מינהלי: זיכוי מהצבת שולחנות מסעדה מחוץ לה ללא היתר
רקע עובדתי:
המערער נהג להציג בחזית מסעדתו, בשטח מקורה, הנמצא בבעלות פרטית, מספר שולחנות וכיסאות. המשיבה טענה, כי השטח המקורה בחזית המסעדה הוא בבחינת "רחוב", על פי סעיף 1 לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), ובתוך כך חל עליו סעיף 39(א)(1) לחוק העזר, האוסר הנחת דבר ברחוב מבלי שיינתן לכך היתר. משכך, הוגש כנגד המערער מספר רב של דו"חות בגין עבירה על סעיף זה.
בבית המשפט לעניינים מקומיים הורשע המערער ונגזר עליו קנס. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ברוב דעות ועל כך הערעור דנן. לטענת המערער, הגם שאין מניעה עקרונית כי שטח בבעלות פרטית ייכנס לגדרי המונח "רחוב", כמובנו בחוק העזר, הרי שיש בעובדה שמדובר בשטח פרטי כדי להצדיק החלתו של מבחן נוקשה יותר לבחינת ההפרעה לציבור, ומתן פרשנות מצמצמת למונח "רחוב". לטענתו, הקביעה לפיה קיימת הפרעה בשל הצבת השולחנות אינה נתמכת בשמץ של ראיה. המשיבה טוענת, כי בית המשפט קמא יישם הלכות קיימות על נסיבותיו של המקרה הנדון, וכי אין כל מקום להתערב ביישום זה.
דיון משפטי:
כב' הש' ס' ג'ובראן:
אכן, בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכתה ההגנה על הקניין למעמד חוקתי. ואולם, כבר נפסק, כי אין בכך כדי להקנות לבעלי המקרקעין חירות מוחלטת וחסינות מפני תחולתם של חוקי העזר, וכי האיסור על הצבת חפצים בשטח פרטי המשמש למעבר הציבור נועד כדי למנוע הגבלת חופש התנועה למי שרוצה לעבור ללא הפרעה במקום שנועד מעיקרו ובאופן בלעדי לתנועה ולמעבר.
נדמה, אם כן, כי במסגרת האיזון בין ההגנה על הקניין הפרטי ובין חופש התנועה של הרבים, על תחולתו של האיסור האמור להיות מוגבלת למקרים בהם מדובר בפגיעה – בכוח ופועל – בחופש התנועה של הציבור. מכאן, שבכדי שיוחל על המערער האיסור הקבוע בסעיף 39(1)(א) לחוק העזר, על המשיבה להראות, כי השטח המקורה הינו "רחוב", במובן זה שהציבור נכנס אליו ועושה בו שימוש, וכי הצבת השולחנות היוותה הפרעה לתנועה, שיש בה משום פגיעה בחופש התנועה של העוברים והשבים. בענייננו, לא עמדה המשיבה בנטל זה.
המשיבה כלל לא הביאה ראיות לענין זה ובית משפט קמא התבסס בעיקר על התמונות שהגיש המערער, אשר מהן עולה כי אין בהן כדי לבסס כדבעי את הגדרת השטח המקורה כ"רחוב", בכל הנוגע לענייננו. מדובר באזור הגובל מצידו האחד במדרכה רחבה (הצד הפונה לרחוב), וחסום מצידו האחד בחומת אבן. משכך, החפצים להגיע לבתי העסק הסמוכים למסעדה ממילא יעשו כן באמצעות המדרכה, וכי השימוש הממשי היחידי שעשוי להיות לשטח המקורה הינו לשם גישה למסעדה עצמה.
אף מעדותה של פקחית המשיבה אין כדי להרים את הנטל המוטל על המשיבה להראות כי הצבת השולחנות היוותה הפרעה לתנועה. יתרה מכך, הפקחית מציינת בעדותה בבירור, כי שיקול דעתה לגבי רישום הדו"חות לא נגע כלל לשאלת ההפרעה. ודוק, הגם שאין בעדותה של הפקחית וברושם העולה מהתמונות כדי לבסס באופן פוזיטיבי כי לא נגרמה הפרעה לתנועת הציבור בשל הצבת השולחנות בשטח המקורה, הרי שברי כי אין בהם כדי להוכיח, במידה הנדרשת בהליך הפלילי, כי השטח המקורה שימש את הציבור לשם מעבר וכי הצבת השולחנות גרמה להפרעה למעבר זה.
כב' הש' מ' נאור:
השטח בו הונחו הכיסאות והשולחנות נמצא בקומת הקרקע של הבניין, בשטח שבין העמודים התומכים בקומה הראשונה ובבניין שמעל. קו הבניין נקבע אפוא על ידי הקומה הראשונה בעוד קומת הקרקע נמצאת פנימה לקו הבניין באופן שנוצר חלל מקורה מתחת לקומה הראשונה. בחלל זה הונחו הכיסאות והשולחנות. בשטח שבין קו הבניין לכביש משתרעת מדרכה ברוחב של כ-5 מטרים. ואולם, העירייה טענה כי העובדה שקיימת להולכי הרגל אופציה אחרת למעבר בשטח שבין קו הבניין לכביש אין בה כדי להכריע את הכף וכי גם החלל שמתחת לקומה הראשונה אמור לשמש הולכי רגל ולכן הוא מהווה "רחוב".
נטל השכנוע כאמור, הוא על שכמה של התביעה, ואם נותר ספק באשמתו של המערער, צריכה המסקנה להיות שנטל זה לא הורם ודינו לצאת זכאי. בענייננו אין די בטענה בעלמא כי השטח אמור לשמש הולכי רגל כדי לקבוע כי מדובר ב"רחוב". יש להראות דבר מה נוסף כדי לשכנע כי שטח פרטי הוא בגדר "רחוב". הטלת קנסות על שימוש שאדם עושה ברכושו הפרטי מכוח חוק עזר אינה עניין של מה בכך. זכות הקניין היא זכות יסוד שאין לפגוע בה אלא בחוק או מכוחו. בענייננו לא הובהר די הצורך בראיות מכוח מה זכאי הציבור (אם אכן זכאי הוא) לעבור בשטח הפרטי. הטענה שאנשים עושים כך בפועל (ולא ברור ממתי הם עושים כן) – אינה מספקת ויש כאמור צורך בדבר מה נוסף כדי ששטח פרטי ייחשב ל"רחוב".
העירייה לא השכילה ליתן מענה לטענת המערער לפיה הוא רשאי לסגור את השטח. בכך, יש כדי לעורר למצער ספק בשאלה אם מדובר ב"רחוב" ואף בכך יש כדי להוות אינדיקציה, כי אין מדובר ב"רחוב". זאת ועוד: קו הבניין נשוא ענייננו וקו הבניין השכן מצפון כמעט זהים. בעוד שלגבי הבניין השכן אין ספק כי הציבור יכול לעבור לכל היותר רק בשטח שבין קו הבניין לכביש (שרוחבו כ- 5 מ') הרי שבענייננו טוענת העירייה כי לציבור יש זכות לעבור גם בשטח שבין קו קומת הקרקע לקו הבניין (בנוסף לשטח שבין קו הבניין לכביש). ואולם העירייה לא ביססה כאמור קיום זכות שכזו. מפסקי דין שונים עולה, כי בתחומי תל אביב כאשר רחוב או מדרכה עוברים בשטח פרטי, יש לעתים שנקבעת זיקת הנאה לטובת הציבור לצורך מעבר הציבור. לו היה מוכחת קיומה של זיקה שכזו בשטח, יכול היה הדבר להוות אינדיקציה כי ענייננו ב"רחוב". כך גם הגדרת שטח בתכנית מיתאר כ"רחוב" יכולה להוות אינדיקציה שכזו.
משלא הובאה כל אינדיקציה מטעם העירייה להראות שמדובר ב"רחוב" למרות שהראיות בעניינים אלה הן בהישג ידה ולאור הכלל הקובע, כי אם נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו, הרי שיש לקבוע כי לא הורם נטל ההוכחה המוטל על המשיבה. יתרה מזאת, ככל שהראיה משמעותית יותר, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה.
נתון נוסף העשוי לכאורה להיות רלבנטי לשאלה האם מדובר ב"רחוב" אם לאו עשוי להימצא בשאלה אם מוטלים על הבעלים הפרטי חיובי ארנונה. גם בשאלה זו לא הביאה העירייה את הראיות הנמצאות בהישג ידה.
אשר על כן, העירייה לא הוכיחה כי מדובר ב"רחוב" ויש לזכות את המערער.
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות
רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות
בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.
הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים
הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.
המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק.
- בנק אש יוצא לדרך: הבנק הדיגיטלי החדש ייחשף מחר רשמית; איפה הוא צפוי להוות תחרות לבנקים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד. הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.
הנגיד: "פועל להעביר את הכוח מהבנקים לציבור" - האומנם?
פרופ' אמיר ירון מתעתע בציבור - מדבר על החלשת הבנקים, בפועל הוא רק חיזק אותם ופגע בציבור; האם 10 מיליונים איש אנונימיים פחות חשובים מעשרות החברים והמכרים של הנגיד במערכת הבנקאית? בסוף הכל אישי
הבנקים חזקים - הציבור חלש. אין מספיק תחרות, והבנקים מצפצפים עלינו - אפס על ריבית עו"ש ביתרת זכות, 12.2% על ריבית עו"ש ביתרת חובה. הנגיד ובנק ישראל מסבירים לנו שהם עושים הכל כדי לשנות את זה - הם מסבירים את זה כבר שנים, אבל שום דבר לא השתנה למעט דבר אחד - הרווחים של הבנקים. הם שוברים מדי שנה שיאים. על חשבוננו.
וכך מגיע היום הנגיד, פרופ' אמיר ירון לכנס על תמורות בשוק האשראי הקמעונאי ומסביר על הפעולות של הבנק, ההצלחות, הכיוון קדימה. אפשר להתרשם, וננסה להיות עדינים שהנגיד לא ממש מבין את הסיטואציה או מנסה לייצר נרטיב שגוי בעם. האמת היא שהאחריות עליו והוא לא שינה את יחסי הכוחות בין הבנקים לציבור - אפילו ההיפך. בתקופתו הבנקים הפכו לחזקים עוד יותר. הוא זה שאשם במצב לצד צמרת בנק ישראל שהמוני ישראלים לא מקבלים ריבית על העו"ש וזו רק דוגמה. מאות סעיפים של עמלות מיותרות ויקרות לצד ניצול ועושק של ציבור הדיוט, מטשטשים את היכולת לבדוק ולהבין על מה הציבור משלם. בנק ישראל יכול בלחיצת כפתור לפתור את הבעיה. הוא מדבר גבוה על הרצון לשמור על עצמאיות הבנקים - אם בעולם המערבי עושים כך, גם אצלנו אפשר, כשנזכיר לנגיד שאצלנו השוק לא תחרותי ולכן רגולטור יכול וצריך להתערב.
אבל זה לא האינטרס של הנגיד. הוא רוצה ללכת לישון כל לילה כשהוא רגוע לחלוטין שאין שום סכנה ליציבות הבנקים והדרך לעשות זאת היא לפטם אותם ברווחים. הנגיד הוא המנכ"ל על של הבנקים. הוא קובע את הרווחים שלהם דרך המרווחים על הבנקים, דרך עמלות, דרך קביעת התחרות, דרך קביעת מבנה השוק המקומי, השחקנים בו ותעריפי העמלות והריביות. כשהוא רואה שהריבית היא אפס, והוא מדבר על כך שהוא משנה את יחסי הכוחות בין הבנקים לבין הציבור, מצופה שיורה על ריבית על העו"ש. הבנקים ירוויחו במקום 16% על ההון "רק" 14% (הם בתשואות שיא על ההון). מספיק שהבנקים ישלמו כ-2.5%-3% על העו"ש כדי לשנות משמעותית לובה את המאזן כוחות בין בנקים לציבור - הוא בוחר לא לעשות זאת. למה לריב עם החברים שלך? 10 מיליון איש הם אנונימיים בלי שמות, אבל את עשרות הבכירים במערכת הבנקאית הוא מכיר אישית.
אז הנה דברי הנגיד, איכשהו הם לא ממש מתחברים למציאות - "הצעדים השונים שאנו נוקטים מהווים מהלך סדור שמטרתו לייצר שוק אשראי תחרותי, מגוון וחדשני בו הכוח עובר לצד של הצרכן וכושר המיקוח שלו מול ספקי האשראי השונים, מתעצם. אנחנו פועלים כדי להעביר את הכוח מספקי האשראי והבנקים לציבור הלווים. הדרך לכך נשענת על שני צירים מרכזיים.
- בנק ישראל: פחות מעשירית מהכסף השוכב בעו"ש מקבל ריבית
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"הציר הראשון עוסק בהעצמת כוחו של הצרכן ביחס למידע הפיננסי שלו. בעידן המודרני, מידע הוא אחד הנכסים החשובים ביותר. הוא מאפשר לגופים פיננסיים להבין את צורכי הלקוח, להעריך סיכונים בצורה מיטבית, להציע מוצרים מותאמים ולפעול בסביבה תחרותית והוגנת יותר.
