במסגרת כנס הרצליה, שנסגר היום לאחר 3 ימים, דיבר מנכ"ל בנק הפועלים על מצב הכלכלה העולמית וכמובן גם על ההשלכות של המשבר הכלכלי העולמי על המשק הישראלי. אתמול, נזכיר, פירסם בנק הפועלים אזהרת רווח לפיה הוא צפוי לרשום הפסד של כ-250 מיליון שקל ברבעון הרביעי.

מצד אחד, אומר זיו, "נכון לחודש זה, במהלך 18 החודשים האחרונים נרשמו מחיקות בסך של כטריליון דולר במערכת הפיננסית העולמית, וההערכות העדכניות הן כי במקרה הטוב אנחנו באמצע הדרך וצפויים עוד כטריליון דולר נוספים של מחיקות. יש כאן סיכון ופוטנציאל נזק שאי אפשר להתעלם מהם.

"מצד שני, בתקופה האחרונה נשמעות הערכות כי הסיכון הזה יורד לאיטו, והמערכת הפיננסית העולמית מתייצבת, בין השאר בזכות חבילות סיוע נרחבות. הבעיה האמיתית, כפי שאני רואה אותה, היא שהמשבר אומנם התחיל בענף הפיננסים, אבל כבר מזמן גלש לתחום הריאלי. כתוצאה מכך, המשקים המערביים כבר במיתון עמוק , ובכלכלות המתפתחות - קצב הצמיחה המואץ שראינו בעבר נבלם בחדות. זו הבעיה האמיתית וזה המשבר האמיתי, שהפתרון שלו יהיה הרבה יותר מסובך וייקח הרבה יותר זמן מאשר פתרון המשבר בענף הפיננסי".

נכון להיום, אמר זיו, "הנתונים הבסיסיים, מה שמכונה ה-fundamentals, לא נראים טוב באף אחת מהכלכלות המרכזיות בעולם. כדוגמה - לאחרונה שמעתי הערכות שבלונדון צפויה ירידה נוספת של לפחות 10, ואולי אף 20 אחוז, במחירי הנדל"ן, שכבר ספגו מהלומות קשות בחודשים האחרונים. בשוק האמריקאי אנחנו רואים עכשיו תיקון מאוד חד, המתבטא בפיטורי מספרים ענקיים של עובדים וקיצוץ חד בעלויות, גם במגזר הפיננסי וגם בחברות בתחומים אחרים. עם זאת, לכל ברור שיעבור עוד זמן רב, הנמדד בשנים, לא בחודשים, עד לתיקון מלא, ונדרשת גם עזרה של הממשל".

לא צפוי אסון כלכלי אבל כן צפוי מיתון ממשי

אין ספק, הוסיף זיו, "שיש סימנים מדאיגים במשק, בדמות עלייה באבטלה ותחזית צמיחה שלילית בשנה הקרובה. אני מוכן להעריך, בזהירות המתחייבת, שלא צפוי כאן אסון כלכלי, אבל בפירוש צפוי מיתון ממשי שישפיע על ביצועי המשק כולו".

בנוגע למערכת הבנקאית ציין מנכ"ל בנק הפועלים כי "חשוב לזכור שהמערכת הבנקאית בארץ נכנסה למשבר כשהיא איתנה, והיא תישאר כזו. אחד הנתונים החשובים שמייצגים איתנות של מערכת בנקאית הוא יחס הלימות ההון. לבנקים בארץ, כולל בודאי לבנק הפועלים, יש הלימות הון גבוהה יחסית למה שהיה מקובל בעולם ערב המשבר, והמערכת הבנקאית הישראלית נהנית מאמון רב של ציבור המפקידים, הן המוסדיים והן הפרטיים".

באופן כללי, אמר זיו, "אני מאמין שהדרך הנכונה לסייע למשק היא "לתת לשוק לעבוד", ולספק לו את הכלים לצורך כך. לא צריך ללכת לכיוון של תכניות "מיקרו" שמתערבות בשוק, אלא יותר לתכניות "מאקרו" שייצרו את התנאים הנחוצים בשוק. לדוגמא, הגדלת זמינות ההון לבנקים והגדלת הנזילות במערכת דרך מדיניות מוניטרית פחות לוחצת יביאו למצב שבו השוק כבר יידע לפעול בעצמו".

הבעיה בנדל"ן: ירידה בביקושים

"מזווית ההסתכלות שלנו כבנקים, ההתנהלות של האוצר סביב הצעדים האלה בעייתית. האוצר ממש מקפיד – פעם אחר פעם – שלא להיוועץ בנו טרם קבלת החלטות אשר אנו, הבנקים, מהווים חלק מרכזי ביישומן. כתוצאה מכך עלולות להירקם תכניות לא טובות, לא יעילות או לא מועילות, ועלולים להיווצר עיכובים ביישומן. אמנם היום בבוקר נפגשנו עם שר האוצר, אך אני חושש שזה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

"דוגמא טובה מהימים האחרונים היא קרן הסיוע לנדל"ן. אילו האוצר היה נועץ בנו בטרם היה מגבש את התכנית, הוא היה נוכח לדעת שלמיטב ידיעתנו בעיית המימון איננה הבעיה המרכזית בענף הנדל"ן. למעשה, אין כמעט עסקאות נדל"ן שאנחנו דוחים בגלל הון לא מספיק של קבלנים. הבעיה המרכזית בנדל"ן היא הביקושים: הציבור מצפה לירידות מחירים, ולכן הוא מקטין ביקושים וממתין. אפשר לחשוב למשל על צעדים שיוזילו קרקעות ו/או מיסים, וכך יעודדו את הביקוש, אבל אין הרבה משמעות למתן ערבויות לקבלנים במתווה שמציע האוצר, משום שהן לא יגדילו את הביקוש ולכן לא יפתרו את בעיית השורש".

בנוגע לתוכנית האוצר לערבויות לגיוס הון לבנקים אמר זיו כי האוצר אמור לצאת בקרוב עם כתב ערבות בהיקף כולל של 6 מיליארד שקל שהוא יעמיד לרשות הבנקים לצורך גיוס כתבי התחייבות נדחים. הרעיון הוא שעל בסיס ההון שיגויס, הבנקים יגדילו את היצע האשראי במשק.

זיו מציין כי יש כמה בעיות מרכזיות בתכנית הזו: "ראית, ההיקף שעליו הצהיר האוצר קטן מדי. בנק ישראל דורש מכל הבנקים להגיע ליחס הלימות הון של 12% עד סוף 2009, מה שאומר שעד שמגיעים ליחס הזה אין מנוף על הכסף שמגויס. זה שקל מול שקל. רק אחרי שמגיעים להלימות הון של 12% המנוף הופך להיות סביב 8, כלומר על כל שקל נוסף שמגויס, הבנק נותן אשראי בסך 8 שקלים. לאור זאת, אם הכוונה היא להשיג אפקט משמעותי, דרושה תכנית בהיקף הרבה יותר גדול – הייתי אומר 10 מיליארד שקלים לפחות.

"שנית, מבנה הערבות החלקית: אין בעיה עקרונית עם ערבות חלקית, אבל האוצר הכניס לערבות מנגנון מסובך שמפחית את השיעור שלה אחת לכמה שנים. זה יקשה על התמחור של הלקוחות המוסדיים שירכשו את כתבי ההתחייבות, ועלול להקשות מאד על הגיוס באמצעות הערבויות. בנוסף, מעבר למחיר השוק של כתבי ההתחייבות, יש בנוסף גם מנגנון שהכניס האוצר, של עמלת ערבות בשיעור גבוה מאד, ובתשלום מראש על כל התקופה, כאשר רק חלק מהעמלה ניתן לקבל בחזרה בתנאי שמגדילים אשראי בהיקף מסוים. זה מייקר מאד את עלות גיוס המקורות של הבנקים, וכתוצאה מכך, זה עלול לייקר בהתאם את האשראי שניתן ללקוחות".

רשת הבטחון הפנסיוני - "ספק אם מישהו יהנה ממנה"

בנוגע לרשת הבטחון הפנסיוני אמר זיו כי "נושא זה הוא פועל יוצא של הכשלון הגדול של ועדת בכר. הועדה בהתלהבותה להוציא את החסכון לטווח ארוך מהבנקים לא בחנה את מוכנות הבעלים החדשים של הקרנות והקופות לתת שרות ויעוץ בהיקף ובאיכות הנדרשת. בנוסף , אגף שוק ההון באוצר מנע את כניסתם המהירה של הבנקים הגדולים ליעוץ לשכירים. התוצאה היתה שעם פרוץ המשבר בשוק ההון החוסכים עמדו מול שוקת שבורה מבחינת יכולתם לקבל יעוץ לגבי הכספים המושקעים והתפתח במהירות מצב של אי אמון שהוביל רבים מהם למשיכת כספים מסיבית שגרמה להם הפסדים כבדים כשהיה ברור שאינם מיצגים את הערך לטווח ארוך של הנכסים.

"היתה כאן אחריות של הממשלה לשדר לציבור מסרים מרגיעים שבסופו של דבר קבלה ביטוי ברשת בטחון שההחלטה עליה התקבלה מאוחר מידי לאחר "שהסוסים כבר ברחו מהאורווה" שלא לדבר שהפעלתה הינה כה מסובכת עד שספק אם מישהו יהנה ממנה גם אם זכאי לפיצוי.

בהקשר לכך, מוסיף זיו כי "אנחנו סברנו – ואנחנו סבורים גם כיום - כי החלטתו של עמיתי לפאנל זה, מר ענתבי, לאסור עלינו לתת ייעוץ פנסיוני לשכירים היתה שגויה. עמדה זו נכפתה עלינו. עם פרוץ המשבר ניהלנו שיחות איתו ועם אנשיו, בניסיון לשנות את רוע הגזירה. הצענו חלופות שהיו יכולות לשפר באופן מהותי את איכות הייעוץ לאזרחים בתקופה קריטית שכזו, כמו למשל לאפשר לנו לתת ייעוץ פיננסי בקופות גמל. פעולה כזו היתה יכולה להרגיע את ציבור החוסכים באופן מיידי, ואנחנו גם ערוכים ליישומה באופן מיידי, עם מאות יועצים.

"אני משוכנע כי מתן האפשרות למיליוני עובדים לקבל ייעוץ פיננסי ופנסיוני לטווח ארוך מן הבנקים, שרמת האמון כלפיהם גבוהה בהרבה מאשר למוסדות פיננסיים אחרים, היתה יכולה לתרום לא מעט להרגעת השוק ולשיפור רמת ההחלטות של הלקוחות. אני חייב להזכיר, בהקשר זה, כי הבנקים הגדולים, ובראשם בנק הפועלים, הם היחידים שמחזיקים סניפים בפריסה רחבה ביישובי הפריפריה, בניגוד בולט לבנקים הבינוניים והקטנים, חברות הביטוח, קרנות ההשקעות ויתר המוסדות הפיננסיים.

"פנייתנו בשני המקרים – גם בעניין הייעוץ הפנסיוני וגם בעניין קופות הגמל – נענתה בשלילה, למרות שהפרוצדורה המנהלית בעניין היתה פשוטה ביותר.

חבל מאוד שהממונה על שוק ההון לא נהג כעמיתיו בעולם המערבי, שהבינו כי אין פרות קדושות, ובעת משבר כזה מותר – וגם צריך - לבחון שוב עמדות ישנות, ולשנותן בהתאם לצורך.

בנקודה זו פנה זיו לידין ענתבי, הממונה על שוק ההון והחיסכון במשרד האוצר, ואמר "גם היום לא מאוחר מדי לקבל את ההחלטות הנכונות. על הפרק עומדים כמה נושאים נוספים, ביניהם קרנות מנוף, סיוע לעסקים קטנים ועוד, אבל מוקדם עדיין לדבר עליהם לפני שברורים הפרטים הפורמליים".

זיו סיים את דבריו בהתייחסות לנושא עקרוני שיש עליו מחלוקת במערכת, והוא דרישת הלימות ההון בעת משבר. בנושא זה, אמר זיו, יש מעין "ניגוד עניינים" מובנה בין הרשויות במדינה: בצד אחד של המתרס ניצב בנק ישראל, שרואה - בצדק מבחינתו – את תפקידו המרכזי בהגנה על חוסנה של המערכת הבנקאית בארץ, ומשאיר על כנה את דרישתו מהבנקים להגיע ליחס הלימות הון של 12% עד סוף 2009. רק אתמול אישר דירקטוריון הבנק סופית את תכניות העבודה שלנו לשנת 2009, ובהן אשירור למחויבות לעמוד ביעד ה-12%. חשוב להבין כי התרגום המעשי של דרישה זו הוא גיוס לא קטן של הון, בתקופה שבה קשה מאוד לגייס.

בצד השני של המתרס עומד האוצר, שמעוניין – גם הוא בצדק מבחינתו - לעודד את הצמיחה במשק, שמושפעת בין היתר מזמינות גבוהה של אשראי, ובהתאם לכך הוא לוחץ על הבנקים לתת עוד ועוד אשראי, מה שיביא לגידול בנכסי הסיכון של הבנקים ולירידה בהלימות ההון.

במחלוקת זו, מי צודק? שואל זיו ועונה "אני מאמין שהמשבר הנוכחי הוכיח ביתר שאת שהלימות הון גבוהה חשובה לבנקים, על מנת לשמור על יציבות ועל אמון הציבור. מצד שני, חייבים לזכור שהמטרה של הלימות ההון היא להוות את אותה ה"כרית" שסופגת ירידות ערך והפסדים בתקופות קשות, ולכן עקרונית צריך לשאוף לגייס הון בתקופות טובות ולעלות ליחס הלימות הון גבוה, ואז אפשר לחיות בשלום עם ירידה לרמות נמוכות יותר של הלימות הון בעת משבר.