בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.

בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.

מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.

• מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.

• הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.

בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.

• עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
• רכשה דירה לבנה - ואחרי שהתגרש דרשה את הכסף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מקרים נוספים מהפסיקה

פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:

במבט ראשון היה נדמה כי מדובר במקרה פשוט: אם לחמישה כתבה בצוואה ברורה כי דירתה תעבור לאחר מותה לבנה היחיד. ואולם עם מותה, נוצר מצב יוצא דופן: באותו יום ממש הוציא בית הדין הרבני שני צווים שונים - צו לקיום הצוואה שבו נכתב כי הדירה תועבר לבן, וצו ירושה שבו נכללו חמישה יורשים, שהם הבן וארבע אחיותיו. במשך שנים נותרה הדירה רשומה על שם האם המנוחה, עד שבני המשפחה העבירו אותה על שם כל האחים ביחד, מבלי להזכיר בפני הרשויות את דבר קיומה של הצוואה. המחלוקת שהלכה והחריפה בין הבן, אחיותיו ואשתו הגיעה עד לפסק דין עקרוני של בית הדין הרבני בנתניה, שהכריע בדעת רוב כי הצוואה תקפה והדירה שייכת לבן.

בית הדין עמד בפני מצב משפטי נדיר של "שני צווים חיים זה לצד זה". אחד מהם, צו ירושה רגיל, כלל את כל חמשת הילדים כיורשים שווים; השני, צו לקיום צוואה, התייחס לנכס המסוים - הבית ברחוב מגורי המשפחה - והעביר את כולו לבן. השאלה המרכזית שנדונה היתה האם שני הצווים עומדים בסתירה האחד לשני, או שניתן לפרש אותם כמשלימים זה את זה. הדיינים דנו בהרחבה במקורות ההלכה ובחוק הירושה. בסעיף 66(ב) לחוק נקבע במפורש כי, "ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום ועל הנותר צו ירושה". ובמלים אחרות, החוק עצמו מכיר במציאות של שני צווים מקבילים - האחד לצוואה על נכס מסוים, והשני ליתר העיזבון. "זו הדרך הנכונה", נכתב בפסק הדין שפורסם, "להוציא במצב כזה שני צווים, צו קיום צוואה וצו ירושה, ואין כל סתירה ביניהם".

תחילת הסכסוך - שלום בית מול נאמנות לצוואה

הבן טען בפני בית הדין כי בתחילה ביקש את קיום צוואת אמו בלבד, אך בהמשך, מתוך רצון לשמור על שלום עם אחיותיו, הסכים כי גם הדירה תיכלל בצו הירושה הכללי. לדבריו, "ויתרתי על הצוואה של אמא כדי לשמור על שלום בית עם אחיותיי". אלא שההסכמה זו מעולם לא קיבלה ביטוי רשמי בביטול הצו הראשון. בית הדין ציין כי בפרוטוקול הדיון מ-2008 אין זכר לביטול הצוואה, וממילא שני הצווים נותרו בתוקפם.

מנגד, אשתו של הבן טענה לאורך ההליך כי הדירה שייכת לבעלה בלבד, ועל כן גם לה יש זכויות במחצית ממנה במסגרת הליכי הגירושים ממנו. "אין כל סתירה בין הצווים", אמרה האשה. "הצוואה עוסקת בדירה, ואילו הירושה מתייחסת לשאר הנכסים".

• דור ההמשך: איך להיערך נכון להעברה בין־דורית של רכוש לילדים
• ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שנים לאחר מכן, כשביקשו האחים להסדיר את רישום הנכסים, הם הגישו לרשם הירושות רק את צו הירושה ולא את צו קיום הצוואה, ובעקבות זאת הועברה הבעלות בדירה על שם כל החמישה. המהלך הזה, שהוסבר בבית הדין כ"טעות טכנית", נהפך לגורם מרכזי בסכסוך, שכן ממנו עלה רושם כי נעשתה פעולה מכוונת להסתיר את דבר הצוואה. בית הדין קבע כי ההתנהלות הזו לא משנה את המסקנה המשפטית: העובדה ששני צווים ניתנו באותו יום מלמדת שאין לראות בהם סותרים זה את זה. יתרה מזאת, לאורך כל השנים גר הבן בדירה עם אשתו, מבלי ששילם לאחיותיו שכר דירה או שהן דרשו ממנו תשלום כלשהו - נסיבה שתרמה לחיזוק מעמדו כבעל הזכויות.