צבא ירדן עוצר מחבלים בדרך לישראל - על האינטרסים של ירדן ועד כמה הגבול דק?

כל מי שמתעניין בממלכה ההאשמית הירדנית עלול להתרשם, במבט ראשון, שמדובר במדינה לכאורה משעממת שאין לה השפעה על האירועים במזרח התיכון. במבט מעמיק יותר מתברר שירדן היא בעלת חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה לישראל, סוריה, סעודיה, עיראק ואפילו איראן. עובדה היא שבכל פעם שהשלטון בירדן היה בסכנה, מדינת ישראל נחלצה להגנתה, באמירות ובמעשים. איך קרה שדווקא מדינה כה שולית לכאורה הפכה לנכס אסטרטגי עבורנו, למה כל כך חשוב שישראל תמשיך לספק לירדן את המים הנחוצים להמשך קיומה? מדוע קיים הבדל של ממש בין הרטוריקה המתלהמת של ירדן ביחס לישראל לבין היחסים הקרובים, ואפילו האינטימיים, בדרגים המדיניים והצבאיים הגבוהים בין המדינות? והאם הגבול שלנו עם ירדן בטוח?      

ירדן - מדינה "משעממת", אבל מאוד חשובה לישראל

מבחינה כלכלית אין לירדן כמעט שום נכס ראוי לשמו שיכול למנף את הכלכלה שלה. אין בשטחה נפט או גז בכמויות משמעותיות, וגם החקלאות בשטחה מצומצמת. (מועסקים בה פחות מחמישה אחוזים מכוח האדם). ייצוא הפוספטים והכימיקלים מים המלח מועט יחסית וגם תעשיית התיירות שלה מצומצמת ונפגעה מאד בשנים האחרונות. אמנם נמצאו בירדן מרבצי אורניום משמעותיים, אבל עד כה לא הצליחו שליטי ירדן למנף את הגילוי הזה ולהפוך אותו לנכס כלכלי ואסטרטגי משמעותי. 

על פני השטח ירדן היא מדינה יציבה לכאורה, שבית המלוכה ההאשמי שולט בה ללא הפסקה, מתחת לפני השטח יש מתיחות וקשיים לשמר את השליטה הזו. מדינות רבות, ובראשן ישראל וארה"ב, מייחסות לממלכה ההאשמית של ירדן חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. ישראל עושה רבות לשמירה על יציבות הממלכה, בעיקר באספקה שוטפת של מים ובהגנה עליה מפני תוקפנות אפשרית מכל כיוון שהוא. ארצות הברית העניקה בעבר ומעניקה גם היום סיוע כלכלי משמעותי לירדן, יחד עם סיוע צבאי שהוא חשוב לא פחות. אמנם טראמפ איים לעצור את הסיוע אם ירדן לא תקלוט פליטים מעזה, אבל כל מי שמבין דבר או שניים במתרחש באזור יודע שהאיום לא יתממש, ומכל מקום לא בגלל פליטים מעזה. 

התבוננות מעמיקה בירדן מגלה שלמרות היציבות המדומה, שלטון בית המלוכה כלל לא מובטח והתסיסה הפנימית בירדן עלולה למוטט אותו ללא התראה מוקדמת, או בהתראה קצרה מאד.

• "ישראל תהפוך ליצואנית גז דרך אסיה ואירופה, לא רק דרך מצרים וירדן"
• הממשלה תאיץ את פרוייקט "שער הירדן"; תקים איזור תעשייה משותף

הממלכה ההאשמית הירדנית גובלת עם ישראל ממזרח בגבול שהוא הארוך ביותר שיש לישראל - 335 ק"מ, כאשר 97 ק"מ מתוכם הם הגבול בין ירדן לבין הגדה המערבית. ההפרדה הזאת נרשמה והונצחה בהסכם השלום עם ירדן, במטרה לקבוע מראש את הגבול בינה לבין מדינה פלסטינית, אם וכאשר יצליח מאן דהו להביא להקמתה. אורך הגבול, ביחד עם המיקום האסטרטגי של ירדן, הופך אותה לנכס אסטרטגי עבור ישראל. עם סוריה יש לירדן גבול באורך 362 ק"מ. עם סעודיה, אורך הגבול הינו 731 ק"מ ואילו עם עיראק מתקיים גבול באורך של 179 קילומטר. שטחה של ירדן הינו 89,302 קמ"ר (ללא שטחי יהודה ושומרון, כמובן). קיימות הערכות אחרות באשר לשטחה של ירדן, אבל ההבדלים נמוכים. ביולי 1988 הודיע המלך חוסיין שירדן מוותרת על כל תביעה ריבונית ביהודה ושומרון, מה שהותיר את האזור הלכה למעשה ללא ריבונות, ובשליטה צבאית ישראלית.     

בשנת 1948 ולפני כיבוש יהודה ושומרון על ידי ירדן, מנתה אוכלוסיית ירדן 400,000 נפש בלבד, רובם ככולם בדואים שחיו באזור מימים ימימה. אחרי שהגדה המערבית נכבשה (יש אומרים בהסכמה מראש של קברניטי המדינה היהודית שבדרך), היגרו ממנה עוד מאות אלפי תושבים ונכנסו אל תוך המדינה הירדנית. מאחר שירדן היא המדינה הערבית היחידה שהעניקה אזרחות למרבית המהגרים הללו, ההגירה התמשכה לאורך 19 שנה, עד לכיבוש יהודה ושומרון על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים (1967). גידול האוכלוסייה בירדן נמשך בקצב מואץ, שהשיג הלכה למעשה את קצב הצמיחה (האיטי ממילא) של הכלכלה הירדנית. כיום מונה ירדן יותר מאשר 11,500,000 איש. 92% מהאוכלוסייה הם ערבים סונים. 8% הנותרים מתחלקים בין נוצרים ודרוזים מצד אחד, לבין מיעוטים אתניים (כדוגמת הצ'רקסים, שהם מוסלמים סונים אך לא ערבים).

באשר לאחוז הפלשתינאים בממלכה – בעניין זה יש הערכות בלבד, מאחר והשלטונות בירדן אינם נוטים לנדב מידע בנושא. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2016, מספר הפלשתינאים הרשמי בממלכה היה 630,000 מתוך אוכלוסייה של כמעט 7 מיליון תושבים באותה התקופה. 3 מיליון תושבים נוספים שנדגמו באותו מפקד היו פליטים סורים, עיראקים ואחרים. בשנים הבאות מספר הפליטים עלה מאד, והשלטונות בירדן נמנעים מפרסום נתונים גם בנושא זה. כמו כן, ההערכות הן שמספר הפלשתינאים בירדן גבוה מזה שעליו הוצהר, והם מהווים כמחצית מאזרחי ירדן ואולי אפילו יותר. העדר נתונים מדויקים הוא מעשה מכוון של השלטונות. מצד אחד, הוא נועד למנוע ניסיונות השתלטות בלתי רצויים על הממלכה, כמו הניסיון שבוצע בספטמבר 1970. 

• הרשות לני"ע: שווי הנכסים המנוהלים זינק ב-22% ל-416 מיליארד שקל
• האם יציבות תעסוקתית פוגעת בכלכלה? מחקר של בנק ישראל עם תשובה מפתיעה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לטורים קודמים של משה כסיף:

למה מצרים לא רוצה את העזתים? הסיבות האמיתיות

האם 7 באוקטובר יכול להתרחש גם בגבול הסורי?

מצד שני, בירדן דואגים מאד מפני המגמה ההולכת ומתרחבת בישראל להגדרה של ירדן כמולדתם העתידית של הפלשתינאים. חשוב לומר בהקשר זה כי אם תהיה השתלטות פלשתינאית על ירדן, הדבר עלול להשפיע לרעה על בטחונה של ישראל ולא בהכרח יתרום ליציבות באזור. ה"פלשתינאים" לא תורמים ליציבות המקומות אליהם הם מגיעים.

כלכלת ירדן - הסתמכות על סיוע חוץ

בניגוד לכלכלות במדינות המקיפות את ירדן, שלהן פוטנציאל בלתי מנוצל רב, כלכלת ירדן היא קטנה ואיננה מאפשרת לכאורה פיתוח משמעותי. זאת, הן בגלל האפשרויות המוגבלות לפיתוח מצד אחד, והן בגלל גידול האוכלוסייה שמותיר למעשה את הכלכלה במצב של דריכה במקום ואפילו נסיגה, מצד שני. 

אם קצב הצמיחה עומד על 2% - 2.6% בשנה, הרי שגידול האוכלוסייה עומד על יותר מ 3%, מה שמעקר את הגידול הכלכלי ואיננו מביא לשיפור ברמת החיים בירדן. בנוסף, מספר הפליטים ותושבים שאינם אזרחים בירדן מגיע לכדי 30% מהאוכלוסייה. אלה, ברובם, לא רק שאינם משלמים מיסים, אלא גם נהנים מהשירותים שהמדינה מעניקה לתושביה, וגוזלים הלכה למעשה משרות מאזרחי ירדן. וכך למעשה נוצרת כלכלה בדעיכה, עם צמיחה ריאלית שלילית, עם הגירה פנימה שגורמת לאיבוד משרות ולירידה או קיפאון בשכר, משמע שחיקה ריאלית.  ובכל זאת - מה ענפי הכללכה בירדן?

·         חקלאות: החקלאות בירדן מספקת תעסוקה לכארבעה אחוזים מכוח העבודה, אבל חלקה בתוצא הלאומי בירדן קטן הרבה יותר. העדר שטחים חקלאיים ובעיית מים חמורה בהחלט אינם משפיעים לטובה. בנוסף, בגלל העדר רגולציה, מתרחבות הערים בירדן דווקא על חשבון שטחים חקלאיים. 

·         תעשייה: התעשייה בירדן כוללת את תעשיית הטקסטיל, המהווה חלק משמעותי מהייצוא של ירדן. בנוסף קיימים תחומים שונים, כולל גם תעשיית קוסמטיקה ותרופות, שתורמים גם הם תרומה צנועה לתמ"ג.

·         מחצבים: ירדן ענייה במחצבים, למעט מחצבים המצויים בים המלח ובסביבותיו וכן פוספטים המצויים בסביבות עיר הבירה עמאן. כמו כן יש בירדן מעט נפט, וכמויות קטנות של גז, שנמצאו על ידי מי שקבלה את הזיכיון להפקתם כבלתי ראויים, והם ננטשו.

·         תיירות: ירדן היא מדינה עשירה בהיסטוריה, ומכאן גם שהיא מהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמה. עם זאת הפוטנציאל התיירותי לא מנוצל במלואו, ואף לא ברובו. המתיחות המדינית והצבאית באזור בעשורים האחרונים הנחיתה שוב ושוב מכות קשות על התיירות בירדן (כמו גם בישראל), ולמרות מאמצים רבים וקמפיינים פרסומיים ושיווקיים בשיתוף מלך ירדן עצמו, לא חלה הצמיחה המיוחלת בתיירות.

·         פיננסים: הענף הזה נתקל בקשיים, בעיקר בשל כוח קנייה נמוך והעדר עודפי הכנסה בקרב מרבית שכבות האוכלוסייה. כמו כן, ירדן אינה נחשבת יעד אטרקטיבי להשקעה בקרב משקיעים בחו"ל. עם זאת, יש בה מגזר פיננסי בעלייה, בנקים מסחריים וחברות ביטוח. אלה עשויים לשמש פלטפורמה לצמיחה כלכלית אפשרית בעתיד, אם וכאשר תתרחש.

·         שירותים ממשלתיים: למעשה, ממשלת ירדן היא גם המעסיק הגדול ביותר. אין נתונים זמינים באשר למספר המועסקים בשירות המדינה, בדגש על העשור האחרון. עם זאת, ההערכה היא שמדובר במאות אלפי מועסקים, כולל בשירותי הביטחון. בעניין זה אי אפשר להימנע מהתחושה שהמדינה מעניקה סוג של "סידור עבודה" למניעת התמוטטות המשטר על רקע מחאות כלכליות שעלולות לפרוץ.

למעשה, מה שמחזיק את ירדן בחיים מבחינה כלכלית הוא סיוע החוץ, של ארה"ב ושל מדינות אחרות. כמו כן, במשך תקופות ארוכות שמשה ירדן כמדינת מעבר לסחורות ואף לנפט של מדינות שלא היתה להן דרך אחרת לשיווק. כך למשל, במשך שנים ארוכות בתקופת מלחמת איראן עיראק, השתמשה עיראק בנמל עקבה כמוצא לים ובנוסף העבירה צינורות נפט דרך ירדן לסוריה. גם כיום, כשיש הסכם שלום בין ירדן לישראל המאפשר לירדן גישה חופשית לנמלי ישראל, קורה לא אחת שירדן משמשת סוג של מתווך ומעבירה סחורות של מדינות ערביות (גם כאלה שעוינות את ישראל) לאירופה דרך נמלי ישראל, עבור עמלות שמנות.

פוטנציאל גדול של אנרגיה מתחדשת 

בשנת 2021 התפרסמה ידיעה שלפיה חתמו ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות על הסכם להקמת מתקני אנרגיה ירוקה בירדן. תמורת החשמל שיופק ממתקנים אלה ויסופק לישראל, תבנה ישראל מתקני התפלה שמהם יסופקו מים לירדן. ההסכם הזה לא הגיע לכדי יישום. גם תוכניות אחרות לברית אנרגיה ישראלית ירדנית נותרו על הנייר. עם זאת, קיומן מרמז על הפוטנציאל העצום של ירדן בתחום. יותר מתשעים אחוזים משטחה של ירדן הוא מדברי, ואין לה דבר זולת שמש ושטחים בלתי ראויים לעיבוד, אשר יכולים להיות מנוצלים למטרה זאת. די מפליא בעיניי ששלטונות ירדן טרם השכילו לפנות לתחום, שיכול להוות חלופה הולמת לנפט. בהקשר זה כדאי להזכיר את  המגמה בישראל לבניית שדות סולאריים בבקעת הירדן ואפילו בשטחים חקלאיים, שהואצה עוד יותר בשנים האחרונות. בנוסף, לפני כשנה יצאה הנחיה המחייבת כל מבנה צמוד קרקע מסחרי וציבורי בישראל בהתקנת פאנלים סולאריים.

ומאנרגיה למים. במזרח התיכון המים היו ועודם גורם משמעותי לסכסוכים ולמלחמות. במאמר על מצרים שהתפרסם לא מכבר, עסקתי במאבק המתפתח בין מצרים לאתיופיה על השימוש במי הנילוס. באחד המאמרים הבאים אעסוק במים במזרח התיכו והשפעתם על כלל האירועים בו. ואולם מכל מדינות המזרח התיכון, ירדן היא המדינה הפגיעה ביותר והחשופה ביותר למחסור במים. מנגד, האפשרויות שלה לפתרון עצמאי של הבעיה מוגבלות משום שאין לה כמעט מוצא לים, ומכך נגזר גם שפוטנציאל התפלת המים שלה מזערי. אם ישראל תחדל מאספקת מים לירדן, תושביה יגוועו מצמא, פשוטו כמשמעו. גם כיום, למרות הסיוע מצד ישראל (שלמעשה הוא גבוה הרבה יותר מזה שהוסכם עליו בהסכם השלום), האוכלוסייה בירדן עדיין סובלת ממחסור במי שתייה, שלא לדבר על מים לתעשייה ולחקלאות. אם חלילה יתפתח בירדן צמא, עלול להיווצר מצב מבהיל של נהירת אוכלוסייה המונית מירדן לישראל, שאפילו צבא מיומן ביותר לא יוכל למנוע. על רקע האמור לעיל, כדאי לזכור שבתחילת שנות השישים, ישראל עצמה כמעט ויצאה למלחמה נגד סוריה, בגלל הכוונה והניסיון שלה להטות את מי מקורות הירדן.

מקורות המים של הממלכה מצומצמים מאד. המקור הראשי, כמוכן, הוא הירדן ומקורותיו. בנוסף, יש בירדן שני סוגים של מי תהום – מי תהום מתחדשים ומי תהם מתכלים. כל מקורות המים הללו גם יחד אינם מספיקים אפילו למחצית מצריכת המים של ירדן. אם לקחת בחשבון את מספר הפליטים הגבוה שהגיע אליה בעשורים האחרונים, אפשר להניח שהמצב אפילו גרוע יותר ממה ששלטונות הממלכה מרשים לעצמם לציין.      

: מצבה הכלכלי העגום של ירדן מונע ממנה את האפשרות להשקיע בפיתוח ותיקון תשתיות המים שלה. כתוצאה, צנרת המים המרכזית בכל הערים הגדולות בירדן פגומה ודולפת. על פי ההערכות, 48% מכמות המים שכבר מגיעה לצנרת הולכת לאיבוד.

מעבר לכך, למרות ניסיונות של גורמים שונים (ובכלל זה נשיא ארה"ב, למרבה הצער) להכחיש את משבר האקלים, המשבר הזה  כבר כאן והוא לא עומד להסתיים בקרוב או בכלל. בעשורים האחרונים חווות כל המדינות באזור, לרבות ירדן, ירידה משמעותית בכמות המשקעים ואיתה ירידה בכמות המים בירדן ובמקורותיו. בסוריה, הדבר הביא בסיכומו של עניין למלחמת אזרחים ולהפיכה. בירדן נמנעו אירועים דומים בזכות אספקת המים השוטפת של ישראל לירדן. זה מה שמחזיק את השלטון בירדן.

בהקשר למים - אזכיר כי קיימת תופעה נפוצה של גנבת מים בירדן. לשלטונות בירדן אין ממש דרך להתגבר עליה, וההנחה היא שהתופעה הזאת תימשך כל עוד מצב המים בירדן ימשיך להיות עגום.  

האינטרס של ישראל באספקת מים וגז לירדן

לא אחת נשמעת, בעיקר בעתות משבר ביחסים בין המדינות, הדרישה מקברניטי מדינת ישראל להפסיק את אספקת המים לירדן. דרישות כאלה עולות מחברי כנסת, פוליטיקאים ומשפיעני דעת קהל שההבנה שלהם בנושא מוגבלת למדיי. הרשתות החברתיות רק מעצימות את הדרישה הזאת, באמצעות תגובות לפוסטים, כתבות ומאמרים. לרוב, מגיעות דרישות אלה בעקבות התבטאות עוינת של מלך ירדן או אישיות ירדנית אחרת, או פעולה שמתקבלת בישראל כניסיון לפגיעה מכוונת בה. ואולם גם כשהדם רותח, חשוב להבין שאספקת מים ישראלית לירדן חשובה לישראל לא פחות מאשר לירדן.

כבר הוזכרה לעיל האפשרות המבהילה של נהירת אוכלוסייה, שעלולה להתרחש במקרה של מחסור חמור במים. עד למועד כתיבת שורות אלה, צבא ירדן מונע מאזרחים להגיע לקרבת הגבול ולעורר בעיות. אבל זה עלול להשתנות באחת במקרה של מחסור במים. במקרה כזה, חיילי צה"ל יעמדו בפני דילמה נוראה: אם יניחו לפליטים לחצות את הגבול – יביאו בהכרח לקיצה של מדינת ישראל. אם יירו בפולשים, יגרמו להרג המוני שגם הוא, בדרכו שלו, עלול לפגוע פגיעה אנושה בישראל ולהטלת סנקציות נגדה מכל מדינות העולם.

בפעם האחרונה שאיראן ירתה טילים לכיוון ישראל, לקח צבא ירדן חלק פעיל בהגנת שמי ישראל. תסריט כזה לא היה אפשרי, אילולי ידע שליט ירדן שבלי המים הישראלים הוא לא ישרוד.

אחת הסיבות לחשיבות הרבה של ירדן לישראל היא היותה חיץ בין עיראק ואיראן לבין ישראל. גם כיום, כפי שהתברר לאחרונה, מוברחים לא מעט כלי נשק, תחמושת וחומרי נפץ לתוך יהודה ושומרון. תוך עקיפת הצבא הירדני. התרת הרסן עלולה להחמיר את הבעיה ולעלות בחיי אדם רבים בתוך ישראל. גם פעילי טרור יוכלו לעבור בבטחה דרך ירדן ולנסות לגרום נזקים בישראל.

למעשה, המצב הנוכחי של גבול ארוך עם יחסית תקלות ופיגועים מעטים על פני השנים הוא מצב וטוב. החשש הגדול שהגבול הזה שהוא דק מאוד, ועביר מאוד, ייפרץ. מה שהחזיק ומחזיק אותו הוא גם הכוחות שלנו אבל בעיקר ההרתעה והכוחות הירדנים. לירדן יש אינטרס גדול כאמור שהגבול יהיה שקט. השאלה הגדולה בהקשר הזה היא האם אנחנו לא מסתמכים יותר מדי על הירדנים. זוכרים שהסתכנו על הטכנולוגיה? ב-7 באוקטובר היא נפרצה בקלות. האם אנחנו לא באותו קו מחשבתי שגוי. נראה שנפל האסימון למקבלי ההחלטות, אלא שצריך להגיד את האמת - אי אפשר להגן בצורה משמעותית מאוד על הגבול הארוך הזה. בסוף זה סדרי עדיפויות, תקציבים ובעיקר כוח אדם - אין חיילים לשמור על מכלול הגבולות.  

זה המקום לחזור ולהדגיש כי למרות הסכמי השלום בין ישראל לממלכת ירדן, ברחוב הירדני ישראל היא מדינה שנואה. מאות אלפי הפליטים שנוספו אליה בשנים האחרונות, גם הם לא נמנים עם תומכי ישראל, בלשון המעטה. חדשות לבקרים עומדים שלטונות ירדן בפני הפגנות אנטי ישראליות, שעלולות לסכן את עצם שרידות השלטון. אם אכן תתממש הדרישה להפוך את ירדן למדינה ה"פלשתינית", השלטון שיעלה שם יהיה עוין ולא ינקוט אף אחד מהאמצעים שכיום מסייעים לישראל לשמור על גבולותיה. מדובר באמירה פופוליסטית, שאפילו אנשי ימין מובהקים מבינים שבמצב הקיים היא אינה רלבנטית. מניעת מים מירדן עלולה לגרום להתמוטטות השלטון ולעליית שלטון עוין, שלא ישתף פעולה ויכול לגרום נזקים עצומים בישראל, אפילו ללא השעיית הסכמי השלום דה יורה. שרידות השלטון בירדן היא, אם כן, אינטרס מובהק של ישראל, ואספקת מים מסייעת לשלטון בירדן לשרוד.

גם אספקת הגז היא אסטרטגית לישראל. שותפויות הגז מעבירים למצרים וירדן גז שוטף שאת חלקו הן מייצאות במחירים גבוהים. הן מרוויחות מכך והרווחים האלו לצמד אספקת האנרגיה שמגיעה לציבור שלהן, הם אינטרס כלכלי מאוד חשוב שהוא אחד מהעוגנים לשלום. התלות שלהם במים ובגז מייצרים לישראל עמדת כוח מולם. זה לא אומר שזה מבטיח לנו שקט - הסכנה בגבול הירדני היא גבוהה מאוד וכך גם בגבול המצרי. אבל בלי הגז והמים המצב היה גרוע ומסוכן בהרבה.    

האם הדרישה מירדן לקבל פליטים מעזה היא ריאלית?

עם כניסתו לתפקיד, נמסר כי הנשיא טראמפ ביקש ממצרים וירדן לקלט פליטים מעזה על מנת לרוקן אותה מתושבים. המצרים סרבו כמעט מייד, מטעמים שכבר פרטתי במאמר קודם. כבר לפני כן היה ברור שזה לא יכול לקרות, אבל בקשתו של טראמפ חייבה הן את מצרים והן את ירדן להגיב, ושתי המדינות סרבו. גם בסוריה הייתכנות של מהלך דומה נמוכה.  גם ירדן, כל הנראה, לא תקלוט פליטים מעזה, למעט מקרים הומניטריים או אזרחים ירדנים שחיים בה. בראש וראשונה - תוספת של כמיליון עזתים לא תיטיב עם ירדן ותערער את המשילות של המלך במדינה.

מעבר לכך, ברחוב הירדני ישראל מדינה שנואה, שרבים מתושביה רואים בהסכם השלום סוג של תקלה שתתוקן בשלב כזה או אחר בעתיד. גם מלך ירדן וגם האליטה הירדנית אינם אוהבים את ישראל. לפיכך הם ישמחו לראות את ישראל מתקשה להתמודד עם תושבי עזה. השנאה היא מושרשת ויש לה גם אספקטים דתיים – הם לא מאמינים בזכות הקיום של ישראל, ורואים בשימור בעיית הפליטים בעזה אמצעי נוסף לקעקע את הכלכלה והביטחון שלה. השנאה הזאת היא שגרמה למדינות ערב מלכתחילה להימנע מקליטת הפליטים ה"פלשתינים" כאזרחים שווי זכויות מאז 1948. כך הונצחה למעשה "הבעיה הפלשתינית", שמבחינת המשפט הבין לאומי היתה אמורה להיעלם זה מכבר.

צריך לזכור, שכמעט כל העזתים הם, באופן כזה או אחר, קשורים לחמאס, מכאן גם לאחים המוסלמים. חשוב לזכור ולהזכיר שהחמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות לחלוטין בשנת 2007. בנוסף כדאי לזכור שבטבח השבעה באוקטובר השתתפו הרבה יותר תושבים עזתיים מאשר מחבלי חמאס, והתושבים הללו הרגו ואנסו גם הם. גם מי שלא קשור במישרין לחמאס, אוחז בדעות מוצקות באשר להכרח בעליית שלטון אסלאמי. עבור ירדן, כניסת אנשים בעלי דעות כאלה לתחומה הן חדשות רעות. ירדן נלחמת מלחמת חורמה באחים המוסלמים, ולא תניח למי שאוחז בדעות שלהם להיכנס לתחומה.

למתבונן מהצד שאיננו מבין דבר בהלכות המזרח התיכון, נדמה שכל הערבים דומים ואין בעיה לבצע שינויים כאלה ואחרים, כמו העברה יזומה של אוכלוסייה ממקום למקום. חוסר הבנה משווע זה היה המקור להסכם סייקס פיקו (1916), שקבע את עתיד האזור למאה השנים הבאות. אבל האמת היא שהמנטליות של ערביי עזה, כמו גם הדיאלקט של השפה הערבית שלהם, שונים מאלה של ערביי ירדן וערביי יהודה ושומרון. ניסיון לאחד ביניהם עלול להביא לפיצוץ, שנאה, רצח ונקמת דם שאיש לא יודע היכן יסתיימו. לצורך העניין חשוב לציין שבתוך יהודה ושומרון עצמה יש איבה בין שכם, ג'נין וטול כרם וכל עיר חיה לעצמה. גם בין כפרים ביהודה ושומרון יש איבה חזקה ואין ממש תחושה של עם. הוספת פליטים עזתיים בירדן רק תעצים את ההבדלים ותוסיף שמן למדורת השנאה ההדדית שהיא ממילא יוקדת.

ירדן גם לא מסוגלת כלכלית להכיל עוד פליטים. גם הבטחה אמריקאית לפיצויים הולמים לא תעזור. ייתכן שהאמריקאים יסייעו בשנה הראשונה, השנייה, השלישית אולי גם הרביעית, אבל ברור שהסיוע המיוחד לא יימשך. כתוצאה, העומס הכלכלי של הפליטים העזתים ייפול, בסיכומו של עניין, על הממלכה ועל הכלכלה שלה.

עם זאת, ולמרות האמור לעיל, ישנם שני גורמים שכדאי לציין כאן: ראשית – טראמפ הוא אדם לא צפוי, שאמון על משא ומתן ואוהב לנצח. ייתכן שהוא יציע לירדנים הטבות שיכולות לשנות מציאות עבורם, שישנו את ההחלטה שלא לקלוט עזתים. שנית – אם ירדן תשמש רק תחנת מעבר של הפליטים למקום אחר, ייתכן שהממלכה ההאשמית של ירדן תסכים ותשתף פעולה. למעט שני המצבים האלה, נראה שהסיכוי קטן.

משה כסיף הוא מזרחן וחוקר  ואיש מודיעין לשעבר