שוק האופציות: למרות איומים - לא לשנות פוזיציה

דרור גילאון סבור, כי לאחר הפקיעה הרגועה ביום ה' - בארה"ב רמת הבלבול נשארת גבוהה, האיראנים מוסיפים נפט למדורה ובשוק הישראלי לא צריכים להתרגש
דרור גילאון |

פוזיציה נוכחית: P

(950,4) ; -P

(930,4); -C

(1030,4)

השבוע פקעו להן אופציות המעו"ף ברמה של 988.59 נקודות, עליה של 0.64% משער הבסיס. זאת לעומת שער סוף יום של 997.21, עליה של 1.56%. נראה שיחסית לפקיעה החריגה מחודש פברואר, מדובר הפעם בפקיעה רגועה למדי. מחזור מסחר הפקיעה הסתכם בכ-1.6 מיליארד שקל. מחזור נמוך בכ-40% יחסית לכ-2.7 מיליארד שקל שהחליפו ידיים בפקיעה הקודמת.

בשבוע שעבר דיברנו כאן על הפער שפתחו מספר שווקים עיקריים בעולם על מדד המעו"ף במסחר שלפני שבועיים. ניסינו להסביר את העליות המתונות בת"א יחסית לקולגות מעבר לים, בתחושת אי הנוחות מהמצב הפוליטי (שלל פרשיות השחיתויות) ומההתחממות במתיחות מול איראן. בפועל, חזר השבוע השוק בת"א לשדר ביטחון, ומדד המעו"ף הוסיף כ-3% בעוד ה-S&P 500 ירד בכ-1%, הנייקי איבד 1.1% והדקס הגרמני עלה בכ- 0.3%.

במילים אחרות, השוק הישראלי לא מתרגש כרגע מאירועים שאינם כלכליים גרידא. מצבה של הכלכלה הישראלית בכלל, זה ושל החברות בבורסה בפרט, נראה טוב מתמיד. שוק הנדל"ן ברוסיה פורח ומספק לאפריקה ולחברות מקבוצת פישמן, המחזיקות במבנים וקרקעות ברוסיה, אפשרות להצפת ערך אדירה. שוקי הענק בהודו וסין שנפתחו לפירמות הישראליות והעולמיות ממשיכים לתמוך בחלום של הגדלת הפעילות למספרים שקשה מאוד לכמת אותם בטווח הרחוק. שווקים של מאות מיליוני בני-אדם שמצטרפים למעמד הביניים ופתאום אכפת להם ממה שהם לובשים, אוכלים, היכן הם גרים, על מה נוסעים וכיו"ב.

ברקע, פרסם השבוע בנק ישראל את החלטת הריבית לחודש אפריל. הריבית נותרה ללא שינוי ברמה של 4%. נראה, כי בבנק מעדיפים לתת להורדת הריבית המצטברת של 1.5% מחודש נובמבר לחלחל לשוק טרם ימשיכו בהורדתה. בנוסף, הירידה המשמעותית באבטלה ברבעון האחרון של 2006 מחזקת, לדעת בנק ישראל, את הערכה שהחזרה בפועל לתחום היעד של הממשלה תהיה מהירה מהערכות המוקדמות.

הסיפור המרכזי בשוק השבוע היה פרסום דוחות הכספיים של החברות הגדולות. מרבית החברות הציגו שיפורים משמעותיים בביצועים, תוך כדי מתן יעדים ותחזיות אופטימיות לשנים הקרובות, וחיזקו את האופטימיות לגבי עתיד הכלכלה.

בארה"ב רמת הבלבול נשארת גבוהה:

• מכירות הבתים הקיימים עלו ב-3.9% בפברואר. מנגד, מכירות הבתים החדשים דווקא ירדו ב-3.9% לשפל של 7 שנים.

• הצריכה הפרטית בארה"ב צמחה ב-0.6% בחודש פברואר. תחזית הכלכלנים הייתה לגידול מתון יותר של 0.3%. מנגד, נרשם גידול נמוך מהצפוי של 2.5% לעומת צפי לגידול של 3.5% בהזמנות למוצרים בני קיימה.

• מדד מנהלי הרכש של אזור שיקגו בארה"ב זינק בחודש מארס לרמה של 61.7 לעומת 47.9 בפברואר - הזינוק החד מאז ומעולם, ונמצא כעת ברמתו הגבוהה ביותר מאז אפריל 2005. תחזית הכלכלנים הייתה לעלייה מתונה של המדד לרמה של 50. מנגד, מדד המחירים לצרכן, המבוסס על הצריכה הפרטית (PCE) ללא מחירי המזון והאנרגיה - המדד המועדף על הבנק הפדרלי לאומדן האינפלציה - עלה ב-0.3%, העלייה החדה ביותר מאז חודש אוגוסט.

• בן ברננקי נשא נאום בקונגרס שהיה, כמו הכלכלה האמריקאית, אמביוולנטי. מצד אחד, יו"ר הפד צופה צמיחה מתונה השנה, אך מהצד השני הדגיש, כי האינפלציה נותרה ברמה גבוהה המעוררת אי נוחות וכי למרות שנראה שנרשמת התמתנות הדרגתית במדד הליבה של האינפלציה, הסיכונים נוטים לכיוון של התגברות ולא להתמתנות באינפלציה.

לנתונים המבלבלים דלעיל יש להוסיף את שוק הנדל"ן בארה"ב, שעדיין מצוי בבעיה ולא רק בשוק המשכנתאות המסוכנות (SUBPRIME). בעיה שהחלה לבוא לידי ביטוי בדוחות הכספיים של חברות הנדל"ן האמריקניות, אשר דיווחו על ירידה ממוצעת של 75% ברווח התפעולי.

המתיחות מול איראן, שלקחה בשבי 15 חיילים בריטיים ומסרבת לשתף פעולה עם המערב, גוררת מעבר לאיום ביטחוני עתידי גם עליה חדה במחירי הנפט. השבוע עלה הנפט בשיעור של כ-6% לרמה של 66 דולר, עליה שעלולה להחליש עוד יותר את הכלכלה האמריקנית (יותר כסף הולך לצריכת אנרגיה ופחות לצריכת מוצרים, עלויות ייצור גבוהות יותר שיפגעו ברווחי החברות וכו'), במקביל להתגברות הסכנה האינפלציונית. עליות המחירים הצפויות בתחום האנרגיה יקשו מאוד על אלו התומכים בהורדת ריבית ועלולות לחזק את גורמי הפד התומכים בהעלאתה.

אז מה עושים עם רצף הנתונים המבלבלים הללו? לדעתנו, הטווח הארוך ממשיך להראות חיובי ועל כן יש מקום להמשיך להחזיק במניות. יחד עם זאת, סכנות בטווח קצר והבינוני לא חסרות (תדמיינו הפגזה באיראן..) ועצם העובדה שהשוק נוטה להתעלם כרגע מחששות אלו, לא גורם לנו לעצימת עיניים. אנו ממשיכים להיות בפוזיציה מנייתית גבוהה על מנת ליהנות מהתהליכים הכלכליים הטובים והחשובים שמתרחשים מחד, אך מקפידים על רכישת הגנות בצורה מושכלת, תוך ניסיון להקטין עלויות, מאידך. כרגע נשארים עם הפוזיציה הקיימת וממשיכים לעקוב במידה ויהיה צורך לשנותה.

שבוע טוב וחג שמח.

*מאת: דרור גילאון, מנכ"ל מאור לוסקי ניהול תיקי השקעות

*הערה: אין לראות בכתבה הבאה ייעוץ או תחליף לייעוץ מסוג כלשהו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

רשות המסים
צילום: רשות המסים
פרשנות

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?

רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?


צלי אהרון |

גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.  

תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה.  קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם  שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.   


המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך

המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. . 

בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .

הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.