בשורה התחתונה: ניצול מאניפולטיבי של הצופה הופך ללגיטימי כאשר מדובר במטרה חשובה כגון מודעות לבעיה ומניעתה. הפרסומת לסינון אתרים עובדת בדיוק באופן הזה.

הילדים של היום יושבים בשקט בחדרים שלהם מגיל צעיר מאד וכל מה שהם עושים הוא מול מסך. במקרה הדרמאטי ביותר הם עוברים מהמסך הזה למסך ההוא. אין שום קשר בין הילדות שאנחנו הכרנו למה שהולך היום. מבחינת ההורה, ילד שמכין שיעורי בית במדע וילד שצופה בתוכן פורנוגרפי נראה ונשמע אותו דבר מהמסדרון.

פורנוגראפיה, במסורת הקלאסית כפי שרוב הדורות מכירים אותה, מופיעה בדמות ירחון פלייבוי מקומט המוסתר מתחת למיטה של מתבגר עם התחלה של שפם. ירחון שברור שלא הוא קנה בעצמו אלא 'פילח' מאחיו החייל שקנה אותו בקיוסק הרחק מהשכונה, או לקח אותו בעצמו מחבר.

אולם כיום פורנוגרפיה נגישה יותר מ'ראש 1', והיא מופיעה בחייהם של ילדים הרבה הרבה לפני השיעור על יחסי מין או ההרצאה בבית הספר על גלישה בטוחה.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אנחנו יודעים שהמושגים שאנחנו מגבשים על מין ואלימות, ועל אלימות במין, מושפעים ממה שאנחנו רואים. ההכרה כי 'הבית הוא זה שמכתיב מי יהיה הילד הזה כשהוא יגדל' כבר בטלה בששים אל מול החשיפה חסרת הגבולות שלו לחלקים העגמומיים והאפלים של החיים.

כיום אנחנו יודעים שמחשבה יכולה לשכנע את המוח כי היא בעצם פעולה. למשל, אדם שמפנטז שהוא רוכב על אופניים מצליח לשחרר אותם חמרים מהמוח שהיו משתחררים לו רכב על אופניים באמת.

חשיפה לפורנו אינה עניין של מה בכך, וככל שהיא מתחוללת בגיל רך יותר, החותם שהיא תותיר יהיה עמוק יותר. פורנו מייצר לגיטימציה לחצות גבולות ובעיקר להתיחס לעצמי או לצד השני כאוביקט חסר רגשות. הנזק הרגשי הוא כמעט בלתי הפיך.

• האם סלקום תפצה את הלקוחות על נפילת השרתים?
• בראש הפריים טיים: ריאליטי ואירוויזיון זה שילוב מנצח
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האם סלקום תפצה את הלקוחות על נפילת השרתים?

מה שהקליפ לסינון אתרי פורנו עושה הוא חכם. הוא לא מטיף לנו מוסר. הוא מתחיל מסצנה אפלולית במועדון מפוקפק וממשיך איתנו הלאה אל נבכיה של אותה סצנה כדי שנעבור חוויה לפני שנבין את המסר.

גבר נכנס לחדר עם וילון שחור. רמיזה מינית ברורה. נשים רוקדות על מוט, לבושות בסגנון פתייני, מציעות משקה וקצת את עצמן לגברים בגיל העמידה. סליזי בטירוף. אחד הגברים מאבד שליטה ועט על אחת הבחורות. מישהו עוצר בעדו. הסטריפטיז מתחיל. חזיה כסופה מושלכת על הרצפה.

אוקיי. במשך מספר השניות המועט הזה המחשבות שעברו בראשי היו: פרסומת בוטה לבושם? אפטר שייב גברי? אולי פול גוטייה? מתאים לו. בוודאי פרסומת מצרפת. שם זה מותר. אבל איך העבירו את זה בערוץ 2, והאם הבן שלי ראה אותה כבר? עשר, עשרים שניות של פורענות.

המעבר החד מסצנת המועדון לחדר של הילד שנראה לא יותר מבן 10-11 מעביר את הצופה מסקרנותו החולנית למציאות חייו. מהחלק ה'רע' שבו שמבקש לראות מה יקרה בהמשך לסטרפטיז, לחלק האחראי שמבין שאולי הילד שלו גולש באתרי פורנו בזה הרגע, בחדרו או אצל חבר. הניצול הרגעי של רגשות הצופה עושה עבודה טובה והסטירה בפנים קריטית וחיונית להעברת המסר.

קמפיינים שמיועדים להציף בעיה ולבצע שינוי חייבים להיות בוטים ומאניפולטיביים בדיוק כפי באופן שקליפ זה עובד. המוטיבציה לסנן אתרים כדי להגן על הילדים מקבל משנה תוקף כי הפרסומת לוקחת אותנו ל'סיבוב קטן', אשר בזכותו היא עושה את עבודתה נכונה.

עטרה בילר היא מנכ"לית משותפת ב'זיגוטה' - חברה לבניה והטמעה של מיתוג