נוחי דנקנר המשקיע: עובד קצת אחרת
נוחי דנקנר מכר אתמול 3.3% ממניות חברת סלקום אשר בשליטתו ושילשל לקופת דיסקונט השקעות רווח של 172 מיליון שקל, בהחלט השבחת ערך ראויה לציון אבל המכירה גם מעלה מספר שאלות על נוחי איש העסקים.
אין ספק שדנקנר שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשי העסקים הבאמת גדולים שיש לנו בארץ. לאותה קבוצה ניתן לשייך גם את יצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן עידן (או בעצם סמי) עופר אבל זהו פחות או יותר (ויסלחו לי זיסר, כצמן ואחרים וטובים).
ובכל זאת דנקנר מעט שונה מהשאר - מהלך המכירה של מניות סלקום הדגיש את השוני. בעוד לבייב עומד על אחזקה מקסימלית (75%) באפריקה ומגדיל מעט לעת את אחזקותיו בחברות הבנות של הקבוצה שלו ובעוד פישמן רוכש בצורה עקבית ממניותיו (בעיקר כלכלית ירושלים ומבני תעשיה), נראה כי דנקנר עוסק בקניה ומכירה (בעיקר בחברות הבנות, כיוון שבדסק"ש הוא קונה ובגדול - כבר 73.88% החזקה).
מאנשי עסקים בסדר הגודל של אלו שהזכרתי, המשקיעים מצפים לדבר אחד בלבד - השבת ערך ובצורה משמעותית. פחות קריטי טווח הזמן, יותר משנה העקביות והראיה קדימה. אני לא מצליח להיזכר מתי ראיתי את סמי עופר, תשובה או את לבייב מוכרים מניות של אחת החברות הגדולות שלהם. ההנחה היא שהם שואפים להשבחת ערך משמעותית לטווח הארוך ולא מתרגשים מירידה או עליה כזו או אחרת במחיר המניה. דנקנר, כאמור מעט שונה, מתנהג קצת כמו מנהל תיקים.
ביום שלמחרת ההתרסקות של מכתשים אגן (אשר בשליטתו), כאשר חצי מהמדינה התלבטה אם להיכנס למניה (כמו בכל סיטואציה של מניה שצונחת) הוא מיהר לרכוש מניות בעשרות מיליונים, לא משנה עם בסופו של דבר המגמה בעולם לחצה והמניה נסחרת כעת כ-10% מתחת לשער בו סגרה ביום של הצניחה הגדולה (15.77%).
את ECI מכר דנקנר בסוף ספטמבר האחרון והכניס לקופה של כור סכום מזומן של כ-330 מיליון דולר, מה הוא עשה עם הכסף מאז? בעיקר איבד ערך כיוון שהכסף יושב בדולר וזה האחרון איבד מאז ספטמבר כמעט 10% אבל נכון גם להגיד שנוחי אולי מחפש השקעה גדולה בארה"ב ולכן המשמעות פוחתת (דולר זה עדיין דולר).
אם נלך עוד אחורה נמצא את האחזקה של דנקנר בחברת אורמת. באמצע חודש פברואר שנת 2004 עוד החזיק דנקנר בכ-8% ממניות אורמת (אחזקה הסטורית מהרכישה של אי.די.בי). ב-17 לאותו החודש חיסל דנקנר את האחזקה בחברת האנרגיה החלופית תמורת 113 מיליון שקל ורשם (כלל תעשיות) רווח הון של 60 מיליון שקל. את העסקה עשה דנקנר לפי שער של כ-17 שקלים ואני לא צריך לספר לכם באיזה מחיר נסחרת היום המניה ומה צופים לה אנשים כמו כצמן ובטח ובטח הברוניצקים. אבל כאן אין מקום לטענות, לא רבים הימרו באותם ימים על תחום האנרגיה החלופית ואף אחד לא ציפה שהנפט יגיע לאן שהגיע. אציין גם, כי מספר ימים לאחר מכירת המניות, מכר דנקנר גם את האג"חים שהיו ברשותו תמורת 43 מיליון שקל ורשם רווח הון של 23 מיליון שקל.
אפילו שופרסל, אולי מניית הדגל של דנקנר, לא הצליחה לקבל את הכבוד המגיע לה. בסוף חודש ספטמבר האחרון השלים דנקנר מכירה של כ-19% ממניות שופרסל לקבוצת ברונפמן-פישר ונותר עם אחזקה של 37.97% בלבד.
ואולי הכי מוזר - ההשקעה בהמלט. דסק"ש דיווחה השבוע כי היא מחפשת קונה לאחזקה שלה בחברת המלט, שכעת עומדת על 63 מיליון שקלים (44.8%). ואני שואל - מה בדיוק יצא לדנקנר מכל המהלך הזה בהמלט. את מניות המלאט רכש דנקנר בשלושה שלבים במהלך השנים 1997, 1999 ו-2004. כאשר איש עסקים בסדר הגודל של דנקנר לוקח שליטה בחברה עם שווי שוק של כמה עשרות מיליון דולרים, הציפייה היא שהוא יהפוך אותה לחברה של כמה מאות מיליוני דולרים ואפילו יותר מזה, אחרת, מה הטעם? אז דנקנר עשה כמה עשרות אחוזים (רווח של עשרות מיליונים בודדים) וכבר החברה חזק על המדף. בזה שהוא העמיד את המלט על המדף הוא בעצם אמר למשקיעים - אין שם אפשרות להשבחה.
העצה הטובה ביותר עבור המשקיע הקטן היא להסתכל על הגדולים ולעשות את אותו הדבר או פשוט להצטרף אליהם. מה הכוונה? להשקיע בחברות בהן ההנהלה (בכללה בעל השליטה) מביעה אמון בחברה ומציגה ראיה ארוכת טווח.
ניקח כדוגמה את סמי עופר שאני באמת לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא מימש מניות באחת החברות הציבוריות שלו (והאמת שאין הרבה). השקיע סכום גדול ברכישת השליטה בבזן, הציג תוכנית ארוכת טווח להשבחת החברה תוך צפי להשקעה של יותר ממיליארד דולר. זה מה שמשקיע רוצה לדעת, שלבעל השליטה יש תוכנית והוא מוכן להשקיע בכדי להשביח את הנכס בצורה משמעותית.
לסיכום, דנקנר הוא איש עסקים רציני, מכובד וכנראה גם חכם אבל ההתנהלות שלו מזכירה יותר מנהל תיק השקעות ופחות משקיע שבא לבצע השבחת ערך משמעותית לטובת בעלי המניות. הוא מכר 3.3% מסלקום (שדווקא בה מדובר בסיפור אמיתי של השבחה מדהימה) ובעצם אמר למשקיעים - החברה נסחרת במחיר מלא. איזה משקיע ירצה לקנות עכשיו את מניית סלקום?
ועוד מילה
יכול להיות שהכוונה של דנקנר היא לחלק דיבידנד. הרווח ממכירת האחוזים בסלקום יכול לסדר לו חלוקת דיבידנד נאה אבל המשקיע הקטן רוצה נוחי שאחריו הוא יוכל ללכת באש ובמים ולא לקבל דיבידנד. וורן באפט, המשקיע האגדי מאומהה, הוא ללא ספק הבן אדם ללכת אחריו. לא עושה ספליטים במניה, לא מחלק דיבידנדים - כלום. רק משביח ערך. קונה במחיר נמוך ומוכר רק אחרי מאות אחוזים. כזה הייתי רוצה לראות גם אותך דנקנר. יגידו אחרים כי הם דווקא מעדיפים את דנקנר שרוכש חברות עם תזרים קבוע שמחלקות דיבידנד נדיב, כל אחד באמונתו ישקיע.
ואחרי הכל, אי.די.בי רשמה תשואה של כ-115% מאז נרכשה החברה ע"י דנקנר באמצע 2003 (וזאת בלי להתחשב בכמות דיבידנדים לא קטנה) אבל כל זאת, בהשוואה למעו"ף או לחברות האחזקה הגדולות במשק, זה לא ממש מספיק.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
מוריס קאהן. קרדיט: רשתות חברתיותמוריס קאהן נפטר בגיל 96 ומשאיר מורשת של תשתיות מידע, טלקום והון ישראלי שעובד בשקט
ממדריכי דפי זהב דרך מערכות החיוב שהפכו את אמדוקס לשחקנית גלובלית ועד פרויקט בראשית, קאהן מחבר בין תשתיות מידע, עסקים ארוכי טווח ופעילות ציבורית
מוריס קאהן נפטר בגיל 96. הוא נתפס כאחד היזמים הוותיקים שצמחו כאן עוד לפני שהמילה הייטק נכנסת לכל סלון, ואחד האנשים שמזהים מוקדם איפה יושב הכסף הגדול, לא במכונות ולא בבטון, אלא במידע ובמערכות שמחזיקות את העסק ביום יום.
קאהן מזוהה בעיקר עם אמדוקס, חברה שנולדת מתוך עולם הטלקום הישן ומגיעה לשוקי ההון בארה״ב כחברת תוכנה שמוכרת מערכות חיוב, ניהול לקוחות ותפעול לרשתות תקשורת. במקביל, הוא בונה עוד שכבות של פעילות עסקית ומבסס עם השנים דמות שמחברת בין טכנולוגיה, תשתיות, שוק ההון ופעילות ציבורית, בלי רעש מיותר ועם הרבה עבודה מאחורי הקלעים.
אמדוקס נולדת מהצורך הכי בסיסי של חברות תקשורת
אמדוקס קמה סביב בעיה די פשוטה, איך חברת תקשורת גובה כסף בצורה מסודרת מלקוחות על שירותים שהולכים ונהיים מורכבים. זה נשמע טכני, אבל בפועל זה אחד המנועים המרכזיים של הענף. בלי מערכות חיוב אין הכנסות ואין שליטה על הלקוח, בטח כשהשוק עובר מטלפוניה בסיסית לחבילות, נדידה, שירותי ערך מוסף ובהמשך גם אינטרנט ונתונים.
קאהן שותף להקמה ולבנייה של החברה בשנים שבהן ישראל עדיין לא נתפסת כבית חרושת של חברות תוכנה גלובליות. אמדוקס מצידה מתפתחת לחברה גדולה שמוכרת בעיקר לגופי טלקום גדולים, בדיוק הסוג של לקוחות שמעדיפים ספק יציב שמנהל תהליכים קריטיים, לא מוצר שמייצר כותרות ואז נעלם.
- אמדוקס עקפה במעט את התחזיות אבל הציגה תחזית פושרת
- אמדוקס מקימה חטיבה ייעודית להטמעת AI ליבת החברה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מהזווית הכלכלית זה מודל ברור. אמדוקס יושבת על חוזים ארוכי טווח, פרויקטים כבדים והכנסות שחוזרות על עצמן. זו לא חברה של מכה מהירה, אלא עסק שנמדד ביכולת להחזיק מערכות שעובדות שנים, לעמוד ברגולציה, ולהעביר ארגונים גדולים שדרוג בלי להפיל להם את המערכת באמצע היום.
