הניסיון של יפן בעקבות רעידת האדמה בשנה שעברה מראה, כי אין תחליף לתכנון כלכלי ארוך טווח. חשוב מאוד לא להסתמך על תגובות לזעזועים כקטליזאטור להתאוששות בת קיימא - לתשומת לב ארה"ב שלאחר סנדי.

הכלכלה העולמית מחפשת כיוון ולא מצליחה להתאושש. ארצות הברית מגושמת, אירופה קפואה וסין רחוקה מלהיות העוגן שהייתה לפני 5 שנים, כשפרץ המשבר העולמי. יפן כאמור, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, נאלצה להתמודד עם צרה מקומית נוספת - רעידת האדמה הקטלנית שפקדה אותה בתחילת השנה שעברה.

לאחרונה אירע אסון טבע גדול גם בארצות הברית - הוריקן סנדי עשה שמות בחוף המזרחי של ארה"ב והכניע ללא תנאי מטרופולין מתוחכם ומשוכלל טכנולוגית. מומחים מעריכים כי הנזקים הכוללים שהסבה סנדי יעמדו על 30-50 מיליארד דולר, וכי הנזקים המבוטחים ינועו בטווח של 10-20 מיליארד דולר.

אולם, מיד לאחר אותם אומדנים מוזכרים אומרים רבים כי להרס תהיינה השלכות מרחיבות בהמשך - הן תגדלנה את הוצאות הממשלה והחברות על שיקום ושיפור התשתיות שניזוקו, ועקב כך תספקנה תעסוקה לאומה ששיעור הבלתי מועסקים בה נושק ל-10%.

אני חולק על טענה זו - ברוב המקרים מדובר בהוצאות שכלל לא היו נחוצות או מתוכננות ובצוק העיתים נעשו טרם זמנן. סין, לדוגמא, זכתה לשבחים רבים על כך שהגדילה עשרות מונים את ההשקעה הממשלתית בתשתיות שונות וכך התמודדה בהצלחה עם המשבר העולמי הגדול - הנה, עד מהרה התברר כי רוב המיזמים שהוציאה לפועל כלל לא היו כדאיים כלכלית ועלותם המאוחרת עלתה בהרבה על תועלתם הראשונית.

אך גם אם ההשקעות התשתיתיות אכן נחוצות במקום ומחויבות המציאות, כפי שקורה לאחר אסונות טבע גדולים, הניסיון היפני מראה כי התועלת הכלכלית שלהן תהיה מוגבלת בזמן ותתפוגג עד מהרה אם הסביבה הכלכלית עסקית לא תתמוך בהמשכיות שלהן.

השבוע נמסר כי ברבעון השלישי של השנה התכווץ התוצר המקומי הגולמי של יפן ב-3.5% בהשוואה לזה המקביל בשנה שעברה - הירידה התלולה ביותר מאז רעידת האדמה. למרבה המזל, התוצאה לא הייתה גרועה יותר מההערכות המוקדמות, אך גם כך הגיבו המניות היפניות בירידות ומדד הדגל Nikkei 225 נגרר לרצף הירידות הארוך ביותר בארבעת החודשים האחרונים, לפי נתוני בלומברג.

התברר כי ההשלכות המרחיבות בעקבות הרס התשתיות התנקזו רובן ככולן לרבעון השלישי של השנה שעברה, אז גדל התוצר המקומי ב-2%, אך אחר כך דשדשה הכלכלה המקומית במשך שלושה רבעים וכאמור התכווצה משמעותית ברבע האחרון.

התוצאות מראות כי התלות המסורתית של יפן בסחר החוץ העולמי, שבה עד מהרה להיות הגורם הדומיננטי בהתנהלות הכלכלה המקומית, ומשום ששאר העולם נמצא, כאמור, בהאטה או קיפאון, גם יפאן מתקשה - המשלוחים לאסיה, אירופה וארה"ב ירדו כולם.

בנוסף, גם ההוצאה של משקי הבית הצטמצמה. לכן, התמודדות הרשויות ביפן עם השלכות ההרס והשחיקה בהלך הרוח של משקי הבית והחברות לא הובילה, עד כה, לקפיצת מדרגה בארץ השמש העולה, ודורכת במקום כבר שני עשורים.

מדוע בעצם? הריבית ביפן אפסית, החוב הציבורי הוא הגדול בעולם (ביחס לתוצר) והיין חזק מדי, כי בכל פעם שמתפשטת בעולם שנאת סיכון (וזה קרה הרבה בשנים האחרונות) כולם ממהרים לרכוש אותו. כל הכוחות השליליים הללו חזקים בהרבה מהדחיפה הזמנית שקיבל המשק היפני לאחר רעידת האדמה.

הניסיון היפני העצוב צריך להוות לקח גם במקרה של ארצות הברית - אין לסמוך על ההוצאות התשתיתיות העצומות שתבואנה בעקבות נזקי סנדי כגורם שידרבן ויוליך לעליית מדרגה בכלכלה האמריקנית. זאת, לפני שהזכרנו את נושא המצוק הפיסקאלי.

ללא התאוששות כלכלית בשאר העולם והטבה ניכרת בשוק העבודה, כל תנופה כלכלית שתיגרם בעקבות אותן הוצאות תיעלם בתוך רבע אחד או שניים. מגזר התשתית ישוב לגודלו הטבעי המצומצם וארצות הברית תצטרך לאמץ מבנה עסקי ותעסוקתי שיהלום את יתרונותיה הטכנולוגיים.

בשורה התחתונה, אין תחליף לתכנון כלכלי ארוך טווח. חשוב מאוד לא להסתמך על תגובות לזעזועים כקטליזאטור להתאוששות בת קיימא. אחרת - נזקיהם של אסונות הטבע יהיו לא רק מידיים וישירים, אלא גם עקיפים וממושכים.