערכאת הערעור... לו הייתה דעתי נשמעת, תקופת המאסר לריצוי בפועל תופחת ל-10 חודשים". כלומר, יש כאן הודיה ששופטים הם כאחד האדם, ומושפעים מתקשורת.
במשפטו של משה קצב, למרות ההשפעה הידועה של התקשורת על בתי המשפט, דחו השופטים את טיעוני פרקליטיו להגנה מין הצדק. כזכור, הפרקליטים טענו שההתקפות התקשורתיות על קצב היו בכמות שפגעו בזכותו למשפט צדק. השופטים דחו את הטענה בנימוק שקצב עצמו עשה שימוש בתקשורת, ולכן אין לו על מה להלין. לשון אחר, השופטים המכובדים, שיודעים (!) שהתקשורת משפיעה על תוצאות משפטים - ציפו שקצב ישב ללא מעש - ייתן לצונאמי התקשורתי לשטוף אותו ולא לעשות דבר?!
גם כאן, צדיקה אחת בסדום, השופטת יהודית שבח, כתבה: "כל נאשם זכאי להגיע לבית המשפט כשהוא נהנה מחזקת החפות... בית המשפט זקוק לאמון הציבור, ואמון זה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות נגד הנאשם. משפט השדה שנערך לנאשם על ידי הציבור הינו גם תוצאה ישירה של משפט מהיר שנערך לנאשם על ידי התקשורת... ובו הוכרע דינו זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת, הכל בסיוע מסיבי וחסר תקדים של הדלפות מגמתיות, שאיש לא נתן עליהן את הדין".
כן, כולם יודעים שבתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה מושפעים מהתקשורת, ואף מזינים אותה. את המחיר משלם האזרח, שהצדק היחיד שהוא מכיר הוא רק כוכב בשמיים.
- 3.לכן-זה לא תמיד גרוע 24/07/2011 09:43הגב לתגובה זושהשופטים פוסקים "עם התקשורת". למשל- במקרה רוני רון, התקשורת היתה נגדו וגם השופטים- אז האם זה אומר שהוא חף מפשע? וגם בהרבה מקרים נוספים כך שברור שמי שכותב נגד התופעה הזו- רוצה פשוט להתנגח בשופטים, ולרוב זה מתבצע על רקע פסיקתם נגד עברייני מין כלומר- לאותו מתנגח יש משום מה אנטרס לזכות עברייני מין וזה מה שצריך להדאיג הרבה יותר
- 2.אבי 22/07/2011 06:24הגב לתגובה זומה השאלה ? די לשמוע ולקרוא שוב את השופט חשין.את דבריו של שי ניצן כי כולם פוחדים להישפט ע"י התקשורת ונכבדים רבים אחרים
- 1.ss 20/07/2011 04:16הגב לתגובה זוen kmo roni
- ירושלמית 21/07/2011 22:14הגב לתגובה זוכולנו בני אדם והיכולת של התקשורת להשפיע עלינו הינה במודע וגם בצורה בלתי מודעת. כתבה מצוינת
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
