הפרמיירליג תקיים ניסויים בטכנולוגיית עין-הנץ בעונה הבאה?
בשבוע שעבר, הסכים הגוף המחוקק של פיפ"א, IFAB, לבחון טכנולוגיות קו-השער במשך השנה הקרובה לפני שמתקבלת החלטה לעשות שימוש בהן. אחת ההחלטות הייתה כי המערכות ייבדו תחת תנאים אמיתיים ולא במעבדה, כלומר בתוך אצטדיונים בזמן משחקים רשמיים.
בתחילה, ספ בלאטר לא חשף מתי ואיפה יבוצעו הבדיקות הללו, אך הדיווח שמגיע אתמול (ב') טוען שזה יקרה בעונה הבאה בפרמיירליג. סוכנות הידיעות AP גורסת שזוהי האפשרות שבלאטר מעדיף, אולי בגלל שהאנגלים הם אלה שלחצו בצורה האינטנסיבית ביותר לשימוש בטכנולוגיה.
פול הוקינס, האדם שמאחורי טכנולוגיית עין-הנץ שנמצאת בשימוש מוצלח בטניס ובקריקט, לא השתתף בניסויים הקודמים של פיפ"א מכיוון שהם לא נערכו בתנאי אצטדיון. כעת, הוא ישמח להוכיח שהמערכת שלו מסוגלת לעמוד בדרישות של פיפ"א, כלומר לדווח לשופט תוך שנייה האם הכדור עבר את הקו או לא, בדיוק מקסימלי.
"אנחנו חייבים למצוא אצטדיון לעשות בו את הבדיקות", הוא אמר ל-AP. "עלינו גם לדעת מראש מה מצופה מאיתנו".
עם זאת, אחת הבעיות שעשויות להתעורר, במיוחד באנגליה, היא דליפת המידע הנאסף בבדיקות לתקשורת במקרים בהם המידע סותר את קביעת השופט. עורכי גלריית העיתונים באנגליה ישמחו לשים את ידיהם על הוכחות לטעויות שיפוט הרות גורל.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
