אמנות הטיפול בעבירת משמעת
במרבית המקרים הגורם העיקרי לעבירת משמעת הוא המנהל. כן, אותו עובד שלא פעל לפי ההוראות, בין אם בשוגג ובין אם במזיד, אינו האחראי היחיד לתקלה. הוא לבטח לא האחראי העיקרי לה.
למרות זאת, מנהלים של עסקים רבים מתכעסים מאוד כאשר הם נחשפים לתופעות כאלו ובמקרים רבים משתלחים בעובד שסרח לא צודק וגם לא חכם.
זכור לי מקרה של מלצרית שלומיאלית במסעדה, שעשתה כל טעות אפשרית. בשלב מסוים בעל המסעדה חש שבאזור שלנו משהו לא בסדר ובא לברר את העניינים. כשהוסבר לו מה "לא תיקתק", כעס, אמר שהמלצרית חדשה ודפוקה ושהוא יפטר אותה.
"רגע אחד", אמרתי לו, "מעניין מי גייס אותה ומי הכשיר אותה למלא את תפקידה". לרגע קצר בהה בי כלא מבין, אבל לאחר מספר שניות של שתיקה התבהרו עיניו: "אתה יודע מה", אמר, "אתה צודק. לא חשבתי על זה. סובבת לי את המוח עם המשפט הזה."
עבירה משמעתית היא בדרך כלל סימפטום לכך שמשהו במערך הארגוני והניהולי של העסק לא עובד כראוי. אם זו התרשלות של עובד חסר מוטיבציה (מישהו לא השכיל להניע אותו כמו שצריך), או ביצוע לקוי של עובד שלא הוכשר כראוי, או שאינו מתאים לתפקידו. כל אלו מגיעים לפתחו של המנהל.
במקרים רבים המנהלים נוקטים צעד משמעתי כדי ללמד עובד סורר לקח, גם כדי שילמד מה הוא מחירה של הפרת המשמעת וגם כדי שהעובדים האחרים יראו וייראו. ניתן להבין את מניעיה האנושיים של גישה זו, המונעת מתחושות בסיסיות של שכר ועונש ואף של צדק בסיסי. אבל גישה כזו עומדת בסתירה לכללים של ניהול מקצועי, כזה המניח שתפקידו המרכזי של הליך משמעתי הוא לשנות את התנהגות העובד שסרח ולא להענישו. מנהל טוב מבין כי ענישה תיצור אצל העובד רצון לנקום בהנהלה. הוא יודע כי צעדי עונשין, בתור שכאלה, יוצרים אצל עובדים אחרים חוסר אמון וחשש ותפקודם יהיה בהתאם.
אני מציע חמישה עקרונות בסיסיים לטיפול נכון בהפרת משמעת:
העיקרון הראשון - לא בפומבי. ענישה שלא נעשית בדיסקרטיות מטרתה אחת: השפלתו של העובד. בין שהממונה התכוון לכך ובין שלא, זו התוצאה. שום תועלת לא תצמח מכך, לאף אחד.
העיקרון השני - הוגנות. חייב להיות קשר בין חומרת העבירה לבין עוצמת התגובה כלפיה. העובדים צריכים לחוש כי המנהל הגון. לא 'פראייר', אבל הגון.
העיקרון השלישי הוא ההבנה שהצעד המשמעתי סוגר את המעגל. המנהל לא ימשיך לנטור טינה לעובד ולהזכיר לו את העבירה. המשך של התייחסות חשדנית לעובד עשויה ליצור את תופעת 'הנבואה המגשימה את עצמה', העובד עשוי לחזור לסורו. הוא איחר לעבודה, הוא ננזף ("שילם חובו לחברה"), ועכשיו החיים ממשיכים כאילו כלום לא קרה. אין מענישים פעמיים.
העיקרון הרביעי הוא העברת התחושה לעובד כי לקחיה של הפרת המשמעת מהווים גם בסיס לשיפור וללמידה. המנהל והעובד יבחנו יחד כיצד מונעים את הפרת המשמעת בפעם הבאה. הרי כבר שנינו, שניהם אשמים - לא פעם גם יגלה המנהל בדיון כזה כי הוא תרם להפרה לא פחות מהעובד שלו. למשל, העובד אמנם איחר, אבל המנהל לא היה מודע מספיק למצוקותיו של העובד בבית.
הג'ובניקים רכבו על הלוחמים וקיבלו תנאי שכר ופנסיה מצוינים - האוצר מציע רפורמה
האוצר מנסה להילחם בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות למערך הלא לוחם, במטרה להעלות את השכר למערך הלוחם
פנסיה תקציבית הם השתחררו מהצבא בגיל 43-45, עם פנסיה ששווה כמה מיליוני שקלים. הם קיבלו מהצבא שכר חודשי גובה וחזרו לשוק העבודה והרוויחו בעצם 2 משכורות. למנגנון הזה קוראים פנסיה תקציבית וזה מנגנון שקיים בשירות הציבורי, כשלפני כ-2 שנים שינו את המודל וסיפקו לשירות הציבורי פנסיה "רגילה", כמו של כל העם. ועדיין יש עוד קרוב לעשור של יוצאים לפנסיה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויש גם פנסיונרים רבים שזכאים לפנסיה תקציבית. וגם - יש בני גנץ, ויוצאי מערכת הביטחון בכנסת שדואגים כל פעם מחדש שאנשי הצבא יזכו להטבות רבות ושונות.
בשטח - יש הבדל גדול בין קצין בקריה בת"א שמשרת בקבע לקצין בשריון שיוצא פעם בשבועיים הביתה. צריך לשים את הדברים על השולחן. לאחרון מגיע הטבות מרחיקות לכת, לג'ובניק לא מגיע. הג'ובניק רכב על הלוחם וקיבל שכר והטבות חלומי, אבל בדיוק בגלל זה ללוחם לא נשאר. רוצים לוחמים טובים בקבע, רוצים צבא טוב, תרימו את השכר לקרביים, תקצצו אצל הג'ובניקים. כולם מבינים את זה, אף אחד לא באמת פעל לעשות זאת, עד עכשיו. באוצר רוצים להפחית את הוצאות הפנסיה התקציבית והוצאות נוספות כדי להגדיל הטבות ושכר למערך הלוחם.
קריאה קשורה: החמאס לא ינצח אותנו, אבל הפנסיה התקציבית עלולה לעשות לו את העבודה
בדיקת
ביזפורטל - פנסיה של 4.5 מיליון שקל לפורש מצה"ל
- כמה עולה רובה סער? ואיך העלייה בתקציב הביטחון תשפיע על כולנו?
- התוכנית הצודקת של האוצר - פגיעה בפנסיה התקציבית; ההפרשה החודשית תגדל מ-2% ל-7%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באוצר מתכננים לגעת בפנסיה התקציבית ובהטבות נוספות לאנשי הקבע כדי שיהיה תקציב גדול יותר ללוחמים שישמש גם להעלאת שכרם. באוצר מסבירים שהנחת הבסיס של הפנסיה התקציבית לא נכונה ודורשים במסגרת תקציב 2026 לקצצה. הטענה הבסיסית היא שהפנסיה התקציבית נועדה לפצות על פרישה בגיל מוקדם יחסית ולספק יכולת להתקיים לאחר הקריירה הצבאית או הביטחונית. עם זאת, חלק ניכר מהגמלאים חוזרים לשוק העבודה. לעיתים בשירות הציבורי ולעיתים בשוק הפרטי. אין באמת פגיעה בשכר בפרישה - אלא ההיפך. לכן, הצעת חוק של האוצר מבקשת לקצץ את הקצבה במקרים שבהם ההכנסה הכוללת גבוהה ממשכורת השירות הקבע.
עלייה של 4.9% בפדיון רשתות השיווק ברבעון השלישי של 2025
על פי נתוני הלמ"ס, נרשם גידול מתון בקצב המכירות בהשוואה לרבעון הקודם; סקטור המזון רשם עלייה של 3.1%
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את נתוני הפדיון של רשתות השיווק לרבעון השלישי של השנה, עבור החודשים יולי עד ספטמבר 2025, מהם עולה כי רשתות השיווק רשמו עלייה במכירות של 4.9% (במחירים קבועים, בחישוב שנתי), זאת לאחר עלייה גבוהה יותר של 7.4% ברבעון הקודם, שכיסה את אפריל עד יוני.
גם בחתך שסוקר מזון בלבד נרשמה מגמת צמיחה, אם כי בקצב מתון יותר: עלייה של 3.1% בנתוני המגמה, בהשוואה לעלייה של 4.0% ברבעון הקודם.
גם בניכוי עונתי, המגמה זהה, היות ועד אוגוסט נרשמה עלייה של 2% בסך כל ההוצאות (לא כולל דלק), ואילו עד ספטמבר הנתונים עלו לעלייה של 2.7%. גם סקטור המזון, בניכוי עונתי, הציג את אותה המגמה כשעלה עד אוגוסט ב-0.8% ואילו בספטמבר הוסיף 1.3%.
על פי הנתונים הללו, ולאור מדד המחירים לצרכן שהראה עליה במחירי הירקות הטריים, אך ירידה במחירי הפריות הטריים והמשקאות, ניתן להבין כי העלייה בפדיון אינה בהכרח נובעת מעליית מחירים, אלא לצריכה מוגברת.
עם זאת, מבט על גרף הפדיונות מראה עלייה ברורה בפדיונות מאז פרוץ המלחמה ב-7.10.23:
נתוני הפדיון ברשתות השיווק מתייחסים לרשתות המתמחות במזון ולרשתות המתמחות במוצרים אחרים: מוצרי טקסטיל והלבשה, הנעלה, מוצרים בני קיימה, כלי בית ו"שונות" - מוצרי קוסמטיקה, תרופות, צעצועים, ספרים, ציוד משרדי ואופטיקה.
פדיון הרשתות המוגדרות כרשתות מזון כולל את הפדיון גם ממכירת חומרי ניקוי ומוצרים אחרים. השינויים בערך המכירות ברשתות אלה אינם משקפים בהכרח את השינויים בערך המכירות של מוצרי צריכה בכלל המסחר הקמעוני. זאת, כאשר יש מעבר של קונים ממסגרת המסחר הקמעוני האחר למסגרת
חנויות של רשתות השיווק הנחקרות, מסיבות שונות, למשל: פתיחת סניפים חדשים, רכישה של חנויות קיימות וסגירת סניפים. הנתונים, הנאספים מדי חודש מרשתות השיווק על ידי סוקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משמשים כאינדיקטור לצריכה הפרטית. נתונים אלה מקדימים בחודש את הנתונים
של פדיון המסחר הקמעוני ממקורות מע"מ, המשמשים גם הם כאינדיקטור נוסף.
