שערוך שלילי של החזרי מס
תקציר ת"א 5664/11 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המסים - פקיד השומה ירושלים 1
תקציר ת"א 5664/11
טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ'
מדינת ישראל - רשות המסים - פקיד השומה
ירושלים 1
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי בעת ביצוע החזרי מס לנישומים רשאית רשות המסים להתחשב במדדים שליליים, וכיוצא מכך להפחית את סכום ההחזר בגובה המדד השלילי.
השאלה המשפטית והרקע העובדתי
האם רשאית הנתבעת להתחשב במדדים שליליים בעת ביצוע החזרי מס לנישומים? זו השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים. התובעת, חברה ציבורית העוסקת בתחום הפרמצבטיקה, שילמה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה מקדמות בגין הכנסותיה על פי סעיפים 174 ו-175 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בשנים הרלוונטיות לתביעה ערכה הנתבעת חישובים לאחר אישור השומה ונמצא כי התובעת זכאית להחזרי מס. אלה הושבו לה בהתאם לחישובים שערכה הנתבעת.
לטענת התובעת, הופחתו סכומי ההחזר במהלך החישוב שביצעה הנתבעת בשל העובדה שבחלק מהחודשים באותן שנות מס חלו מדדים שליליים, והתובעת הביאה מדדים שליליים אלה בחשבון כהפחתה בעת חישוב ההחזר. סכום ההפחתות בשל המדדים השליליים בגין שנות מס אלה עומד על סך של כ-5.9 מיליון ש"ח. לטענת התובעת, פרשנותה של הנתבעת לסעיף 159א(א) לפקודה אינה עקבית, ואף שבהקשרים שונים פירשה רשות המסים את הסעיף ככזה המתעלם ממדד שלילי ומעמיד את הפרשי ההצמדה על אפס במקרה שחל מדד שלילי - הנהיגה רשות המסים חריג לכלל זה דווקא במקום שבו מדובר בביצוע החזרי מס לנישומים. התובעת טענה כי לא ניתן להסכים עם פרשנות מעין זו, ויש להחיל גם על החזרי המס את אותו הכלל החל בכל ההקשרים האחרים שפירטה.
לשיטת התובעת אפשר ללמוד מלשון סעיף 159א(א) לפקודה כי יש להתחשב אך ורק בתוספת לסכום, ולא ניתן בכל דרך שהיא להגיע למצב שבו יופחת דבר-מה מקרן הסכום. מסקנה זו מבוססת על הרישא לסעיף שלפיה עניינו ב"תוספת לסכום", על ההנחה כי "מדד עליית המחירים לצרכן" מתפרש אך ורק כעלייה ולא כירידה, ועל האמירות הנוספות העוסקות בהוספה המלמדות אף הן כי כוונתו המפורשת של המחוקק היא שלא ניתן להגיע לתוצאה של הפחתה בסכום בכל דרך שהיא. מנגד, הנתבעת גורסת כי האמירות "תוספת" שבסעיף האמור עוסקות רק בהוספת רכיב הריבית. לשיטתה הפרשנות הנכונה של הסעיף היא כי על רשות המסים ליטול את סכום הקרן ולהכפילו בשיעור המדד החל, בין שזה חיובי ובין שזה שלילי.
דיון
הוראת סעיף 159א(א) לפקודה נוקטת במינוח שממנו עולה כי הפרשי הצמדה וריבית הם "תוספת לסכום שמדובר בו, אשר על הסכום האמור כשהוא מוכפל בשיעור מדד עליית המחירים לצרכן בתקופה הנדונה, בתוספת ריבית בשיעור של 4% לשנה על הסכום שמדובר בו לאחר שנוספו הפרשי הצמדה כאמור". המינוח "שיעור עליית המדד" המופיע בסעיף 159א(א) לפקודה זכה להגדרה ספציפית בסעיף 1 לפקודה. על פי הגדרה זו, "שיעור עליית המדד" הוא "ההפרש בין המדד שפורסם לאחרונה לפני סוף התקופה לבין המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה, מחולק במדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה". עיון בהוראה זו מעלה כי מדובר בנוסחת חישוב פשוטה. לא ניתן לקרוא לתוך ההגדרה אמירה שלפיה כוונת המחוקק היא כי תובא בחשבון אך ורק עלייה של המדד ולא ירידתו, שהרי דבר זה לא נאמר כלל בנוסח ההגדרה עצמה.
בהקשר זה יובהר שאין להעניק משקל של ממש ל"כותרת" המונח שהוגדר (קרי, למילים "שיעור עליית המדד") אלא אך לתוכן ההגדרה עצמה, כפי שהדבר נעשה בכל הוראת חוק אחרת. ההנחה שלפיה ניתן ללמוד מהשימוש שעשה המחוקק במילים "עליית המדד" כי כוונתו מאז ומתמיד הייתה לעליה בלבד, ולא עלתה על לבו האפשרות שלפיה ייתכן מצב שבו יחול מדד שלילי - מבקשת להעניק למילות החוק משקל רב יותר משניתן לתת להן.
מכאן עולה כי לא ניתן לבסס על הוראות החוק הנחה שלפיה כל שראה המחוקק לנגד עיניו הוא המציאות העכשווית ששררה באותה עת, שלפיה ייתכנו אך ורק עליות במדד המחירים ולא ירידות. המחוקק מצא לנכון בהקשרים רבים להתייחס באופן מפורש לנוסחה המבוססת על שינוי במדד ולא על עלייה בו. אף אם באותה עת נראה כי מדד שלילי לא היה אלא בגדר חזון אחרית הימים, נראה כי הנקיטה בדרך זו או אחרת בניסוח יכולה ללמדנו לכל היותר כי המחוקק לא ביקש לקבוע מסמרות בעניין זה.
מכל מקום, נראה כי קיים קושי מסוים לבסס קביעה על לשון המחוקק לבדה, שהרי זו מטבע הדברים מצריכה פרשנות. אין כל מניעה מלפרש את לשון האמירה שבסעיף 1 לפקודה כפשוטה, ולקבוע כי אף שהמחוקק השתמש במילים "שיעור עליית המדד", הרי כוונתו הייתה לדרך שבה הוגדרו מילים אלה בסעיף, קרי ההפרש בין המדד בתחילת התקופה ובסופה. מאחר שהפרש זה יכול להיות חיובי או שלילי, גם כאשר חל הפרש שלילי יש להביאו בחשבון בעת חישוב "שיעור עליית המדד". מסקנה זו עולה אף עם תכלית החוק. הטלת מס אמת על פי בית המשפט העליון, עניינה שמירה על ערך כספו של הנישום מחד גיסא והימנעות מפגיעה בערך כספה של המדינה מאידך גיסא. יישום של תכלית חקיקת המס ברוח הלכות אלה תביא לכך שסכום החיוב או ההחזר יחושב על פי השינויים בערך הכסף, ולעניין זה לא קיימת משמעות לשאלה אם ערכו של הכסף עלה (בעקבות מדד שלילי) או ירד (בעקבות אינפלציה). המסקנה היא אפוא כי תכליתו של החוק מובילה לפרשנות שלפיה יש להתחשב במדד שלילי בעת ביצוע החזר לנישום בגין תשלומי מס ששילם מבעוד מועד.
תוצאה
הערעור נדחה, והתובעת חויבה בהוצאות משפט בסך 150,000 ש"ח בהתחשב בהסדר הדיוני.
בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט רם וינוגרד
ניתן ב-23.12.2012


תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
