ערעור בעניין הטבות למעסיק עפ"י חוק אזור סחר חופשי באילת
תקציר ע"מ 16788/12 נאות חוף האלמוג (1990) בע"מ נ' פקיד שומה אילת
תקציר ע"מ 16788/12 נאות חוף האלמוג (1990) בע"מ נ' פקיד שומה אילת בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן בערעור המערערת, הבעלים של מלון מרידיאן שבאילת. בין הנושאים שנדונו: שלילת זכאות להטבה למעסיק למנכ"ל הרשת הארצית שהעסיקה המערערת, שלילת טענתו של פקיד השומה כי באירוח חינם של סוכני נסיעות מתקיימת עסקת חליפין, אופן ניכוי המס במקור על שירותי דיור שניתנו לעובדים ועוד. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים המערערת היא הבעלים של מלון מרידיאן שבאילת. השומות והערעורים מעלים מחלוקות בין המערערת למשיב לעניין הפרשנות של הוראות הטבת מס שונות שבחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 (להלן: "החוק"), ונושאים נוספים כמפורט להלן. דיון הטבות למעסיק לפי סעיף 12(א) לחוק בגין תשלומים ששולמו למנכ"ל הארצי - המשיב לא הכיר בזכאות המערערת להטבת המעסיק, מאחר שלטענתו המערערת אינה המעסיקה של המנכ"ל אלא חברת מלונות פתאל בע"מ היא מעסיקתו, על פי הסכם שנערך בינה לבין המנכ"ל בשנת 2005. נפסק כי לאור הראיות המערערת לא הייתה המעסיק בשנות המס שבערעור אלא חברת מלונות פתאל בע"מ, שבה הועסק המנכ"ל בתפקיד מנכ"ל הרשת הארצית לניהול המלונות. את תלושי השכר קיבל המנכ"ל הארצי מהמערערת שבבעלותה מלון אחד בלבד מהמלונות הרבים באילת ובישראל המנוהלים על ידי רשת פתאל. המערערת לא נשאה בעלויות השכר האמתיות של המנכ"ל אלא חייבה במלוא סכומים אלה את רשת פתאל. משהוברר כי המערערת לא הייתה מעסיקתו של המנכ"ל, מובן כי לא הייתה זכאית להטבות המעסיק הקבועות בסעיף 12(א) לחוק. אירוח סוכנים ונותני שירותים במלונות הרשת "על חשבון הבית" (O.T.H) - מדובר באמצעי שיווק מקובל בענף המלונאות, שלפיו המלון מארח על חשבונו סוכני נסיעות או גורמי שיווק אחרים בענף התיירות כדי לקדם בדרך זו את שיווק המלון. לשיטת המשיב, באירוח חינם של יותר מלילה אחד אירוח החינם הופך ל"תמורה" הניתנת מהמלון לסוכן, ועל כן על המלון לנכות במקור את שווי אותו האירוח. במסגרת עסקת החליפין הנטענת על ידי המשיב, המלון נותן לסוכן אירוח חינם ובתמורה יזכה הסוכן את המלון ביום מן הימים בהפניית קבוצות אורחים או תיירים שישהו בין כתליו. בית המשפט פסק כי אין יסוד להנחת "עסקת החליפין" במקרה דנן (סוגיה זהה לחלוטין נדונה בעניין ישרוטל, ע"מ 53151/12). כדי שתהיה בפנינו עסקת חליפין על המשיב להבהיר מהי התמורה שנותן הסוכן למלון כנגד אירוח חינם. ודוק, המשיב מניח כבר בשלב מוקדם זה של אמצעי השיווק הראשוני כי הסוכן שהתארח כאמור במלון, מעניק או מתחייב להעניק מניה וביה "שירותי שיווק ופרסום" למלון. הדברים הרי אינם כך. אירוח חינם נועד להיות אמצעי שיווקי שאולי יטה בעתיד את לב הסוכן לטובה ואולי גם יגרום כי בעתיד אכן יגרום הסוכן להגעת תיירים ואורחים למלון, לאמור תנאי על תנאי ושמא ואולי. זוהי אינה "עסקת חליפין" המניחה מעצם הגדרתה ושמה החלפת נכס או שירות מסוים בנכס או בשירות אחר. הסוכן אינו מתחייב, וכלל לא נטען כך, להביא למלון בתמורה ל"אירוח השיווק" האמור תמורה, אורחים או תיירים. נוסף על כך לא נמצאה הצדקה לקביעת המשיב כי אותה "עסקת חליפין" מתקיימת באירוח חינם של שני לילות ויותר, אך אינה מתקיימת באירוח חינם של לילה אחד. מדובר בהבחנה שרירותית ובלתי סבירה בין שהיית לילה אחד לשהיית שני לילות או שלושה. הוצאות דיור לעובדים - המערערת סיפקה שירותי דיור לרבים מעובדיה בדירות חדר שהעמידה לרשותם בבניין ששכרה בעיר אילת. בשומתו מצא המשיב פער משמעותי בין שווי ההטבה של שירותי הדיור שנזקפה לעובדים לבין הוצאות הדיור לעובדים שדרשה המערערת בספרים. לפיכך, בשומתו חייב המשיב את המערערת בתשלום ניכוי המס במקור על סכומי ההפרשים. מנגד, המערערת בטיעוניה מצביעה בין היתר על כך כי היא נושאת בהוצאות השכירות של אכסניית העובדים במלואה, ולא כל החדרים מאוכלסים על ידי העובדים במשך כל השנה. נפסק כי יש לדחות את רכיב הערעור האמור. לא אמורה להיות בהכרח חפיפה בין סכום ההוצאות והעלויות של המערערת על דיור לבין סכום זקיפת ההטבה הכולל לעובדים. יש לבחון את שווי ההטבה מנקודת ראות העובד ולא מנקודת ראות המעביד. ייתכן בהחלט כי השווי לעובד יהיה נמוך מהשווי למעסיק, וזאת בהתחשב בין היתר בכך שמדובר בדיור באכסניה שבה מאות עובדים והמגורים עצמם הם בחדר משותף בן שתי מיטות, שאותו הוא חולק עם עובד נוסף. למעביד עלולים להיות שיקולים שונים, בין היתר הנכונות להוציא הוצאות נוספות בתמורה ליתרונות ריכוז מגורי העובדים, ופתרון דיור קבע גם לעונות שיא בתפוסת המלונות ובמספר המועסקים בהם. אירוח חינם בנוגע לבעלי המניות, הדירקטורים והמנהלים של המערערת (הזכאים ל-300 לינות חינם בשנה ו-200 לינות בשנה בחצי ממחיר האירוח) - נפסק כי יש לקבל את טענת המשיב כי מדובר בהטבה שוות כסף המחייבת את נותנה לנכות מס במקור על פי התקנות הרלוונטיות. יש לדחות את טענת המערערת שלפיה שהותם במלון של האמורים היא בבחינת חלק ממילוי חובת הפיקוח המוטלת עליהם. תוצאה הערעור התקבל בחלקו. לא נעשה צו להוצאות. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני כב' הנשיא י' אלון ניתן ב-17.6.2013
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
