ע"א 7624/04 השקעות ר.ע.ה בע"מ נ. מינהל מיסוי מקרקעין חיפה

המערערת, חברה הנשלטת על ידי קרן ראובן ואדית הכט (להלן - הקרן), היתה הבעלים של נכס מקרקעין בחיפה, אשר שימש כבית מגוריהם של ראובן ואדית הכט (להלן - הנכס).

הנכס הוחכר על ידי המערערת לעיריית חיפה בהסכם חכירה מיום 27.7.1998 (להלן - הסכם החכירה). על פי הסכם החכירה, הוחכר הנכס לתקופה של 49 שנים עם אפשרות להארכה של 49 שנים נוספות, ללא תמורה.

בהסכם החכירה נקבע כי מטרת החכרת הנכס הינה הקניית ערכי אמנות, תרבות וחינוך.

עקב התנגדות השכנים לשינוי ייעוד הנכס, בחרו הצדדים להסכם החכירה לבטלו ולהתוות דרך חלופית למימוש רצונו של דר' הכט המנוח. הצדדים הסכימו כי בית רוטשילד, המצוי במרכז הכרמל, ישופץ בסיוע הקרן, ייקרא על שם בני הזוג הכט ויוקדש למטרות הציבוריות בהן חפצו.

הסכם החכירה בוטל והנכס הוחזר למערערת. בעקבות זאת, ערכו המערערת ועיריית חיפה תצהיר לרשויות מס שבח ובו הודיעו על ביטול הסכם החכירה. הצדדים הצהירו כי במסגרת הביטול לא התחייבו על תשלום פיצויים.

לאחר מכן, נכרת בין הצדדים הסכם חדש (להלן - ההסכם השני), המסדיר את הסבת בית רוטשילד לקידום המטרות אשר יועדו במקור לנכס עצמו ואת שינוי שמו ל"בית תרבות ואמנות ע"ש ראובן ואדית הכט". על פי ההסכם השני, התחייבה הקרן להעמיד לרשות עיריית חיפה סכום של 500,000 דולר וזאת לשם שיפוץ בית רוטשילד והתאמתו לתכליתו החדשה.

ביום 25.7.2001 מכרה המערערת את הנכס תמורת 2,050,000 דולר.

ביום 14.3.2002 הגישה המערערת השגה על השומה שנערכה לה בגין מכירת הנכס וביקשה, בין היתר, כי המשיב יכיר בסך של 500,000 דולר ששולם לעיריית חיפה כהוצאה מותרת בניכוי מן השבח בגין מכירת הנכס. המערערת תיארה סך זה כהוצאה עבור ביטול החכירה והשבת החזקה הייחודית בנכס לידיה. על כן טענה כי יש להתיר את ניכויו לפי סעיפים 39(1) או 39(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן - החוק).

המשיב דחה את השגתה של המערערת והמערערת הגישה ערר על החלטה זו. ועדת הערר דחתה את הערר. מכאן הערעור.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק

סעיף 90 לחוק קובע כי זכות הערעור לבית משפט זה מוגבלת לערעור ב"בעיה משפטית". בית משפט זה דן בפסיקתו בשאלה מהי "בעיה משפטית" לענין סעיף 90 לחוק בע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ. מקס וויסמן (להלן - פרשת וויסמן).

בפרשת וויסמן נקבעו מספר קווים מנחים לאבחנה בין "בעיה משפטית" לבין "בעיה עובדתית".

נקבע כי כאשר התשובה לשאלה המתעוררת אינה אמורה ליצור קביעה עובדתית או תשתית עובדתית אלא כלל משפטי העולה מן העובדות שנקבעו בערכאה הדיונית בהסכמה או על פי חומר הראיות, הרי לפנינו בעיה משפטית.

בעיה משפטית היא בעיה שמטרת ההכרעה בה אינה קביעתו של מצב עובדתי אלא מטרתה רק הסקת מסקנה ממצב עובדתי נתון.

במקרה שלפנינו ניתן לקבוע, על פי הפרשנות שהועלתה בפרשת וויסמן, כי אין הערעור מעורר בעיה משפטית. הערעור מופנה כנגד הממצאים העובדתיים שקבעה ועדת הערר בשאלה האם הסך של 500,000 דולר שולם לעיריית חיפה על מנת להחזיר לידי המערערת את זכות החזקה הייחודית בנכס. מטרת ההכרעה בשאלה זו היא קביעתו של המצב העובדתי ולא הסקת מסקנה ממצב עובדתי נתון.

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 20,000 ₪.

ניתן ביום: 15.6.2005 בפני: כבוד השופטת ד. ביניש, כבוד השופטת מ. נאור, כבוד השופטת ע. ארבל.

ב"כ המערערת: עו"ד צ. הדסי, ב"כ המשיב: עו"ד י. אבן חיים.