האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, נדונה תביעה שהגיש אדם כנגד בנק הפועלים, על רקע סירוב הבנק לבצע העברת כספים משמעותית מחשבונו של התובע בארה"ב לחשבונו בישראל. הסוגיה המרכזית שנדונה בפסק הדין היא זכאות הבנק לסרב לבצע העברת כספים כשיש חשש בנוגע למקורם - גם אם אותם כספים הועברו תחת הליך של גילוי מרצון.
התובע, גמלאי של אגד, מנהל חשבון בבנק הפועלים. במסגרת דיווחיו לרשויות המס בארה"ב, פעל התובע תחת נוהל גילוי מרצון, שמטרתו להעניק חסינות מפני העמדה לדין בגין עבירות מס, בתמורה לחשיפת נכסים והכנסות שנרכשו בעבר מבלי לדווח לרשויות המס. עם זאת, נוהל זה אינו מעניק חסינות מפני חקירות אחרות, במיוחד בתחום איסור הלבנת הון.
במסגרת תביעה זו, התובע ביקש מבית המשפט להורות לבנק הפועלים לקבל את העברת הכספים מחשבונו בארה"ב או מכל חשבון אחר שאושר על ידי רשויות המס האמריקאיות. התובע טען כי הכספים הם "כשרים למהדרין", לאחר שעברו את הליך הגילוי מרצון, וכי אין עילה לבנק לסרב לבצע את ההעברה.
התובע טען כי הכספים התקבלו ביושר וכי כל ההכנסות דווחו לרשויות המס בארה"ב. לדבריו, נוהל הגילוי מרצון שבו השתמש מהווה תהליך שבמסגרתו ניתנה לו החסינות הנדרשת, ולפיכך יש לאפשר את העברת הכספים. עוד הוסיף כי סירוב הבנק לבצע את ההעברה גורם לו לנזק כלכלי חמור ופוגע בזכויותיו.
- רשות ני״ע: אישור גילוי מרצון לא מעיד על מקור חוקי של הכספים
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבנק כי יש לו חובה חוקית למנוע ביצוע פעולות חשודות הקשורות לכספים שמקורם אינו ברור, וזאת בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. לטענת הבנק, ההשתתפות של התובע בהליך הגילוי מרצון אינה מבטיחה כי מקור הכספים הוא חוקי, ולכן קיימת הצדקה לסירוב לבצע את ההעברה.
בית המשפט קיבל את עמדת הבנק וקבע כי הסירוב לבצע את ההעברה היה מוצדק. בפסק הדין שפרסם השופט מאזן דאוד נכתב כי נוהל הגילוי מרצון נועד לפתור בעיות של אי דיווח על הכנסות לרשויות המס, אך אין בו כדי להוות ראיה לכך שהכספים הם חוקיים מבחינת דיני איסור הלבנת הון. יתרה על כן, בית המשפט הבהיר כי על הבנקים חלה חובה מוגברת לבדוק את מקור הכספים המועברים באמצעותם, גם כשמדובר בכספים שפורמלית הוכשרו במסגרת נוהל גילוי מרצון.
פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על הוראות חוק איסור הלבנת הון והחובות המוטלות על הבנקים בישראל. הבנק לא חייב לקבל כספים רק משום שהעברתם הותרה על ידי רשויות המס במדינה זרה, אלא עליו לבחון את כל ההיבטים של הכספים האלה, כולל מקורותיהם - ועליו לוודא שאינם קשורים לפעילות פלילית כלשהי.
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
ההכרעה במקרה הזה מציבה גבול ברור בין נוהל הגילוי מרצון לבין החובות הנוגעות לאיסור הלבנת הון. מדובר בהחלטה שיכולה להשפיע על ניהול חשבונות בנק של לקוחות ישראלים המנהלים כספים בחו"ל, בייחוד לאור המגמה הגוברת של ממשלות להחמיר את החקיקה בתחום זה.
לאחר פרסום פסק הדין הביע התובע את אכזבתו והודיע כי בכוונתו לשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון. לדבריו, ההחלטה משקפת יחס מחמיר מדי של הבנקים כלפי לקוחותיהם - ובפרט כלפי גמלאים שמבקשים לנהל את כספיהם בשקיפות ובצורה חוקית.
מנגד, נציגי הבנק ברכו על פסק הדין והדגישו כי הוא משקף את חשיבות השמירה על יציבות המערכת הפיננסית והגנה על הציבור מפני סכנות של הלבנת הון ומימון טרור. לדברי נציג הבנק, ההחלטה מחזקת את האמון שהציבור יכול לתת במערכת הבנקאית הישראלית.
- 1.nav 21/10/2024 17:55הגב לתגובה זוהחלטה שיפוטית מטומטמת ההופכת את הבנק לבלש.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
