השבוע - בין השורות
מתחרים ב-0 שקלים. מכל הפרסומות של העת האחרונה, אני חושב שזו שנראית הכי לא אמינה היא הפרסומת של בזק. מדובר בקמפיין בו מבטיחה החברה ללקוחות שירכשו מכשיר טלפון DECT, שיחות בחינם לשנה. בקריאת האותיות הקטנות שתחת המודעות בקמפיין מסתבר, כי האמת דווקא לא רחוקה בכלל מהכותרת של הפרסום. שכן, בזק אכן מוכנה לתת לכם שיחות בחינת המוגבלות ל-200 דקות בחודש, שהן כמובן... בין מספרי בזק למספרי בזק אחרים.
הסיפור שמאחורי הקמפיין הזה יכול לשמש ציון דרך חשוב, בעניין המלחמה העתידית של בזק על מקומה ועל הקשיים שיעמדו בפניה בשוק הטלפוניה הנייחת הפנים ארצית (או בשמו המקצועי - מפ"א).
אבכן, לצד הפרסום בלטה לפני החג ההחלטה של משרד התקשורת לעצור את הקמפיין, בשלב בן הוא כבר היה באוויר. במשרד טענו שמדובר בפרסום שלא קיבל את אישורו, למרות שזהו מבצע המדבר על אפשרות להטבה בדקות שיחה של בזק, המצריכה אישור משרד התקשרות. אישור כזה נדרש בעיקר לאור העובדה שבזק היא מנופול על פי חוקי המדינה. בבזק נלחמו והוכיחו שהמשרד טועה, כאשר הציגו נתונים לפיהם, מי שמשלם עבור ההטבה הם יבואני המכשירים שבמבצע. כלומר היא לא מוציאה גרוש מכיסה לממן אותו, ולכן מיותרת התערבות משרד התקשורת.
לכאורה, מדובר בהתערבות רגולטורית סבירה. אך מאחורי הקלעים צריך להתסכל על התמונה המלאה. בזק היא כבר לא חברה ממשלתית. היא חברה פרטית וקשה להיזכר בפעמים רבות בהן זכתה ל"הצקות" כאלה בתקופה שטרם הפרטתה. לצד זאת, צריך לומר שבזק היא גם חברה הנמצאת בשלב חדש בחייה, בו עליה להתמודד מול שחקנית חשובה הנמצאת בשלבי חדירה לשוק - הלא היא חברת הכבלים HOT. נזכיר, כי HOT מוכרת היום חבילות משולבות של טלפניה קווית, אינטרנט וטלוויזיה בכבלים במחיר רצפה של 300 ש"ח לחודש. משהו שבזק לא יכולה לאפשר לעצמה בשל הגדרת המונופולין שלה.
ועוד עניין. אסור לשכוח שבזק למעשה כבר מזמן לא מונופול של ממש. היא חברה הנלחמת על מקומה בשוק התקשורת, כאשר היא חיה במדינה עם שיעור חדירה פנומנאלי של טלפונים סלולריים - 4 חברות חזקות (נכון, אחת מהם - פלאפון, שייכת לבזק, אך עדיין פוגעת מאוד ביכולת התחרות של הטלפון הקווי) וכאמור, תחילתה של תחרות אמיתית מול HOT. לכך יש להוסיף, כי כנראה היא תתמודד בקרוב מאוד גם מול שחקן נוסף בשוק זה - סלקום.
כל אלה הופכים את בזק למונופול עם אזיקים שמתקרב לרגע בו הוא לא יוכל "לתת פייט" אמיתי. וכך למעשה, אותה תחרות שמבטיחים לנו הפוליטיקאים כבר כמה שנים - לא תקום ולא תהיה. מספיק לראות כיצד רגע שמח לנו הלקוחות, בו בזק מציעה מבצע כדאי, לפחות על פניו, נתקבל במסך של הפרעה מיידית על ידי הרגולטורים אשר אמורים בעצמם להילחם עבורנו.
הם לא מפחדים. בשנתיים האחרונות מתנהלת מלחמת עולם סביב ההחלטה של משרד התקשורת לחייב את החברות הסלולריות לאפשר לכל אחד מאיתנו, הלקוחות, להחליף ספק שירותי סלולר מדי כמה חודשים ולשמור על המספר הסלולרי שלנו בעת ההחלפה. קוראים לזה "נדידת מספרים" וזה כנראה יתאפשר כבר בשנה הבאה. כך, שכל פעם שנעבור לספק סלולר חדש, כל החברים, העמיתים, המשפחה וכל מי שמכיר המספר שלנו - לא יאבד איתנו את הקשר.
המלחמה מנוהלת נגד ההחלטה על ידי תאגיד חברות הסלולר, וכל חברה מה-4 הפועלות פה בנפרד: סלקום, פלאפון פרטנר ומירס. אלה מעריכות - ובצדק, שעניין הנאמנות שלנו אליהן הינו בעיקר נאמנות למספר האישי שחילקנו לכל מי שרצינו עימו קשר.
אך בתחילת השבוע האחרון התפרסם בארה"ב מחקר מעניין, המבהיר מי באמת צריך להיכנס לפאניקה מההחלטה על "נדידת המספרים הסלולריים" של משרד התקשורת.
מסתבר, כי ב-2005 אחוז הצרכנים אשר התנתקו לחלוטין מקווי טלפון נייחים בארה"ב עלה ל-8% מכלל בתי האב שבבעלותם מכשיר טלפון סלולרי. זאת, לעומת 5 אחוז מבעלי הטלפונים הסלולריים ב-2004.
אלה הנתונים המרכזיים שעולים ממחקר שוק חדש של חברת המחקר והייעוץ הבינלאומית פורסטר ריסרץ'. הסיבה לכך, אומרים בפורסטר, היא שיותר ויותר אמריקנים מחליטים שאפשר לסמוך בלעדית על הטלפון הסלולרי, ולהתנתק לחלוטין מהטלפון הקווי.
נתוני המחקר של פורסטר מלמדים, כי אחד מכל 13 בתי-אב שבבעלותם טלפון סלולרי, אינם מחזיקים עוד בבעלותם בטלפון קווי. במספרים מוחלטים, מדובר על למעלה מ-6 מיליון בתי-אב בארה"ב, או כ-6% מכלל האוכלוסייה, אשר מסתמכת כיום בלעדית על טלפונים סלולריים.
ועכשיו לעניין עצמו: בארה"ב אימצו תוכנית "ניידות מספרים בטלפונים ניידים" (כמו אותה תוכנית לנדידת מספרים אצלנו). כלומר, גם שם, באמריקה, כל לקוח יכול לעבור מחברה סלולרית אחת לשנייה, ולשמור את המספר הסלולרי שלו.
אם כן, המחקר של פורסטר מלמד, כי תוכנית ניידות מספרים זו, בטלפונים הסלולריים, האיצה את ההתנתקות מהטלפונים הקוויים.
בחברת המחקר מסבירים, כי צרכנים חששו עד כה לנתק את הטלפון הקווי, כי באמצעותו אפשר להשיגם גם אם החליפו ספק סלולרי. כיום, כאשר ניתן לשמור על המספר הסלולרי בארה"ב, סיבה זו אינה קיימת עוד.
השבוע אמרה בעניין זה מנכ"ל פורסטר ריסרץ' ישראל, מרלין שחם, כי "מה שמתרחש כיום בשוק האמריקני, עשוי ללמד במידה מסוימת על מה שעשוי להתרחש גם בשוק הישראלי". שחם אומרת בעצם שבבזק נרדמו בשמירה. אני מוכרח להוסיף לכך גם את HOT, שכאמור, נמצאת בתקופת חדירה יקרה מאוד גם ככה לשוק התקשורת הנייחת.
מהמחקר עולה עוד, כי השקעות גדולות שביצעו המפעילים הסלולריים האמריקנים ברשתות שלהם, והצעת תוכניות מחירים גמישות יותר, שיפרו את תפישת הלקוחות אודות המכשירים הסלולריים, והפחיתו את החשש מניתוק הטלפון הקווי. עם זאת, החשש העיקרי בקרב אלה שלא מוכנים להתנתק מהטלפון הקווי נוגע לביטחון האישי, ולהסתמכות בלעדית על הטלפון הסלולרי.
מעניין לא פחות לגלות, כי למתנתקים מהטלפונים הקוויים בארה"ב יש כמה מאפיינים. המתנתק הממוצע הוא גבר רווק, בן פחות מ-35 שנה, ובדרך כלל הוא מרוויח פחות מהממוצע לכלל קבוצת בעלי הטלפונים הסלולריים, וגם רמת ההשכלה שלו נמוכה מהממוצע של קבוצה זו. יחד עם זאת, לגבי כל אחד מהמאפיינים הללו, ההבדלים הולכים ומצטמצמים בין מי שהתנתק מטלפון קווי לבין צרכן ממוצע בעל טלפון סלולרי, וההבדלים כיום הם קטנים בהרבה מכפי שהיו לפני שנתיים.
בפורסטר גילו עוד, כי ככל שהצרכן שבבעלותו טלפון נייד הוא צעיר יותר, כך גדל הסיכוי שהוא התנתק מהטלפון הקווי. בקרב קבוצת גילאי 18-24 התנתקו כבר מהטלפון הקווי כ-25% מבעלי הטלפונים הניידים, ובקבוצת גילאי 25-34 התנתקו כבר מהטלפון הקווי כ-15% מבעלי הניידים.
נכון - ככל שעולים בקבוצת הגילאים, כך אחוז המתנתקים יורד. קצת פחות מ-10% בקבוצת גילאי 35-44 כבר התנתקו, וקצת פחות מ-5% מבני 45-54 עשו זאת. אולם בפורסטר אומרים, כי אמנם במספרים אבסולוטיים התנתקו יותר צעירים, אך דווקא קצב ההתנתקות בשנה החולפת גבוה בהרבה בקרב קבוצות הגילאים המבוגרים. כך, לדוגמה, קצב ההתנתקות בקרב גילאי 18-24 גדל בכ-25% ב-2005, בעוד שבקבוצת הגילאים 35-44, ההתנתקות גדלה כמעט ב-300%.
נתון מעניין נוסף העולה מהמחקר הוא, שבעוד קצב ההתנתקות מטלפונים קוויים בארה"ב תופס תאוצה, הרי בקנדה, צפונית לגבולה של ארה"ב, נשארים הצרכנים נאמנים לטלפונים הקוויים. רק כ-2% מבתי-האב בקנדה שבבעלותם טלפונים סלולריים הצהירו, כי הם כבר התנתקו לחלוטין מהטלפון הקווי, וגם אחוז אלה המתכננים לעשות זאת בעתיד הקרוב נמוך בהרבה מאשר בארה"ב. מדובר ב-4% בלבד בקנדה, לעומת 9% בארה"ב.
הסיבה המובילה בקרב הקנדים, לאי-התנתקות מהטלפון הקווי, היא עלות השירותים הסלולריים. במקום השני בקרב הסיבות לאי-התנתקות, אומרים הקנדים, כי הם פשוט לא מרגישים בטוחים להסתמך אך ורק על טלפון סלולרי.
בטוחים בסלולרי אנחנו כבר מזמן - עכשיו נראה עד כמה משרד התקשורת ימשיך להפריע לבזק ו-HOT להילחם על הכיס שלנו.
מאת: שי פאוזנר.
