פסק דין שניתן באחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מעלה לדיון סוגיה משפטית מורכבת: האם מערכת יחסים של ידועים בציבור, גם כשיש בה בגידות, מצדיקה שיתוף כלכלי על נכסים? במרכז הערעור נמצאת אשה שביקשה להכיר בה כידועה בציבור של מנוח שעמו היא חיה במשך יותר מ-20 שנה, ולקבוע שהיא זכאית לחלק מהנכסים שהיו בבעלותו, כולל דירה שנרשמה על שמו בלבד.

המערערת והמנוח חיו ביחד מ-1997, תחילה בדירה שכורה ובהמשך עברו לגור בדירה שנרכשה ב-2014. לאחר מותו של המנוח, המערערת גילתה כי הוא הוריש את כל הנכסים שלו לבנו מנישואים קודמים, ואילו היא כלל לא מוזכרת בצוואה שהותיר. המערערת טענה כי הדירה נרכשה במשותף, וכי התקיימה ביניהם מערכת זוגית מלאה של ידועים בציבור - ולכן יש להכיר בזכויותיה בנכסים.

מנגד, הבן טען כי בין המערערת למנוח לא היתה מערכת זוגית אמיתית, וכי הם קיימו הפרדה כלכלית מלאה, פרט לחשבון בנק משותף שניהלו. לטענתו, המערערת פעלה ממניעים כלכליים בלבד, ולא ניתן להכיר בה כידועה בציבור של אביו המנוח.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אף שהמערערת והמנוח התגוררו יחד לאורך שנים רבות ואף פתחו וניהלו חשבון בנק משותף, לא הוכח שיתוף מלא בנכסים אחרים, כולל הדירה. בפסק הדין שפרסמו השופטים נכתב כי, ”לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמנוח הרבה לנהל קשרים עם נשים אחרות, והמערערת ידעה על כך ולא עשתה דבר“. עוד צוין כי ההפרדה הכלכלית שניהלו בני הזוג מחזקת את המסקנה כי לא היתה כוונת שיתוף ביחס לדירה.

• שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
• טענה שהיתה ידועה בציבור; השופט: היכן התמונות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בערעור שהוגש, בית המשפט המחוזי בחיפה בחן מחדש את הראיות והשיקולים המשפטיים. השופט סארי ג'יוסי, ביחד עם השופטת עפרה אטיאס והשופט ניצן סילמן, קבעו כי אף שקשרים זוגיים עשויים לכלול אלמנטים של בגידה, הדבר לכשעצמו לא מבטל את תוקף חיי הזוגיות או השפעתם על השיתוף הכלכלי.

במהלך הדיון במחוזי, הדגישו השופטים את חשיבות ההבחנה בין אלמנטים אישיים של מערכת היחסים לבין שאלות הנוגעות לכוונת השיתוף הכלכלי. הם ציינו כי, "על אף הבגידות, לא נצפתה הפסקת חיי הזוגיות בפועל, והצדדים המשיכו לחלוק מגורים משותפים וחיי משפחה אינטנסיביים". השופטים בחנו לעומק את המסמכים הפיננסיים, עדויות הצדדים, והראיות שהוצגו, והגיעו למסקנה כי היעדר ראיות חד-משמעיות לכוונת שיתוף ביחס לדירה מהווה גורם מכריע בהחלטה.

למרות הבגידות, נקבע כי המערערת והמנוח קיימו מערכת יחסים זוגית ארוכת טווח שהתאפיינה בניהול משק בית משותף. ”המגורים המשותפים, הבילויים המשותפים והטיפול הרפואי המסור שהעניקה המערערת למנוח מעידים על קשר עמוק ויציב“, נכתב בפסק הדין. בנוסף, בית המשפט הכיר בכך שבני הזוג חלקו חשבון בנק משותף, אך ציין כי ”מרבית ההכנסות של המערערת הופקדו בחשבונה הפרטי, דבר המעיד על העדר שיתוף כלכלי מלא“. בית המשפט גם קבע כי ”המערערת לא הצליחה להוכיח כי היתה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע לדירה, אשר נרשמה על שמו של המנוח בלבד“. המנוח אף נטל משכנתא מכספו האישי, ולא הוכח שהמערערת השתתפה במימונה של הדירה.

• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
• האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

בית המשפט המחוזי הדגיש את הצורך בבחינה דו-שלבית במקרים של ידועים בציבור: ראשית, קיומם של חיי זוגיות; שנית, כוונת שיתוף בנכסים. ”על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות ולהתחקות אחר כוונת הצדדים בפועל, ולא להסתמך על אירוע כזה או אחר, כמו בגידה“, קבע השופט ג'יוסי בפסק הדין.

פסק הדין מדגיש את האיזון המורכב שקיים בין הוכחת קשר זוגי לבין הוכחת שיתוף בנכסים. על אף ההכרה בקיום מערכת יחסים זוגית, נדרש להוכיח באופן ברור ומוחשי כוונת שיתוף ספציפית לגבי נכסים מסוימים. בית המשפט המחוזי אמנם לא שינה את תוצאת פסק הדין, אך חיזק את ההבנה המשפטית כי בגידות אינן מבטלות את זכויות הצדדים במערכת היחסים.

פסק הדין עשוי לשמש תקדים במקרים נוספים של ידועים בציבור, שבהם מתעוררת מחלוקת על נכסים. הוא מחדד את הצורך של בני זוג המעוניינים להבטיח את זכויותיהם הכלכליות לערוך הסכמים ברורים ומפורשים, בייחוד במקרים שבהם הנכסים נרשמים על שמו של אחד מהם בלבד.