האם דירה ריקה שבה רק כמה רהיטים יכולה לקבל פטור מארנונה?
בפסק דין שניתן באחרונה על ידי השופטת יעל בלכר מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, נדחתה בקשתם של שני מערערים לקבל פטור מארנונה על נכס ריק שהיה בבעלותם. השניים ביקשו לקבל פטור על דירת מגורים בהרצליה, בטענה כי הדירה לא היתה מאוכלסת במשך כמה חודשים לאחר שהשוכר עזב אותה. עם זאת, התגלו חילוקי דעות סביב הפרשנות של המושג "נכס ריק", והאם השארת פרטי ריהוט בדירה שוללת את הפטור המבוקש.
המקרה הנתחיל בדצמבר 2021, אז השוכר שעשה שימוש בדירה פינה אותה, והמערערים פנו לעיריית הרצליה בבקשה לקבל פטור מארנונה עבור "בניין ריק" לתקופה שבין דצמבר 2021 למאי 2022. לטענת המערערים, הדירה לא שימשה למגורים ולא היתה בשימוש כלשהו בתקופה זו. עם זאת, בביקור שביצע נציג העירייה בדירה בינואר 2022, נמצא כי בדירה נותרו פרטי ריהוט שונים כמו ספות, שולחן, כסאות ומקרר. בעקבות כך, דחתה העירייה את בקשתם לפטור.
לטענת המערערים, הרהיטים בדירה לא אמורים לשלול את הזכות לפטור צילום: ביזפורטל
המערערים, אחד מהם עורך דין במקצועו, טענו כי העובדה שנותרו פרטי ריהוט בדירה לא אמורה לשלול מהם את הזכות לפטור. הם הדגישו כי הדירה לא היתה בשימוש למגורים ולא היתה נוחה לשימוש כזה, מכיוון שלא היו בה מיטות או מוצרי חשמל פעילים. לטענתם, תכלית החוק שמאפשר פטור לנכס ריק היא לתת הקלה לבעלי נכסים שאין בהם פעילות או שימוש מעשי, ולכן יש לאשר את הבקשה.
ועדת הערר: המערערים לא הוכיחו שמדובר בנכס ריק לפי החוק
- 6 מיליארד שקל לתשתיות: הרצליה חותמת על הסכם גג ענק
- זיתוני השיגה רוב במתחם בהרצליה; תקדם פרויקט פינוי בינוי עם 60 דירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעקבות דחיית בקשתם, הגישו המערערים ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית הרצליה. הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי המערערים לא הצליחו להוכיח כי מדובר בנכס ריק לפי דרישות החוק. הוועדה ציינה כי "הדירה כללה ציוד מהותי ובני שימוש", ולכן לא ניתן לראות בה כ"נכס ריק". בין הפריטים שצוינו היו ספות, שולחן פינת אוכל ומכונת כביסה.
הוועדה הכירה בכך שהמערערים פינו את פרטי הריהוט רק לאחר שהדירה הושכרה מחדש במאי 2022, אך קבעה כי פעולה זו נעשתה בדיעבד, לאחר שהמשיב, נציג העירייה, כבר ביצע את הבדיקה שלו. "המערערים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה כי הדירה היתה ריקה בתקופה המבוקשת", נקבע בהחלטת הוועדה.
לאחר דחיית הערר, המערערים פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים, בטענה כי ועדת הערר שגתה בפרשנות שלה למושג "בניין ריק". הם טענו כי מדובר בפריטים שנשארו בדירה לאחר שהשוכר הקודם עזב, וכי אין מדובר בשימוש בנכס למגורים. הם הוסיפו כי פרטי הריהוט לא נועדו להקל על השכרת הנכס, אלא פשוט לא פונו מיד.
- עקב מסרון בעייתי - לא תירש את בן זוגה
- לא כל מי שמראה דירה זכאי לעמלת תיווך, מה זה הגורם היעיל?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
במהלך הדיון בבית המשפט, טענו המערערים כי העירייה מחויבת לאפשר פטור עבור נכסים שלא נעשה בהם שימוש ממשי למגורים, וכי השארת מספר פרטי ריהוט בלבד אינה מבטלת את זכותם לפטור. הם גם העלו טענות טכניות לגבי אופן הגשת הערר וטענו כי העיכוב בהגשת הערר נבע מהתכתבות ממושכת עם העירייה.
השופטת בלכר, שבחנה את המקרה, דחתה את הערעור על כל טענותיו. היא הדגישה כי הפסיקה בנושא זה ברורה וחד משמעית: כדי שיינתן פטור מארנונה, הנכס חייב להיות "ריק מאדם וחפץ". לפי החלטתה, "המבחן שנלמד מלשון התקנות, אשר עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, הוא פשוט ובכך גם יתרונו - האם הנכס ריק מאדם וחפץ".
בפסק הדין ציינה השופטת כי "אין זה המקרה בו נותר בנכס כיסא שבור ובגינו מסרב מנהל הארנונה לראות בנכס 'בניין ריק'. מדובר בפריטי ריהוט משמעותיים, ולא ניתן לקבוע שמדובר בנכס ריק לפי התקנות". עוד הוסיפה השופטת כי השימוש בנכס לאחסון ריהוט נחשב שימוש בפועל, גם אם לא למגורים, ולכן אין לראות בדירה כזכאית לפטור מארנונה.
בנוסף לכך, השופטת בלכר התייחסה גם לעיכוב בהגשת הערר לוועדת הערר. לפי פסק הדין שפרסמה, הגשת הערר נעשתה באיחור ניכר, כשהמערערים לא הצליחו לספק הסבר מספק לעיכוב הזה. "אין כל עילה שבדין להתערב בהחלטת ועדת הערר אשר קבעה כי הערר הוגש באיחור", כתבה השופטת.
פרשנות החוק בנוגע לנכס ריק היא מחמירה
פסק הדין מדגיש את החשיבות של עמידה מדויקת בדרישות החוק לצורך קבלת פטור מארנונה. השופטת בלכר הבהירה כי פרשנות החוק בנוגע לנכס ריק היא מחמירה, וכי אין מקום לפרשנות מרחיבה בנושא זה. דירה המכילה פריטים שניתן לעשות בהם שימוש נחשבת נכס פעיל, גם אם היא לא משמשת למגורים בפועל.
בנוסף, פסק הדין מאשש את החשיבות של עמידה בלוחות זמנים בכל הנוגע להגשת עררים לבית המשפט. המערערים לא הצליחו לספק הסבר מספק לעיכוב, והדבר פגע בסיכויים שלהם לזכות במשפט.
פסק הדין של השופטת יעל בלכר קובע כי דירה שהכילה פרטי ריהוט מהותיים אינה יכולה להיחשב נכס ריק לצורך קבלת פטור מארנונה. החלטה זו משקפת את גישת בתי המשפט בישראל בנושא הזה, שלפיה על הנכס להיות ריק לחלוטין מאדם ומחפץ כדי שיהיה זכאי לפטור.
- 1.ברוך 01/10/2024 18:58הגב לתגובה זובמידה שהמקום אינו ראוי למגורים -אפשר לתת פתור 75% מארנונה. מי שמחזיק בנכס יכול גם למכור לאחר שהנכס עלה ועלה!

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
