העובדות

---------------

דורית אילוז (להלן: "העובדת") הינה מנהלת חשבונות במקצועה, אשר הועסקה כמנהלת חשבונות אצל המאירי הסעות ושירותים בע"מ (להלן: "המעבידה 1"), מיום 20 לפברואר 2000 ועד ליום 31 לאוגוסט 2000, במשרה מלאה.

מיום 01 לספטמבר 2000 ועד ליום יציאתה לחופשת הלידה, 09.06.01, עבדה אצל המאירי ש.ה השקעות בע"מ (להלן: "המעבידה 2"). חופשת הלידה הסתיימה ביום 30.08.01 וביום 10.09.01, החלה העובדת לעבוד במקום עבודה חדש.

המעבידה 1 הינה חברה בבעלות אב ובנו, אהרון המאירי וגיורא המאירי. המעבידה 2 הינה חברה בבעלותה של הגב' שרה המאירי (להלן: "הבעלים"), אשתו ואמו של אהרון וגיורא המאירי, בהתאמה.

בית הדין האזורי לעבודה פסק, כי עובדת, אשר שבה לעבודתה מחופשת הלידה, והוצע לה תפקיד של מוכרת, בעוד שעיסוקה טרם חופשת הלידה היה מנהלת חשבונות, הרי שניסיון זה מסכל את השבת העובדת לתפקידה טרם חופשת הלידה. כאשר מעביד מסרב להחזיר עובדת לתפקידה טרם חופשת הלידה, ניתן לראות בכך פיטורים שלא כדין.

על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הוגש ערעור.

פסק הדין

---------------

המעבידות טענו מספר גרסאות לעניין תקופות העסקה, וכי יש לראות בהן כתקופות העסקה שונות, אך טענות אלו אינן עומדות להן. נקבע, כי רואים בשתי תקופות העסקתה של העובדת כתקופת העסקה אחת הכוללת את כל רצף הזכויות, הווה אומר, כי תקופת העסקתה הכוללת של העובדת הינה 19 חודשים ועשרים ימים.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בקובעו, כי הצעת המעבידות להמיר את תפקידה של העובדת ממנהלת חשבונות לתפקיד של מוכרת, עת שבה מחופשת הלידה מהווה שינוי חד צדדי ומהותי של תפקיד העובדת, והמעבידות אינן יכולות לעשות זאת. על כן נראה, כי המעבידות לא מילאו אחר החובה שבדין להשיב את העובדת לעבודתה ע"י הצעת עבודה חדשה.

למעשה, מדובר בפיטורי העובדת ע"י התנהגות המעבידות, דבר המזכה את העובדת בפיצויי פיטורים.

לאור פיטורי העובדת, לא נתאפשר לה לשוב לעבודתה טרם הלידה, הרי שקמה לה זכאות לתשלום בגין הודעה מוקדמת.

בית הדין האזורי פסק לעובדת פיצוי בגין פיטוריה לאחר חופשת הלידה, בתקופת 45 הימים(*) בהם לא ניתן לפטרה עפ"י סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, וזאת חרף מציאת העובדת מקום עבודה חלופי, 10 ימים לאחר תום חופשת הלידה.

עובדת רשאית לתבוע פיצוי לא ממוני בגין אי העסקתה לאחר חופשת הלידה לאור חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוסר תום לב בהתנהגות המעביד, כאשר המעביד מפטר את העובדת לאור היותה הורה ובניגוד לחובתו החוקית להעסקת העובדת.

המעביד חייב להעסיק בפועל את העובדת, העובדת רשאית לתבוע את השבתה לעבודה, ובאם תתקבל תביעתה, תהא העובדת זכאית להפסד השכר, אשר נגרם לה, זאת מתום חופשת הלידה ועד השבתה לעבודה וכל זאת ללא חובת הקטנת נזק מצד העובדת.

במקרה דנן, תבעה העובדת פיצוי ממוני מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א 1970 (להלן: "חוק החוזים"), לאור הפסד השכר בתקופת ה- 45 ימים בהם לא הועסקה.

תביעת העובדת לאור סעיף 10 לחוק החוזים, מחייב את העובדת בהקטנת נזק. שכרה של העובדת במקום עבודתה החדש לא נופל משכרה אצל המעבידות, ולכן זכאותה לפיצוי בגין תקופת ה- 45 ימים הינו נמוך יותר מכפי הנפסק בבית הדין האזורי.

עוד נקבע, כי קיימת הצדקה להרמת מסך לגבי אחריות הבעלים של המעבידה 2.

(*) החל מיום 15.02.07 הוארכה התקופה שבה נאסר לפטר עובדת לאחר חופשת הלידה או חופשה ללא תשלום (מכוח החוק), מ- 45 יום ל- 60 יום.

(**) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".