מתמהמהים? דחיית פיתוח מאגרי הגז תוביל לאובדן מיליארדי שקלים

חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO Consulting Group ונסים יהושע שותף, על השפעות המשק הישראלי בעקבות דחיית פיתוח מאגרי הגז המקומיים

חן הרצוג | (6)

תפקיד המדינה בשאלת גובה התמלוגים ממאגרי הגז, הוא לקבוע מערכת כללים שתגן על האינטרסים הציבוריים. לכן לצורך בחינת האפקטיביות של מתווה הגז המתגבש צריך להגדיר תחילה מהם האינטרסים הציבוריים. 

יעדי מדיניות לאומית במשק הגז

פיתוח הכלכלה הישראלית, הגדלת הכנסות המדינה, הורדת יוקר המחייה, חיזוק היחסים הכלכליים-אסטרטגיים עם מדינות שכנות ואמינות באספקת גז לשוק המקומי. יצירת שוק תחרותי הוא אחד האמצעים המרכזיים להגן על מגוון האינטרסים הציבוריים. זהו פתרון הקסם של קובעי המדיניות: פותחים את השוק לתחרות וה"יד הנעלמה" דואגת לכך שיקבעו מחירי שיווי משקל תחרותי, המבטיחים יצור יעיל, רמת השקעות אופטימלית והעדר רווחיות עודפת. המשק הישראלי קטן ומבודד גיאוגרפית משווקי מסחר דומים. אלו גורמים לכך שבתחומים רבים גודל השוק המקומי עדיין אינו מספיק כדי ליצור מסה קריטית שתאפשר כניסה של מספר השחקנים הדרוש להתפתחות שוק תחרותי.

בתחום הפקת גז טבעי נדרשות השקעות גדולות. ישנן מגבלות הנדסיות ולוגיסטיות קשות בהפקה ובתפעול. בניגוד לתחום הסלולר, הסכמי הגז מורכבים ומחייבים תיאום בין מאפייני הביקוש הספציפיים של הלקוח בשעות שפל ושיא, לבין מגבלות ויכולות מערכות ההפקה התפעול וההולכה.

הדרך היחידה לייצר שוק גז תחרותי בישראל הינה לעודד את הגדלת החיפושים וכניסת שחקנים נוספים לענף. במימי הים התיכון קיים פוטנציאל לתגליות נוספות של גז ונפט בהיקף משמעותי, ופיתוח מאגרים אלו הינו אינטרס כלכלי לאומי מרכזי של המשק הישראלי - התרומה של פיתוח מאגרים נוספים למשק כפולה הן להגדלת התוצר והמקורות במשק והן ליצירת תחרות מלאה באספקת גז טבעי לשוק המקומי. מבחינת המתווה המתגבש ניתן להסיק בבירור שאין כאן שאלה של מרוויחים או מפסידים, אלא מדיניות לאומית מאוזנת שנועדה לממש את מגוון יעדי המדיניות הלאומית.

פיתוח הכלכלה הישראלית קיומה של תעשיית גז מקומית, המייצרת גז לצריכה עצמית או ליצוא, הינה בעלת משמעות חשובה לפוטנציאל הצמיחה של המשק. על פי הערכות משרד האוצר, כניסת מאגר "תמר" הביא לתרומה של כ-1% לקצב הצמיחה של המשק בשנתיים האחרונות. הגז המקומי מהווה תחליף יבוא, וצפוי לתרום בשנים הבאות גם לפוטנציאל היצוא של המשק הלאומי. פיתוח המאגרים צפוי להביא להשקעות חסרות תקדים של כ-10 מיליארד דולר.

המטרה המרכזית בבחינת מתווה הגז הינה ליצור תנאים שיאפשרו פיתוח מאגרים נוספים, שיעודדו כניסת מתחרים נוספים לענף, כדי להגיע לשוק תחרותי. עד להתפתחות שוק תחרותי, השילוב של המתווה המוצע, יחד עם תנאי הרגולציה הקיימים במשק הכוללים את יישום המלצות ועדת ששינסקי וועדת צמח, יוצרים מרכיבים שמאפשרים לאזן בצורה טובה בין היעדים הלאומיים, וזאת מבלי לפגוע במימוש הפוטנציאל העתידי להתפתחות שוק תחרותי.   הגדלת הכנסות המדינה יישום מסקנות ועדת ששינסקי הביא לכך שהציבור הישראלי הוא כיום השותף המרכזי בתגליות הגז באמצעות המיסוי והתמלוגים שחלים על תגליות אלה - הציבור מקבל בממוצע כ-55% מההכנסות ובהמשך יגיע אפילו ל-65%. על פי הערכות בנק ישראל, הכנסות המדינה ממשאבי גז ונפט (מסים, הטלים ותמלוגים) צפויים להגיע במצטבר למעל 150 מיליארד דולר בשני העשורים הבאים. זוהי תרומה משמעותית ביותר להכנסות המדינה, שיכולה לשמש ככלי רב עוצמה למדיניות חברתית-כלכלית ולהקטנת הפערים

אי ודאות רגולטרית עלולה להביא לדחיית פיתוח המאגרים, וכך גם ההכנסות ממיסוי וההיטלים - כל שנת דחייה בפיתוח המאגרים תביא לאובדן ישיר מהכנסות המדינה של כ-1.5 מיליארד דולר וזאת ללא עלויות עקיפות של רכישת דלקים חלופיים וכדומה.  

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

הורדת יוקר המחייה

מחירי החשמל בישראל הינם מהנמוכים במדינות המערב, בין השאר הודות לעלות האנרגיה שמשמשת לייצור חשמל. מחירי הגז בישראל נמוכים משמעותית ממחירי הגז באירופה - כ-5.5 דולר ליחידת אנרגיה. אולם למעשה, העלות למשק הלאומי הינה כ-2.5 דולר ליחידת אנרגיה בלבד, שכן כ-55% מההכנסות חוזרות לציבור. מדינות רבות באירופה כמו גרמניה, איטליה, צרפת וספרד, רוכשות גז מיובא שעלותו למשק הלאומי כ-7 דולר ליחידת אנרגיה ויותר.

נכון, חלק מהמחיר הנמוך אינו מגיע ישירות לצרכן, אלא רק בעקיפין דרך תקציב המדינה. המדינה יכולה לעשות שימוש בתמורה העודפת לפי שיקולים של סדרי עדיפויות לאומיים. עקרונית, אם המדינה היתה סבורה כי יש בעיית עלות עודפת של גז בסקטורים מסויימים, היתה יכולה להשתמש בכספי התמורה להפחתת העלות לצרכנים, כגון רווחה, בטחון או חינוך, תורמת לרווחת הצרכן ולא פוגעת בה. בשורה התחתונה, תוואי המדיניות המוצע יוצר את האיזון הדרוש בין השאיפה ליצירת שוק תחרותי לבין הצורך להבטיח מימוש של כלל האינטרסים הלאומיים בתקופת הביניים. דחייה ועיכוב בהחלטה וביישום המתווה המוצע תפגע בראש ובראשונה בציבור הישראלי ובאינטרסים שלו. הגדלת ההיצע באמצעות כניסת שחקנים בינלאומיים נוספים לשוק ותגליות חדשות יוכלו להביא למימוש מלוא יעדי הציבור - יצירת תנאי תחרות בשוק והגדלת הכנסות הציבור מרווחי גז ונפט.

*נסים יהושע שותף בכיר וחן הרצוג כלכלן ראשי בפירמת BDO זיו האפט המשמשת כרואי חשבון של תאגידי נפט, ומומחים בתחום הנפט והגז  

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    יאיר כהנוביץ' 16/07/2015 11:07
    הגב לתגובה זו
    בתחנת דלק אני משלם כ60% בלו, כלומר 60% על ההכנסה הנובעת ממחירת דל בתחנה. מתווה הגז מדבר על מיסים בעבור "רווחים" ואת הרווח ניתן לדלל ב מספר רב של אופנים כמו "תשלומים ללוביסטים" מושג מכובס של "מתן שוחד"
  • 5.
    שי האוטיסט 15/07/2015 04:28
    הגב לתגובה זו
    70 מליארד מגמדות את התמלוגים העתידיים שחלקם או רובם ילכו לכיסי חברות ופרטים.
  • 4.
    ארוין 13/07/2015 23:53
    הגב לתגובה זו
    הקנאה והטפילות חזקים הרבה יותר
  • 3.
    נו באמת ההון שלטון ברור בסיפור הזה (ל"ת)
    שי 13/07/2015 21:47
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    יעקב 13/07/2015 17:26
    הגב לתגובה זו
    העיכוב שיצרת בפיתוח לוויתן עולה למדינת ישראל מיליארד שקל בחודש - המס שלוו יתן היה משלם למדינה. זה לא כולל את הנזק מעיכוב אספקת הגז למשק, הוספת צינור גז נוסף, מכירת גז למדינות שכנות. האם המחיר הכלכלי הבלתי נתפס שווה בעינך? אתה ישן טוב בלילה?
  • 1.
    אביב 13/07/2015 00:57
    הגב לתגובה זו
    חברות הגז ביצעו עבירות פליליות בריש גלי, עבירות שדינן מאסר! הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים שלא פעלה כחוק מכהנת, הפלא ופלא כדירקטורית ברציו. פיתוח לויתן מתעכב כי חברות הגז מחזיקות בלויתן כבן ערובה, יכלו מזמן לפתח את שדה לויתן. חברות הגז בניגוד להתחיבויות קודמות לא הניחו צינור נוסף, בלי צינור נוסף משק ישראל כולו תלוי בצינור ימי אחד! חברות הגז משקרות לציבור: במודעות של נובל 60% מס, בתשקיף לבורסה האמריקאית 15 עד 25% בלבד! גם אם המס היה 90% זו לא סיבה להעלות את מחיר הבסיס כי היתר זורם לכיסי ברוני הגז בארה"ב ובישראל. מתווה הכניעה מעביר את השליטה על העצמאות האנרגטית של ישראל למפעיל חיצוני אחד, חברת נובל אנרג'י, שיכולה בעתיד להיקנות ע"י גורמים לא ידידותיים לישראל.
דגל סוריה. צילום: Ahmed akacha, Pexelsדגל סוריה. צילום: Ahmed akacha, Pexels

סוריה זקוקה לשיקום בהיקף של כחצי טריליון דולר. איזה מדינות ירימו את הכפפה?

מלבד קטאר וסעודיה, רשימת השמות עשויה לכלול גם כמה שמות מפתיעים, ולמה בכל מקרה על ישראל לשקול היטב לפני שהיא חותמת על הסכם כלשהו עם השכנה מצפון



משה כסיף |
נושאים בכתבה סוריה

מאז פרץ המרד בסוריה בשנת 2011 נחרבו אזורים נרחבים במדינה, נוסף על נזקים שנגרמו עוד לפני פרוץ המרד בגלל מפגעי מזג האוויר, אובדן תשתיות חקלאיות והגירה מאסיבית מהכפרים לערים. עלייתו של מוחמד אלג'ולאני לשלטון וההפוגה השברירית למדי במלחמת האזרחים מעוררות תקוות גדולות בסוריה ובאזור בכלל, אבל כלל לא בטוח ששיקום המדינה הסורית השסועה, שפעם היתה מובילת המזרח התיכון, ייצא לפועל בקרוב.

נקודת הזמן הנוכחית היא הזדמנות מצוינת לסקור את חומרת הנזקים וכמה עשוי לעלות השיקום.

מהן עלויות השיקום של סוריה? 

אין הערכות מדויקות של עלויות השיקום בסוריה. זאת, משום שעדיין אין הערכות מבוססות של היקף הנזקים לתשתיות, למבנים, לחקלאות, לתעשייה ולכלכלה הסורית. בנוסף יש נזקים עקיפים לבריאות, לביטחון הפנים, להשכלה ולמוסדות השלטון. על כל אלה יש להוסיף גם את אובדן התל"ג לאורך 13 שנות מלחמה. ואחרון (אבל לא חביב) - נזקים למערכת הצבאית, שחלק לא מבוטל מהם נגרם על ידי ישראל. עם זאת, הערכות מבוססות גורסות שעלויות שיקום התשתיות בלבד עשויות להגיע לכדי חצי טריליון דולר ויותר.

לשם השוואה, תקציב המדינה של ישראל לשנת 2025 יעמוד, ככל הנראה, על 620 מיליארד שקל, שהם  בערך 177 מיליארד דולר. אם כוללים את כלל האספקטים של השיקום כפי שהוזכרו לעיל, ולא רק את התשתיות, העלויות עלולות להסתכם לפחות בסכום כפול, ואפילו פי שלושה. 

בשנת 2020 העריך הבנק העולמי את עלויות שיקום התשתיות של סוריה בסך של 400 מיליארד דולר. מאז, ככל הידוע, המצב רק החמיר. משטר אסד לא עשה דבר, וביסס את כלל הכנסות המדינה, אם היו כאלה, על גידול וסחר בסמים. בדצמבר 2024 פורסם כי משטר אסד הבריח מסוריה למוסקבה 250 מיליון דולר, שרוקנו את מה שעוד נותר מהמט"ח שם. שיקום התשתיות בסוריה מתחלק בין התחומים הבאים: