אצבעות שחורות 25.6.10

מוסף הארץ

מה תגידו על הסיפור של מאיר גלבוע על מבקר המדינה (גידי וייץ)? למי להאמין? המבקר, בתגובתו, מכחיש מכל וכל הכל. אולי הפסקה הזו, בסיום הכתבה, יכולה להכריע את הכף: - "יום לאחר שנשלחה ללינדנשטראוס הבקשה לתגובה, צילצל הטלפון של גלבוע בשעת בוקר מוקדמת. על הקו: יעקב בורובסקי, קודמו בתפקיד בלשכת המבקר ומי שנחשב למקורב מאוד למבקר. 'הוא הציע לי לדאוג לכך שהראיון לא יתפרסם בתמורה להודעה לעיתונות שיפרסם משרד המבקר ובו שבחים לפעילותי. אמרתי לו שאני לא מאמין שזה ריאלי ושלא אסתפק בפחות ממכתב התנצלות אישי מלינדנשטראוס. להצעה הזאת כבר לא היה המשך'".

אני משערת שהמסע של דאה הדר לטורקיה מתייחס רעיונית לשני הכתבים של וולטר בנימין, יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, והיסטוריה קטנה על הצילום. רעיון נחמד, בובות קסומות, הכל טוב ויפה, אבל הרעיון קצת גדול על מסע לטורקיה, שנועד להראות שבאמת אין ישראלים יותר בקלאבים.

תרבות מעריב

כתבת השער עם יעקב גלעד (ישי ויסמן). מכתבות השער שאקרא, כך אני יודעת כבר מהצילום. ואכן קראתי. העובדה שבגיל 59, אחרי 30 שנות טיפול גלעד אומר שימשיך בכך כל החיים, מנחמת. לא כי זה מה שאעשה, אבל המחשבה שזה אפשרי, חיובית.

אותי מעצבנות כותרות ביניים המוצאות מהקשרן. למשל: "יש לי משיכה לנשים". המשפט ממנו היא לקוחה הוא זה: "תמיד ידעתי שאני לא סטרייט, אבל היו שנים שהתלבטתי איך אני רוצה לחיות, עם מי אני רוצה לחיות. היו לי גם חברות, יש לי גם משיכה לנשים". לא נגרם כאן שום פשע, ברור. אבל.

מה שיפה בראיון הזה זה שהנה, אפשר לראיין מישהו גם בלי שימכור משהו.

ישראל השבוע

מרדכי גילת בפרשנות משלו לדרך בה מתנהל משפט אולמרט. וכך נפתח הטור:

"לא הייתי רוצה להיות היום עיתונאי צעיר, המועסק באתר אינטרנט ונשלח לכסות את משפט ראש הממשלה לשעבר בירושלים. בוודאי לא באתר שאנשי אולמרט משוכנעים שהוא אתר הבית שלהם. זה ממש לא נעים. לא הייתי רוצה לייצג במשפט הזה גם את אחת מתחנות הרדיו, הטלוויזיה, או עיתון כלשהו מסיבה פשוטה: לעיתונאי מקצועי קשה לראות את תמונות התנהלות דוברי אולמרט באולם הדיונים ומחוצה לו. הלחצים שהם מפעילים על אותם עיתונאים, צעירים וותיקים כאחד, בלתי נסבלים".

יגאל לרנר כותב על המשפט של שני בני זוג, פנינה ועומרי נעים, שפגעו באמיר בלחסן בן ה-13, שרכב על קורקינט ממונע, חצה את הצומת ונכנס לנתיב הנסיעה של השניים, שפגעו בו וברחו. הנער, פגוע ראש, מחוסר הכרה ומשותק בכל גופו.

לרנר כותב שלפי כתב האישום ”מיוחסות לזוג עבירות הפקרה אחרי פגיעה, שיבוש הליכי משפט ונהיגה ללא רישיון, אבל לא הריגה". למה שתיוחס להם הריגה, אם הנער חי?

מוסף כלכליסט

כתבת העונג אליה כיוונתי בחמישי.

מונדיאל

רע"ש, שאינו צופה בכדורגל/במונדיאל הגיע לאולפנו של יואב לימור בערוץ הראשון כדי לדבר על המונדיאל. מזל שיאיר לפיד כתב עליו בשבוע שעבר, אחרת לא היו מכירים אותו (7 ימים). מצחיק.

G

היפהפייה של ערוץ 2 (לא, לא יונית לוי) אלא שרה ב"ק על שער המוסף. על מה ולמה? נו, היא זו שפתחה לרווחה את פרשת עמנואל.

ואם לחזור למונדיאל, לא רק רע"ש ביקר באולפנים אלא גם ורד קלנר, שהגיעה לבדוק מה התחדש במסדרונות הערוץ הראשון. אם המונדיאל הזרים דם חדש בעורקים. ומי אשם במה שאתם חושבים על הערוץ הראשון? התקשורת. נו. ברור. תוס': גם בהעיר אוהבים את ערוץ 1 היום.

ועוד ראיון עם אסי דיין. המשפט הדגול ממנו: משלמים לי 200 שקל לפוסט. איזה פוסט? נו, סיפרתי כבר על הבלוג שלו בתפוז, מר נפש.

לחם עבודה

על פי חגי מטר בהעיר, יחידת עוז משתמשת בעיתונאים כדי ללמוד איך להתחבב על התקשורת. בין המרצים: אבי כהן, כתב הפלילים בישראל היום, סמדר פלד, כתבת אולפן שישי, ובעיקר הדס שטייף, כתבת פלילים בגל"צ ובישראל היום ומירב בטיטו, כתבת מגזין בידיעות.

אומרת שטייף: "עשיתי להם סדנאות איך להתמודד עם תקשורת עוינת, הם קבוצה שאוהבים לשנוא, כי הם עושים את הדברים שאנחנו לא אוהבים, שהציבור לא אוהב. זה בגדול".

תזכורת: מודעות הגופים המחפשים עובדים הן מעתה בתשלום. מודעות שמפורסמות דרכי (כלומר מי שפונה אלי במייל) יעלו 400 ש', להבדיל ממודעות שמגיעות לאתר דרך אייס, שעולות 550. המודעות יתפרסמו פה, בטור מימין, וכן באגף הדרושים של אייס. מודעות של עיתונאים (ואחרים) המחפשים עבודה ימשיכו להתפרסם בחינם. הכניסה ומשלוח הקו"ח – אף היא, כמובן, ללא תשלום.

ממון

כתבת השער נושאת כותרת אקזיסטנציאליסטית: "מתי זה ייגמר"? מה מתברר? שהשאלה מתייחסת למתי ייגמר הדלק במכל. אודי עציון דגם ארבעה כלי רכב, ורצה לבדוק כמה זמן עוד נותר לנסוע אחרי שהנורה נדלקת ואחרי שהמד מראה על מכל ריק.

בהתחלה חשבתי, על ז ה כתבה? אני רואה שהמכל מגיע לרבע ונוסעת לתדלק. החרדה שאתקע באמצע הישימון של דרך בגין ממלאת אותי אימה. הסיבה לכתבה, כך בפסקה השלישית היא דברי מנכ"ל שגריר, שהיתקעויות בגלל מחסור בדלק היא אחת הסיבות הנפוצות לאזעקתם. למה? מה, אתם לא יכולים להיות כמוני? איזה אנשים. מה גם שהסביר לי המוסכניק שבתחתית המכל מתרכזת הג'יפה של הדלק, ושלא כדאי שהקטנוע ייסע עליה. אני מניחה שזה תקף גם למכוניות, לא? למרות שזה לא נכתב במסגרת מניית הסיבות למה לא לנסוע על הקצה.

צרורות לכותרות

"דיראס להשכיר" (על מרגרט דיראס, מוסף הארץ). ובכלל שווה לקרוא את הכתבה של אלי אליהו, למתעניינים בה. (לא, לא באתר).

לפני פיזור

גשם ביוני מבשר שלג באוגוסט?

הטלגרם שלנו - תכנים בלעדיים ויחודיים