הסמכות לקביעת מועדי חופשה

סעיף 6 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – החוק), קובע כי החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה. אין בסעיף כל התייחסות לשאלה מי יכול להחליט על מועד החופשה - המעביד או העובד. בהקשר זה קבעו בתי הדין כי החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד. קביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכויות המעביד, וסמכות זו יש להפעיל תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו, שכן לא יתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו לפי רצונו, ויהרוס על ידי כך את סדרי העבודה במפעל (דב"ע מז/29-4; דב"ע לא/1-3; דב"ע לו/5-4).

לענין זה יש לציין כי: — כאשר מדובר על חופשה בת 7 ימים רצופים ומעלה, תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות 1ימים מראש (סעיף 9 לחוק חופשה שנתית). — עובד יהיה רשאי לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 יום מראש לפחות.