אינטרקיור בהסכם עם חברת הקנאביס של מייק טייסון
חברת הקנאביס הרפואי אינטרקיור 2.06% חתמה על הסכם ראשוני לשיתוף פעולה עם חברת הקנאביס TYSON 2.0, שייסד המתאגרף מייק טייסון. במסגרת ההסכם צפויה אינטרקיור אישור בלעדי לגידול, ייצור, מכירה, שיווק והפצה של כל מוצריה המאושרים של TYSON 2.0 בכמה מדינות ביניהן ישראל, בריטניה, גרמניה ואוסטרליה.
בנוסף, תקבל אינטרקיור את הזכות להשתמש בשם, בסימנים המסחריים ובקניין הרוחני של TYSON במדינות הללו. "החזון שלי ל- TYSON 2.0 הוא לחלוק את הקנאביס באיכות גבוהה שהציל את חיי עם המעריצים שלי ועם אנשים בכל מקום. השותפות האסטרטגית עם אינטרקיור, חברת הקנאביס המובילה מחוץ לארה"ב, היא הצעד הבא בהתרחבות שלנו ומימוש החזון הזה. ביחד, TYSON 2.0 ואינטרקיור יוכלו לספק פתרונות מיידים לקהילות בינלאומיות התרות אחר תפרחות, מיצויים ומוצרי קנאביס באיכות גבוהה, בזכותם מוכרת TYSON 2.0" אמר מייק טייסון
"השותפות האסטרטגית מהווה הזדמנות עבורנו להרחיב את נוכחותינו ואת המוצרים שאנו מציעים בשווקי מפתח ברחבי העולם, אמר אלכסנדר רבינוביץ' מנכ"ל אינטרקיור. "המוצרים החדשניים והמוניטין של TYSON 2.0 בייצור מוצרים מדוייקים וטהורים, הופכים אותה לשותף מושלם עבורנו להמשך צמיחה עסקית".
בתחילת החודש פרסמה אינטרקיור את דוחותיה כשההכנסות ברבעון האחרון עלו מ-79.7 מיליון שקל ל-105.6 מיליון שקל - עליה של 32%, הרווח הגולמי עלה מ-36.6 מיליון שקל ל-37.4 מיליון שקל, אם כי הרווחיות נשחקה כאמור בשל מכירות המלאי של החברות שנמצאות במצוקה ובכלל - הפרשות להפסדים בגין עסקאות מול שותפים בתחום שמתקשים להחזיר את הכסף. ה-EBITDA של החברה ירדה ברבעון האחרון מ-21.2 מיליון שקל ל-18.5 מיליון שקל. ועדיין מדובר על עסק שהניב 50 מיליון שקל במזומן ורווח של מעל 40 מיליון שקל בשנה, ונסחר בשווי של 360 מיליון שקל. מכפיל רווח ומכפיל תזרים של כ-9.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
