אי התרת ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות פיקטיביות

ע"ש 1564/03 דני וקובי שיווק בע"מ נ. אגף מכס ומע"מ – אשדוד

הערעור הינו כנגד החלטת המשיב, בה נדחתה השגת המערערת על שומת תשומות שהוצאה לה לשנים 1999-2001. באותה השומה ביטל המשיב ניכויי מס תשומות שניכתה המערערת, לאחר שבביקורת שנערכה על ידו, נמצא כי 20 חשבוניות מס שהוצאו למערערת ע"י ארבע חברות, הוצאו לה שלא כדין. כמו כן מופנה הערעור כנגד החלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת לשלוש השנים הרלוונטיות ולחייבה עקב כך בקנס של 1% מהיקף עסקאותיה.

לטענת המשיב, 20 החשבוניות הוצאו ע"י ארבע חברות, לאחר שנמחק רישומן כעוסקות מורשות. בנוסף, החשבוניות מעוררות חשד כבד להיותן פיקטיביות, במובן זה שמוציאות החשבוניות לא הן שביצעו את העבודות ו/או השירותים נשוא החשבוניות, וכי אין זה ברור כלל אם אותן העבודות בוצעו כלל ועיקר ע"י המערערת.

המערערת הינה חברה העוסקת במכירת ושיווק ציוד וריהוט משרדי ובביצוע עבודות קבלנות בניין ומסגרות. הערעור מתמקד בתחום עיסוקה הקבלני של המערערת.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק

ספריה של המערערת לשלוש השנים הרלבנטיות נפסלו ע"י המשיב, וערר שהגישה על כך המערערת לועדה לקבילות פנקסים נדחה. לאור זאת, ונוכח הוראת סעיף 83(ד) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן – החוק), חובת הראיה ונטליה הינם על המערערת. אפילו לא היו נפסלים ספרי המערערת, עדיין היתה מוטלת עליה חובת הראיה, שכן המחלוקת הינה בלבה ובמהותה מחלוקת "לבר-פנקסית".

הראיות שהביאה המערערת מתמצות למעשה כל כולן בתצהירו של מנהלה. די בתצהירו של מנהל המערערת, כפי שהוא, כדי לקבוע כי המערערת לא עמדה כל עיקר בנטל הראיה. מנהל המערערת לא נתן בתצהירו פרט או נתון כלשהם לזיהויה של מי מארבע החברות או לטיב העבודות והשירותים שביצעו, אם בכלל, עבור המערערת. אין הוא מציין עם מי מאנשי אותן החברות נשאה ונתנה המערערת, מי מאנשי אותן החברות היו באיזשהו קשר עמו, באילו אתרים או באיזה פרוייקטים ביצעו אותן החברות שירות או עיסקה כלשהי עם המערערת – מאומה.

המערערת לא ניסתה כלל להביא לעדות אדם כלשהו מאותן ארבע החברות, אשר לטענתה עשתה עימן עסקאות בהיקפים של מליונים רבים. למנהל המערערת אין מושג מי הן אותן ארבע החברות ומי מנהל אותן. מנהל המערערת אינו מסוגל ליתן פרט או נתון כלשהו בדבר העבודות או השירותים שביצעו אותן החברות כביכול עבור המערערת. די בכל אלה להביא למסקנה, כי המערערת לא זו בלבד שלא נשאה בנטל הראיה המוטל עליה, אלא שהיא לא ניסתה אפילו להתחיל ולשאת בנטל זה.

משמעות מחדלם המוחלט של המערערת ומנהלה ליתן הסבר – ולו לכאורי – לנכונות איזו מבין 20 חשבוניות המס, עולה בעניין זה כדי ספק משמעותי ביותר אם אמנם נערכו בכלל "העסקאות" שנעשו לטענתה בינה לבין אותן ארבע החברות.

לפנים משורת הדין לא ביטל המשיב בשומתו את חשבוניות המס שהוצאו על ידי החברות למערער ביחס לתקופות בהן היו החברות רשומות בספרי המשיב. הימנעותו של המשיב מלפסול את מלוא החשבוניות שהוצאו למערערת ע"י ארבע החברות תמוהה. העובדה שבעל שם זה או אחר רשום כעוסק בספרי מע"מ, אין בה כשלעצמה ליצור תוכן מסחרי או עסקי לחשבוניות הנושאות את אותו השם. בענייננו, לא היה מקום להפעלת אותה מידה של "לפנים משורת הדין" שאחז בה המשיב כלפי המערערת - אך ברור הוא כי אין באותה טעות של סלחנות יתרה ומופרזת כדי לצקת תוכן מסחרי או אחר ב-20 חשבוניות המס נשוא הערעור.

המשיב פסל את ספרי המערערת. המערערת בחרה לערור על כך לועדת הערר לקבילות פנקסים, בהתאם לחלופה הקבועה לעניין זה בסעיף 95(ב) לחוק. הערר לועדה נדחה. משבחרה המערערת בדרך הערר לועדה לקבילות פנקסים, שוב אין העניין מסור להחלטת בית משפט זה.

הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום של 20,000 ₪.

ניתן ביום: 16.3.2006 בפני: כב' השופט י. אלון.

ב"כ המערערת: עו"ד אליהו בוסקילה; ב"כ המשיב: עו"ד ערן סירוטה – פמ"ד.