אמיר אלשייך, ילין לפידות
צילום: יחצ
ניתוח

הביקושים לנפט עולים - מה יקרה למחיר?

מחיר הנפט התייצב בשבועות האחרונים, אבל התעשייה עוד לא רגועה - תחום פצלי הנפט בבעיה קשה ויש גופים רבים שכבר הפסיקו לייצר; הגל השני עלול להכביד על ההתאוששות, וגם מפיקות הנפט עומדות להגביר קצב תפקוה ולהגדיל את ההיצע - אז לאן הולכת תעשיית הנפט? - ניתוח 
אמיר אלשיך | (11)

ב-10 ביולי פרסמה סוכנות האנרגיה העולמית (IEA) את דוח שוק הנפט (Oil Market Report) לחודש יולי 2020, שמהווה את אחד ממקורות המידע, התחזיות והאנליזה הסמכותיים והאמינים בשוק האנרגיה. לאחרונה גם פרסם OPEC+ את החלטתו בנוגע להקלות בהגבלות התפוקה לחודש אוגוסט. בתום חצי שנה של תנודתיות מהגבוהות שידעה ההיסטוריה בשוק הנפט, ותנועה טקטונית בולטת בסקטור חברות הנפט בארה"ב, בהחלט מעניין להביט אל התמונה המצטיירת.

הדוח מציין כי התחלנו את המחצית השנייה של השנה יוצאת הדופן הזו, בתקווה כי הרעות שבמהמורות שוק הנפט מאחורינו. מחירי הנפט הגולמי עלו ביוני בחודש השני ברציפות. המחיר של North Sea Dated  נעו בטווח של 38-43 דולר לחבית, כאשר העליות נתמכו ע"י הטרנדים של קיטון ההיצע ועליית הביקוש, אך הוגבלו בשל המספר העולה של מקרי הקורונה וחוסר הוודאות הכלכלית. בתחילת יולי, המחירים עמדו על מעל 43 דולר לחבית. התאוששות מסוימת בפעילות הכלכלית ניכרת ע"י אינדיקטורים שונים, הכוללים בין היתר מוביליות משופרת באזורים רבים, כאשר ההקלה בקונטנגו (שאומר למעשה שמחירי הספוט גבוהים מהמחירים בעתיד) עתידה להוביל לירידה במלאים.

מחירי מוצרי הנפט פיגרו אחר מחיר הנפט הגולמי, ויצרו לחץ על מרווח הזיקוק. תעריפי ההובלה המשיכו לרדת במהלך החודש. עם זאת, גידול חד במקרי הקורונה שהוביל להטלה מחדש של סגרים מלאים או חלקיים בחלק מן המדינות בארה"ב ובאמריקה הלטינית, מאפילות על התחזית.

החוזים העתידיים המייצגים על הנפט הגולמי היו יציבים באופן ראוי לציון בשבועות האחרונים, כאשר גם ה-WTI וגם ה-Brent שייטו סביב ה-40 דולר לחבית והקונטנגו שנראה בעקומות החוזים העתידיים של שני סוגי נפט אלה השתטח. החוזים העתידיים מצפים לטרנספורמציה בשוק הנפט מעודף היצע בולט במחצית השנה הראשונה למחסור במחצית השנייה.

הביקוש העולמי לנפט ברבעון השני של שנת 2020 ירד בכ-16.4 מיליון חביות ביום לעומת הרבעון המקביל אשתקד, ברקע להטלת הסגרים. במקביל, גידול חד נרשם בביקוש בסין ובהודו בחודש מאי, שעלה בכ-0.7 מיליון חביות ליום וכ-1.1 מיליון חביות ביום בהתאמה. הביקוש העולמי לנפט צפוי לקטון בכ-7.9 מיליון חביות ביום בשנת 2020 ולעלות בכ-5.3 מיליון חביות ביום בשנת 2021. כאמור, הגידול האחרון בהתפשטות הקורונה במדינות רבות בעולם והחזרה החלקית לסגרים בחלק מהן, מגדילה את רכיב אי הוודאות של תחזית זאת.

ברמת הביקוש, הסוכנות מציינת כי מידע חדש מאשר כי הגרוע ביותר מבחינת הקיטון בביקוש, שהתרחש במהלך מחצית השנה הראשונה, עם ירידה בביקוש בכ-10.75 מיליון חביות ביום, הינו ככל הנראה מאחורינו. במחצית השנייה הציפייה של הסוכנות הינה כי יחול שיפור ברמת הירידה בביקושים לקיטון של כ-5.1 מיליון חביות ביום. הערכתם היא שהביקוש העולמי לנפט יעמוד בממוצע השנה על כ-92.1 מיליון חביות ביום, המהווים קיטון של כ-7.9 מיליון חביות ביום לעומת שנת 2019. מדובר בשיפור קל בתחזית, שנובע מכך שהפגיעה שנצפתה עבור הרבעון השני של 2020 הייתה בפועל נמוכה מהתחזית. עבור שנת 2021 התחזית הינה שהביקוש יעמוד על כ-97.4 מיליון חביות ביום, הביקוש בשנה הבאה צפוי לרדת בשיעור של כ-2.6 מיליון חביות ביום ביחס לרמות של 2019, כאשר הדס"ל (קרוסין) מהווה שלושה רבעים מתוך הירידה האמורה.

ברמת ההיצע, במהלך חודש יוני ירד היצע הנפט בכ-2.4 מיליון חביות ביום ביחס לחודש הקודם, לכ-86.9 מיליון חביות ביום. ציות עקבי מצד חברות OPEC+ בנוגע להקטנת התפוקות בתוספת לקיטון חד בהיצע ממפיקים נוספים בהובלת ארה"ב וקנדה (הרחבה בהמשך), הוביל לקיטון בתפוקת הנפט העולמית של כ-14 מיליון חביות ביום ביחס לרמות של חודש אפריל. שיעור הציות להסכם בנוגע להגבלת ההיצע של מדינות OPEC+ עמד על 108%, וכלל "ציות יתר" מצד ערב הסעודית שצמצמה את ההפקה ביותר ממילון חביות ביום מעבר לנדרש, דבר שהוביל את רמת ההפקה של החברות במדינות אלה לרמה הנמוכה ביותר במשך שלושת העשורים האחרונים.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

ההתנהגות האחידה מצד החברות בארגון קיבלה רוח גבית נוספת בדמות קיצוצים שנבעו מתנועות השוק, בעיקר מכיוון ארה"ב. סך ייצור הנפט האמריקני ירד בכמעט 1 מיליון חביות ביום באפריל לעומת מרץ, וההערכה הינה שבחודשים מאי ויוני אנו צפויים לראות ירידות נוספות של 1.3 מיליון חביות ביום וכ-0.5 מיליון חביות ביום בהתאמה.

עם זאת, במחצית השנייה של השנה ההיצע צפוי לגדול, הן מכיוון הייצור האמריקני שצפוי להתאושש באיטיות ובהדרגה והן מכיוון מדינות OPEC +  שיש להניח שיקלו על הקיצוצים בהיקף של כ-2 מיליון חביות ביום החל מחודש אוגוסט. כמו כן, עד סוף השנה ייצור הנפט של לוב עשוי להיות גבוה בהיקף של כ-0.9 מיליון חביות ביום ביחס לרמתו כיום. במידה שקיטון התפוקות שהוחלט ע"י חברות OPEC+ ימשיך במתווה המסוכם, התפוקה העולמית יכולה לקטון בכ-7.1 מיליון חביות ביום בשנת 2020 כולה, ולעלות בכ-1.7 מיליון חביות ליום בשנה הבאה.

עבור בתי הזיקוק, המצב היה והינו מורכב יותר, כאשר שולי הזיקוק מצויים במצב מאתגר הודות למלאי גבוה של תוצרי זיקוק שנוצר ברקע לביקושים החלשים ברבעון השני של השנה.  בסין אומדו תפוקת הזיקוק ביוני עמד על רמת שיא של כמעט 14 מיליון חביות ביום. צפי הזיקוק העולמי צפוי לרדת בכ-6.4 מיליון חביות ביום בשנת 2020 לכ-75.1 מיליון חביות ביום ולעלות בכ-4.7 מיליון חביות ביום בשנת 2021.

בחודש יוני ירדה האגירה הצפה של נפט גולמי ב -34.9 מיליון חביות, מהשיא הגבוה בכל הזמנים במאי שעמד על 176.4 מיליון חביות. שוק הדוק יותר של נפט גולמי, במקביל לעקומות מחירים עתידיים מחמיאות, הפחיתו את התמריץ לאחסון נפט.

על אף התמונה המעודדת (לפחות חלקית) הסוכנות מדגישה כי על אף ששוק הנפט ללא ספק התקדם מאז "אפריל השחור", העובדה שבמדינות מסוימות השפעת הנגיף עדיין גבוהה, ואף גוברת, היא תזכורת מטרידה כי המגיפה אינה בשליטה והסיכון לתחזית השוק הוא כמעט וודאי כלפי מטה.

וברקע לתמונת המצב המצטיירת מהדוח, ובפרט על רקע התייצבות הביקושים, החליטו (15.7) חברות עיקריות וכן חברות בנות ברית של רוסיה ב-OPEC על הגדלה מתונה של התפוקה, בהיקף של כ-1.6 מיליון חביות ביום, זאת לאחר הקיצוץ המסיבי של 9.7 מיליון חביות נפט שעליו הוחלט בחודש אפריל.

שוק הנפט האמריקאי - מיבואנית גדולה ליצואנית גדולה

נקודה ראויה לציון הינה המתרחש בשוק האמריקאי, כאשר היצע הנפט העולמי האמריקני נופל בקצב המהיר ביותר אי פעם. הדבר אמנם מקל כאמור על זרימת הנפט העולמית ומדרבן התאוששות מהירה במחירי הדלק, אך מהווה בעיה קשה עבור מפיקי הנפט המבצעים שימוש בפצלי נפט (Shale Oil), שמצויים בפני מציאות מורכבת מאוד עבורם.

מעט רקע: באופן מסורתי, נפט מופק ממאגרי נפט תת-קרקעיים טבעיים. למאגרים אלה מגיעים באמצעות קידוח חור עמוק באדמה. כאשר הנפט נמצא ספוג באדמה אך לא במאגר, יש להפיק אותו באמצעים אחרים. בשל אופיים של אמצעים אלה, העלויות בהם גבוהות מאלה של מיצוי נפט רגיל.

פצלי נפט (באנגלית: (shale oil  נקראים גם Tight oil או light tight oil ובראשי תיבות LTO הוא סוג של נפט המורכב מנפט גולמי קל שנמצא בתוך שכבות סלע המכילות נפט בחדירות נמוכה כמו שכבות פצלים או אבן חול הדוקה(tight sandstone) . נפט קונבנציונאלי עובר דרך סדקים, או שברים, בתצורות סלע ונאסף בבריכות, אולם פצלי נפט נותרים "תקועים" בסלע פצלי. השברים המופיעים בדרך כלל בפצלים הם קטנים יותר ומחוברים באופן פחות טוב מאשר בסוגים אחרים של סלעים כמו אבן חול, כך שהנפט מתקשה לזרום בהם. בגלל החללים הקטנים האלה, פצלי נפט נקראים גם נפט הדוק. בשנים האחרונות יש הפקה מסחרית של פצלי נפט באותן טכנולוגיות המשמשות לשם הפקת פצלי גז - סדיקה הידראולית וקידוחים אופקיים.

אין לבלבל בין פצלי נפט לבין פצלי שמן Oil Shale) ) הנקראים גם אבן ביטומנית, שהם סלע משקע עשיר בחומר אורגני המכונה קרוגן. מסלעים אלה ניתן להפיק אנרגיה על ידי שריפתם בתנורים מיוחדים, או דלק נוזלי באמצעות חימום או מיצוי כימי. דלק זה מקביל בתכונותיו לתזקיקי נפט גולמי. לשם הפקת הנפט מפצלי שמן יש צורך בפירוליזה (חימום ללא נוכחות חמצן). לטכנולוגיות אלה יש החזר אנרגטי נמוך והשפעות סביבתיות שונות.

Fracking, או hydraulic fracturing, היא שיטה להפקת נפט וגז טבעי מפצלי נפט או מחול צפוף, שבהם קידוח מסורתי אינו אפשרי. בשיטה זו נעשה שימוש מסחרי לראשונה בשנת 1949 במדינת אוקלהומה העשירה בנפט וגז. הטכניקה כוללת החדרה של מים מעורבבים עם חול וכימיקלים לבאר בכדי ליצור סדקים בסלע פצלים, כך שנפט או גז שלכודים בו יוכלו להשתחרר. ההתקדמות בטכניקה אחרת, שנקראת קידוח אופקי (horizontal drilling) החלה בראשית שנות השמונים ופתחה גישה לשכבות פצלים דקות מתחת לאדמה. הפקה מאגן ברנט שבטקסס הוכיחה שפרקינג בקנה מידה גדול הוא בר-קיימא מבחינה כלכלית.

מאז שנת 2013, פרקינג הידראולי מבוצע בקנה מידה מסחרי רחב בארה"ב, קנדה וסין. OPEC ניסתה להוציא את החברות הפעילות בתחום בארה"ב מחוץ לעסק החל משנת 2014, על ידי הצפת השוק בנפט גולמי, מה שהוביל לירידת מחירים מהחדות ביותר שראה הנפט. ההנחה הייתה שהחברות האמריקאיות מוטות הפצלים, לא יצליחו לשרוד בסביבת מחירים נמוכה מ-40-50 דולר לחבית. אכן, חלק מהשחקנים נמחקו בתקופה זו, אך מרביתם הוכיחו עצמם כזריזים ויצירתיים, עם חידושים טכנולוגיים מואצים שהפחיתו עלויות ואיפשרו להם "לחזור בגדול" בהמשך הדרך.

ה"בום" של פצלי הנפט, הוביל את ארה"ב להפוך מיבואנית נפט ליצואנית נפט בשנת 2019. שיעור היבוא של ארה"ב עמד על כ-35% בשנת 1973 לפני משבר הנפט העולמי, עלה ל-60% בשנת 2005, חזר לכ-35% בשנת 2013, כאשר בשנת 2016 כ-86%-91% מצריכת האנרגיה הייתה ממקורותיה הפנימיים של ארה"ב, ובשנת 2019 הפכה ארה"ב ליצואנית נפט וליצרנית הנפט השלישית בגודלה בעולם.

אולם, הירידה החדה במחירי הנפט הכניסה את חברות פצלי הנפט לסחרור – בסביבת מחיר של כ-30 דולר, ישנו רק קומץ חברות בתחום שמסוגלות להרוויח, בהתאם לאנליזה שבוצעה ע"י חברת היעוץ Rystad Energy. חברות אלה, שבנו את תקציבן על סביבת מחירי נפט של 55$-65$ לחבית, החלו להשבית בארות ולחסוך בהוצאות אחרות. ההערכות הינן כי יש רק 16 חברות בתחום המסוגלות להיות רווחיות במחיר שנמוך מ-35$ לחבית, ואלה כוללות את Chevron, Devon Energy ו- EOG Resources. יצרנית הנפט האמריקאית Exxon Mobil Corp, הופכת לרווחית רק בסביבת מחיר של כ-27$ לחבית בקידוחים החדשים שלה בניו מקסיקו, שמהוות כרבע מאחזקותיה באגן הפרמיאן. החברה דיווחה כי בכוונתה להקטין את הפיתוח באגן זה, שהינו מאגן הפצלים הגדול בארה"ב. אולם, גם עבור החברות שמכסות את עלויות ההפקה שלהן, אין מדובר במצב מספק שכן הן נותרות ללא המשאבים הדרושים לעלויות המטה ולחלוקת דיבידנדים.

ואכן, יצור הנפט בארה"ב יורד בקצב מהמהיר בתולדותיו, כאשר גם עליית המחיר לסביבת ה-40 דולר לחבית, אינה מספיקה עבור יצרנים רבים על מנת לעמוד בחובות העבר שנלקחו ואלה שיש לקחת על מנת להמשיך ולבצע קידוחים חדשים. התפוקה היומית בארה"ב ירדה לכ-10.5 מילון חביות ביום, בהשוואה לכ-13 מיליון חביות ביום במרץ. במונחי אחוזים, מדובר בירידה הגבוהה ביותר מאז שנת 2008, כאשר סך ההפקה עלתה בלמעלה מפי שניים.

סקירה של דלוייט מהזמן האחרון הצביעה על כך שחברות פצלים כגון Occidental Petroleum ו-Concho Resources יאלצו לבצע מחיקות בנכסיהן בהיקפים מצטברים של כ-300 מיליארד דולר. זאת, כאשר התעשייה כולה נטלה כאמור היקפי חוב הולכים וגדלים בשנים האחרונות והמשגשגות. סך החוב של יצרני הנפט, חברות ההולכה וחברות הציוד שצפוי להיפרע בחמש השנים הקרובות, מוערך בכ-240 מיליארד דולר.

כאמור, על אף עליית המחיר וההתבססות המסתמנת מהדוח של סוכנות האנרגיה העולמית, המחירים עדיין רחוקים מהיכן שהיו טרם המשבר, ומשקיעים רבים מצפים לגל של פשיטות רגל והפרה של עסקאות בתחום ומיזוגים. החברות שתשרודנה את המשבר, צפויות להיות רזות יותר ודפנסיביות יותר מבחינת שמירה על מזומנים והשעות עתידיות. Whiting Petroleum Corp. ו-Ultra Petroleum כבר הכריזו על פשיטת רגל, ואילו חלוצת התעשייה Chesapeake Energy Corp, הגישה בקשה להגנת פשיטת רגל. ההערכות הן כי יצרנים רבים בדרך להצטרף אליהם. 

ירידה חדה בהיקף ההשקעה בבארות חדשות – על אף ההקלה המסוימת שבעליית מחיר הנפט, נתונים מחברת הציוד ושירותי ההפקה Baker Hughes, מלמדים כי מספר הבארות ירד לרמתו הנמוכה ביותר בעשור האחרון. חברות פצלי הנפט צמצמו בחדות את תקציבי הקידוח שלהן לשנה, כאשר 15 הגדולות במונחי שווי שוק קיצצו את ההוצאות   על בארות חדשות בשיעור ממוצע של כ-48%, כאשר הסכום העתידי במונחים אבסולוטיים הוא הנמוך מאז 2014. על פי מחקר של Wood Mackenzie, ללא השקעה בבארות חדשות, התפוקה של חברות רבות בתחום תרד בשיעור של כ-30%-50%. ישנן כמה חברות שציינו כי לאור הגידול במחיר הן תגדלנה את ההפקה, אבל עדיין יש להניח כי פעילות הקידוח צפויה להישאר ברמה נמוכה, בין היתר לאור אפשרות עתידית של חברות OPEC+ לשינוי מדיניות עתידי בנוגע להיקף קיצוץ התפוקות, ככל שיראו בהתייצבות המחירים והמצב הכלכלי כיציבים די הצורך. 

הכותב הינו אמיר אלשיך, אסטרטג בית ההשקעות ילין לפידות

אין לראות בסקירה ו/או בתוכנה משום שיווק/ייעוץ השקעות/שיווק פנסיוני או תחליף לכזה. סקירה זו בוצעה בהסתמך על מידע פומבי וגלוי לציבור ועשויה להתבסס על נתונים שפותחו על ידי אנליסטים עובדי בית ההשקעות ומקורות אחרים הנחשבים מהימנים ומבלי להתחייב על ביצוע בדיקות עצמאיות לשם בירור מהימנות המידע. כמו כן, עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין ההערכות המובאות במידע בסקירה לבין התוצאות בפועל, המידע המוצג בסקירה, הינו חומר מסייע בלבד ואין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בני”ע ו/או בנכסים הפיננסים אם וככל שהם מוזכרים בה.

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    הדלק יעלה כך או כך (ל"ת)
    משה 23/07/2020 00:52
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    e 22/07/2020 18:41
    הגב לתגובה זו
    נפט יעלה או יירד? אחד הבנקים הגדולים בעולם אומר שעד דצמבר נפט יגיע ל 55 דולר
  • 8.
    איתמר 22/07/2020 15:57
    הגב לתגובה זו
    המשך עליות מחר , אולי עוד היום
  • 7.
    ח 22/07/2020 14:55
    הגב לתגובה זו
    ולהמשיך להנות בחוף הים
  • 6.
    רק ז ה ב (ל"ת)
    יוסי 22/07/2020 12:53
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    מייק 22/07/2020 11:48
    הגב לתגובה זו
    אין שום ביקוש הנובע מצריכה. המלאים במיכלי האיחסון עולים על גדותיהם. השיטה של תאום מכירים שנחשבה כמוקצה הופכת ללגיטימית תוך קבלת תשואות התקשורת כלכלית שברובה משמשת שופרות להעברת מסרים
  • 4.
    רציו מניה גרועה ולא אמינה , רק סבל איתה למי שקונה (ל"ת)
    טל 22/07/2020 11:14
    הגב לתגובה זו
  • איתמר 22/07/2020 15:54
    הגב לתגובה זו
    tאחרי 61% עליה ביומים לוגמת מים ליום אחד ומחר תמשיך להרביץ קפיצה למעלה להערכתי
  • 3.
    רון 22/07/2020 10:52
    הגב לתגובה זו
    איך שפירסמתם את הכותרת הדלקים צונחים
  • 2.
    wow (ל"ת)
    א 22/07/2020 10:31
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    ח 22/07/2020 09:38
    הגב לתגובה זו
    הבהלה לזהב בטירוף עדין לא הבנתם רק זהב
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.