אצבעות שחורות 25.6.10
מוסף הארץ
מה תגידו על
למי להאמין?
המבקר, בתגובתו, מכחיש מכל וכל הכל.
אולי הפסקה הזו, בסיום הכתבה, יכולה להכריע את הכף:
-
"יום לאחר שנשלחה ללינדנשטראוס הבקשה לתגובה, צילצל הטלפון של גלבוע בשעת בוקר מוקדמת. על הקו: יעקב בורובסקי, קודמו בתפקיד בלשכת המבקר ומי שנחשב למקורב מאוד למבקר. 'הוא הציע לי לדאוג לכך שהראיון לא יתפרסם בתמורה להודעה לעיתונות שיפרסם משרד המבקר ובו שבחים לפעילותי. אמרתי לו שאני לא מאמין שזה ריאלי ושלא אסתפק בפחות ממכתב התנצלות אישי מלינדנשטראוס. להצעה הזאת כבר לא היה המשך'".
אני משערת ש
מתייחס רעיונית לשני הכתבים של וולטר בנימין,
רעיון נחמד, בובות קסומות, הכל טוב ויפה, אבל הרעיון קצת גדול על מסע לטורקיה, שנועד להראות שבאמת אין ישראלים יותר בקלאבים.
תרבות מעריב
כתבת השער עם יעקב גלעד (ישי ויסמן). מכתבות השער שאקרא, כך אני יודעת כבר מהצילום. ואכן קראתי. העובדה שבגיל 59, אחרי 30 שנות טיפול גלעד אומר שימשיך בכך
אותי מעצבנות כותרות ביניים המוצאות מהקשרן.
למשל: "יש לי משיכה לנשים". המשפט ממנו היא לקוחה הוא זה:
"תמיד ידעתי שאני לא סטרייט, אבל היו שנים שהתלבטתי איך אני רוצה לחיות, עם מי אני רוצה לחיות. היו לי גם חברות, יש לי גם משיכה לנשים".
לא נגרם כאן שום פשע, ברור. אבל.
מה שיפה בראיון הזה זה שהנה, אפשר לראיין מישהו גם בלי שימכור משהו.
ישראל השבוע
מרדכי גילת בפרשנות משלו לדרך בה מתנהל משפט אולמרט.
וכך
"לא הייתי רוצה להיות היום עיתונאי צעיר, המועסק באתר אינטרנט ונשלח לכסות את משפט ראש הממשלה לשעבר בירושלים. בוודאי לא באתר שאנשי אולמרט משוכנעים שהוא אתר הבית שלהם. זה ממש לא נעים.
לא הייתי רוצה לייצג במשפט הזה גם את אחת מתחנות הרדיו, הטלוויזיה, או עיתון כלשהו מסיבה פשוטה: לעיתונאי מקצועי קשה לראות את תמונות התנהלות דוברי אולמרט באולם הדיונים ומחוצה לו. הלחצים שהם מפעילים על אותם עיתונאים, צעירים וותיקים כאחד, בלתי נסבלים".
יגאל לרנר כותב על המשפט של שני בני זוג, פנינה ועומרי נעים, שפגעו באמיר בלחסן בן ה-13, שרכב על קורקינט ממונע, חצה את הצומת ונכנס לנתיב הנסיעה של השניים, ש
הנער, פגוע ראש, מחוסר הכרה ומשותק בכל גופו.
לרנר כותב שלפי כתב האישום ”מיוחסות לזוג עבירות הפקרה אחרי פגיעה, שיבוש הליכי משפט ונהיגה ללא רישיון, אבל לא הריגה".
למה שתיוחס להם הריגה, אם הנער חי?
מוסף כלכליסט
כתבת
מונדיאל
רע"ש, שאינו צופה בכדורגל/במונדיאל הגיע לאולפנו של יואב לימור בערוץ הראשון כדי לדבר על המונדיאל. מזל שיאיר לפיד כתב עליו בשבוע שעבר, אחרת לא היו מכירים אותו (7 ימים).
מצחיק.
G
היפהפייה של ערוץ 2 (לא, לא יונית לוי) אלא שרה ב"ק על שער
על מה ולמה? נו, היא זו שפתחה לרווחה את פרשת עמנואל.
ואם לחזור למונדיאל, לא רק רע"ש ביקר באולפנים אלא גם ורד קלנר, שהגיעה לבדוק מה התחדש במסדרונות הערוץ הראשון. אם המונדיאל הזרים
ומי אשם במה שאתם חושבים על הערוץ הראשון? התקשורת. נו. ברור.
תוס': גם ב
ועוד ראיון עם אסי דיין.
המשפט הדגול ממנו: משלמים לי 200 שקל
איזה פוסט? נו, סיפרתי כבר על הבלוג שלו בתפוז,
לחם עבודה
על פי חגי מטר בהעיר, יחידת עוז משתמשת בעיתונאים כדי ללמוד איך להתחבב על התקשורת. בין המרצים: אבי כהן, כתב הפלילים בישראל היום, סמדר פלד, כתבת אולפן שישי, ובעיקר הדס שטייף, כתבת פלילים בגל"צ ובישראל היום ומירב בטיטו, כתבת מגזין בידיעות.
אומרת שטייף: "עשיתי להם סדנאות איך להתמודד עם תקשורת עוינת, הם קבוצה שאוהבים לשנוא, כי הם עושים את הדברים שאנחנו לא אוהבים, שהציבור לא אוהב. זה בגדול".
תזכורת: מודעות הגופים המחפשים עובדים הן מעתה בתשלום.
מודעות שמפורסמות דרכי (כלומר מי שפונה אלי במייל) יעלו 400 ש', להבדיל ממודעות שמגיעות לאתר דרך אייס, שעולות 550.
המודעות יתפרסמו פה, בטור מימין, וכן באגף הדרושים של אייס.
מודעות של עיתונאים (ואחרים) המחפשים עבודה ימשיכו להתפרסם בחינם.
הכניסה ומשלוח הקו"ח – אף היא, כמובן, ללא תשלום.
ממון
כתבת השער נושאת כותרת אקזיסטנציאליסטית: "מתי זה ייגמר"?
מה מתברר? שהשאלה מתייחסת למתי ייגמר הדלק במכל. אודי עציון דגם ארבעה כלי רכב, ורצה לבדוק כמה זמן עוד נותר לנסוע אחרי שהנורה נדלקת ואחרי שהמד מראה על מכל ריק.
בהתחלה חשבתי, על ז ה כתבה? אני רואה שהמכל מגיע לרבע ונוסעת לתדלק. החרדה שאתקע באמצע הישימון של דרך בגין ממלאת אותי אימה.
הסיבה לכתבה, כך בפסקה השלישית היא דברי מנכ"ל שגריר, שהיתקעויות בגלל מחסור בדלק היא אחת הסיבות הנפוצות לאזעקתם.
למה? מה, אתם לא יכולים להיות כמוני? איזה אנשים.
מה גם שהסביר לי המוסכניק שבתחתית המכל מתרכזת הג'יפה של הדלק, ושלא כדאי שהקטנוע ייסע עליה.
אני מניחה שזה תקף גם למכוניות, לא? למרות שזה לא נכתב במסגרת מניית הסיבות למה לא לנסוע על הקצה.
צרורות לכותרות
"דיראס להשכיר" (על מרגרט דיראס, מוסף הארץ).
ובכלל שווה לקרוא את הכתבה של אלי אליהו, למתעניינים בה.
(לא, לא באתר).
לפני פיזור
גשם ביוני מבשר שלג באוגוסט?

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.