הצפון תחת איום: כשדמי החסות נהפכים לשגרה

בשעות הלילה, כשהרחובות אמורים להתרוקן באופן טבעי, תושבים ביישובים רבים בצפון מספרים שבחלק מהמקרים הם פשוט לא יוצאים מהבית - לא בגלל מזג אוויר קיצוני או פחד מגניבות קטנות, אלא מחשש אמיתי לחייהם. ברקע של הדברים ניצבת תופעה שנהפכה כבר למוכרת בכל חלקי הארץ, אבל בצפון היא מקבלת ממדים חריפים במיוחד: ניסיונות לגביית דמי חסות מבעלי עסקים, כשמי שמסרב לשלם נתקל באיומים, פגיעה ברכוש ולעתים גם ירי חי. לפי הדיווחים, בעלי עסקים באזור מתארים ניסיונות לגבות בכוח דמי חסות, והמסר שמועבר להם ברור: או שתשלם, או שתיהפך למטרה.

במקרה אחד שתועד והופץ ברשתות החברתיות, נראו רעולי פנים חמושים ברובה M-16 ובאקדח כשהם יורים ללא הבחנה לעבר חנויות וחלונות ראווה בלב סכנין. בסרטון נראה אדם עומד על המדרכה ומשחרר צרורות ארוכים לעבר חנות מסחרית, בזמן שכלי רכב חולפים סמוך לזירה, ואפילו עמוד חשמל נפגע במהלך הירי. בהמשך נראים חמושים נוספים יורים לעבר חלון ראווה של חנות בגדים. זו לא תקרית חריגה שנגמרת בדו"ח משטרה קצר, אלא תזכורת מוחשית לכך שמרכז עיר יכול להפוך לשדה ירי תוך שניות.

אבל הירי הוא רק השכבה העליונה של הבעיה. מתחת לפני השטח נמצא מנגנון שמאיים לפרק את המרקם הכלכלי והקהילתי: גביית דמי חסות. ההיגיון של הפרוטקשן פשוט ואכזרי: מישהו מציע הגנה, לפעמים במסווה של שירות שמירה או סידור עניינים, אבל כולם מבינים שההגנה הזו נדרשת רק מפניו של מי שמציע אותה. מי שלא משתף פעולה מסומן כיעד. אחד התושבים תיאר זאת בצורה ישירה: "העבריינים מנסים בכוח לגבות דמי חסות מבעלי עסקים. מי שלא משלם מקבל איומים ויריות לעבר העסק".

ההשפעה על בעלי העסקים בצפון קשה במיוחד. חנות קטנה, מוסך משפחתי או מסעדה מקומית לא עובדים עם מרווחי ענק. כשהם נאלצים לשלם סכומים קבועים לגורם עברייני, מדובר בפגיעה ישירה וקשה בפרנסה, ולעתים גם בהחלטה האם העסק יישאר פתוח בכלל. גם מי שממשיך לעבוד, עושה זאת תחת תחושת פחד קבועה. לא רק מהפסד כספי, אלא מהאפשרות שבכל לילה מישהו יחליט להזכיר לו מי שולט בשטח.

• מס הפחד: הפרוטקשן מתפשט בישראל
• פרוטקשן בצפון: מאפייה ותיקה בסכנין נסגרה אחרי שוד וירי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האלימות הזו זולגת במהירות גם אל השכונות. לפי הדיווחים, מעבר לירי לעבר עסקים, נזרקו גם רימוני רסס לעבר בתים ובתי עסק. באירוע אחד באחד הלילות האחרונים, נעצרה חוליה של ארבעה חשודים, בגילים 18 עד 24, בחשד שזרקו רימון רסס לעבר בית בסכנין. לפי הדיווח, הם נתפסו בדירת מסתור בעיר, ובחיפוש נמצאו חלקי רובה M-16, מחסניות ותחמושת. מעצרם הוארך בארבעה ימים. כשאירועים כאלה נהפכים לתכופים יותר, גם האזרחים שאין להם עסק או נכס מסחרי נכנסים למעגל הפגיעה. משפחות חוששות לשלוח ילדים למכולת בערב, אנשים מבוגרים נמנעים מהליכה ברחוב בשעות מסוימות, ואפילו מי עובר אורח תמים עלול להיפגע מכדור תועה. התחושה הציבורית, לפי התושבים, היא של חוסר שליטה.

הנתונים הארציים מראים שהצפון נהפך למוקד מרכזי של עבירות גביית דמי חסות, והיקף התיקים שנפתחים באזור לא בהכרח מוביל לתחושת פתרון. מאז שנכנס לתוקפו החוק נגד גביית דמי חסות באוגוסט 2023, נפתחו במשטרה לפחות 160 תיקים בגין העבירה, ו-78% מהם במחוז הצפון. המספר הזה משמעותי לא רק בגלל גודלו, אלא בגלל מה שהוא מספר על המרחב שבו התופעה מתרחשת. לא מדובר על פה ושם, לא רק בערים הגדולות, אלא בעיקר ביישובים ובערים בצפון שבהם עסקים קטנים ותשתיות אזרחיות חשופים יותר ללחץ עברייני. במחוז הדרום נפתחו 12% מהתיקים, וביתר המחוזות כ-10% בלבד.

ועדיין, למרות מאות אירועים ותיקים שנפתחים, התוצאה הסופית ברמת הענישה וההרתעה נראית מוגבלת. לפי הנתונים שפורסמו, 19 תיקים נסגרו, רובם בעילה של עבריין לא נודע, ועד כה הושגו רק שני גזרי דין. הנתונים האלה עוזרים להבין למה תושבים מרגישים לעתים שמדובר במלחמה לא סימטרית: מצד אחד פחד יומיומי ואלימות מוחשית, ומהצד השני אכיפה שמתקשה לייצר שינוי בשטח. אחד הכלים שהחוק אמור לספק למשטרה הוא חילוט רכוש וכספים שנצברו באמצעות העבירה, כלומר לא רק לעצור חשודים, אלא לפגוע ממש בכיס של מי שמנהל את התופעה. אבל דווקא באזור שבו התופעה חמורה במיוחד - הצפון - לא דווח על חילוטים רבים, בניגוד למחוזות אחרים שבהם כן היו חילוטים של כלי רכב וכספים בסכומים משמעותיים. המשמעות בשטח ברורה: אם מנגנון כלכלי עברייני נשאר יציב, הוא מסוגל להמשיך לפעול גם אחרי מעצר כזה או אחר.

• אומת הסטארט-אפ בצומת דרכים: 57% מחברות ההזנק שנפתחו בעשור האחרון נסגרו או השהו פעילות
• בדרך לאישור סופי: יוגדלו התגמולים לאלמנות ויתומי צה"ל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האקדמאים מתקשים למצוא עבודה בעוד התעשייה מתקשה למצוא עובדים

ארגוני חברה אזרחית בצפון משתמשים במלים קשות כדי לתאר את ההשלכות על החיים באזור. זוהר כהן, מנהל הפעילות של תנועת עד כאן, שמאגדת בעלי עסקים מהגליל והגולן במאבק נגד הפרוטקשן, אף טען שתושבי הצפון חיים תחת שלטון זר. לדבריו, בחודשים האחרונים שרפו באזור משאיות ויקב, תקפו בית ספר, פגעו בשלוש חוות סולאריות והשחיתו כרמים. גם אם כל מקרה כזה עומד בפני עצמו, ביחד הם מציירים מציאות שבה לא רק עסקים נפגעים, אלא תשתיות אזרחיות, חינוך, חקלאות, ואפילו פרויקטים של אנרגיה מתחדשת. וזה אולי הסיפור הגדול של גביית דמי החסות: היא לא רק עבירה פלילית, אלא מנגנון שמקשה על אזור שלם להתפתח. כשעסק מקומי לא בטוח אם ישרוד, אף אחד לא ממהר להשקיע בו. כשקבלן חושש להתחיל עבודה, פרויקטים מתעכבים. כשיש תחושה שהחוק לא מגיע לכל מקום, התושבים חיים עם פחד, והפחד נהפך לנורמה.

ביישובים השונים התופעה הזו מקבלת ביטוי קיצוני במיוחד בגלל הרעש, הירי והתיעוד שמופץ לרשתות. אבל מבחינת בעלי עסקים רבים בצפון, זו לא דרמה חד פעמית אלא שיטה: לחץ שמתחיל בדרישה לתשלום וממשיך באיום סמוי או גלוי. מי שמשלם אולי קונה שקט זמני. מי שמסרב, עלול לגלות שהמחיר האמיתי הוא לא הכסף, אלא הביטחון האישי.