נוחי דנקנר המשקיע: עובד קצת אחרת

מדובר באחד מאנשי העסקים היותר מכובדים ורציניים בארץ אבל האם הוא קצת מתנהג כמו סוחר ופחות כמו משקיע? מאורמת ועד סלקום והמלט
יוסי פינק |

נוחי דנקנר מכר אתמול 3.3% ממניות חברת סלקום אשר בשליטתו ושילשל לקופת דיסקונט השקעות רווח של 172 מיליון שקל, בהחלט השבחת ערך ראויה לציון אבל המכירה גם מעלה מספר שאלות על נוחי איש העסקים.

אין ספק שדנקנר שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשי העסקים הבאמת גדולים שיש לנו בארץ. לאותה קבוצה ניתן לשייך גם את יצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן עידן (או בעצם סמי) עופר אבל זהו פחות או יותר (ויסלחו לי זיסר, כצמן ואחרים וטובים).

ובכל זאת דנקנר מעט שונה מהשאר - מהלך המכירה של מניות סלקום הדגיש את השוני. בעוד לבייב עומד על אחזקה מקסימלית (75%) באפריקה ומגדיל מעט לעת את אחזקותיו בחברות הבנות של הקבוצה שלו ובעוד פישמן רוכש בצורה עקבית ממניותיו (בעיקר כלכלית ירושלים ומבני תעשיה), נראה כי דנקנר עוסק בקניה ומכירה (בעיקר בחברות הבנות, כיוון שבדסק"ש הוא קונה ובגדול - כבר 73.88% החזקה).

מאנשי עסקים בסדר הגודל של אלו שהזכרתי, המשקיעים מצפים לדבר אחד בלבד - השבת ערך ובצורה משמעותית. פחות קריטי טווח הזמן, יותר משנה העקביות והראיה קדימה. אני לא מצליח להיזכר מתי ראיתי את סמי עופר, תשובה או את לבייב מוכרים מניות של אחת החברות הגדולות שלהם. ההנחה היא שהם שואפים להשבחת ערך משמעותית לטווח הארוך ולא מתרגשים מירידה או עליה כזו או אחרת במחיר המניה. דנקנר, כאמור מעט שונה, מתנהג קצת כמו מנהל תיקים.

ביום שלמחרת ההתרסקות של מכתשים אגן (אשר בשליטתו), כאשר חצי מהמדינה התלבטה אם להיכנס למניה (כמו בכל סיטואציה של מניה שצונחת) הוא מיהר לרכוש מניות בעשרות מיליונים, לא משנה עם בסופו של דבר המגמה בעולם לחצה והמניה נסחרת כעת כ-10% מתחת לשער בו סגרה ביום של הצניחה הגדולה (15.77%).

את ECI מכר דנקנר בסוף ספטמבר האחרון והכניס לקופה של כור סכום מזומן של כ-330 מיליון דולר, מה הוא עשה עם הכסף מאז? בעיקר איבד ערך כיוון שהכסף יושב בדולר וזה האחרון איבד מאז ספטמבר כמעט 10% אבל נכון גם להגיד שנוחי אולי מחפש השקעה גדולה בארה"ב ולכן המשמעות פוחתת (דולר זה עדיין דולר).

אם נלך עוד אחורה נמצא את האחזקה של דנקנר בחברת אורמת. באמצע חודש פברואר שנת 2004 עוד החזיק דנקנר בכ-8% ממניות אורמת (אחזקה הסטורית מהרכישה של אי.די.בי). ב-17 לאותו החודש חיסל דנקנר את האחזקה בחברת האנרגיה החלופית תמורת 113 מיליון שקל ורשם (כלל תעשיות) רווח הון של 60 מיליון שקל. את העסקה עשה דנקנר לפי שער של כ-17 שקלים ואני לא צריך לספר לכם באיזה מחיר נסחרת היום המניה ומה צופים לה אנשים כמו כצמן ובטח ובטח הברוניצקים. אבל כאן אין מקום לטענות, לא רבים הימרו באותם ימים על תחום האנרגיה החלופית ואף אחד לא ציפה שהנפט יגיע לאן שהגיע. אציין גם, כי מספר ימים לאחר מכירת המניות, מכר דנקנר גם את האג"חים שהיו ברשותו תמורת 43 מיליון שקל ורשם רווח הון של 23 מיליון שקל.

אפילו שופרסל, אולי מניית הדגל של דנקנר, לא הצליחה לקבל את הכבוד המגיע לה. בסוף חודש ספטמבר האחרון השלים דנקנר מכירה של כ-19% ממניות שופרסל לקבוצת ברונפמן-פישר ונותר עם אחזקה של 37.97% בלבד.

ואולי הכי מוזר - ההשקעה בהמלט. דסק"ש דיווחה השבוע כי היא מחפשת קונה לאחזקה שלה בחברת המלט, שכעת עומדת על 63 מיליון שקלים (44.8%). ואני שואל - מה בדיוק יצא לדנקנר מכל המהלך הזה בהמלט. את מניות המלאט רכש דנקנר בשלושה שלבים במהלך השנים 1997, 1999 ו-2004. כאשר איש עסקים בסדר הגודל של דנקנר לוקח שליטה בחברה עם שווי שוק של כמה עשרות מיליון דולרים, הציפייה היא שהוא יהפוך אותה לחברה של כמה מאות מיליוני דולרים ואפילו יותר מזה, אחרת, מה הטעם? אז דנקנר עשה כמה עשרות אחוזים (רווח של עשרות מיליונים בודדים) וכבר החברה חזק על המדף. בזה שהוא העמיד את המלט על המדף הוא בעצם אמר למשקיעים - אין שם אפשרות להשבחה.

העצה הטובה ביותר עבור המשקיע הקטן היא להסתכל על הגדולים ולעשות את אותו הדבר או פשוט להצטרף אליהם. מה הכוונה? להשקיע בחברות בהן ההנהלה (בכללה בעל השליטה) מביעה אמון בחברה ומציגה ראיה ארוכת טווח.

ניקח כדוגמה את סמי עופר שאני באמת לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא מימש מניות באחת החברות הציבוריות שלו (והאמת שאין הרבה). השקיע סכום גדול ברכישת השליטה בבזן, הציג תוכנית ארוכת טווח להשבחת החברה תוך צפי להשקעה של יותר ממיליארד דולר. זה מה שמשקיע רוצה לדעת, שלבעל השליטה יש תוכנית והוא מוכן להשקיע בכדי להשביח את הנכס בצורה משמעותית.

לסיכום, דנקנר הוא איש עסקים רציני, מכובד וכנראה גם חכם אבל ההתנהלות שלו מזכירה יותר מנהל תיק השקעות ופחות משקיע שבא לבצע השבחת ערך משמעותית לטובת בעלי המניות. הוא מכר 3.3% מסלקום (שדווקא בה מדובר בסיפור אמיתי של השבחה מדהימה) ובעצם אמר למשקיעים - החברה נסחרת במחיר מלא. איזה משקיע ירצה לקנות עכשיו את מניית סלקום?

ועוד מילה

יכול להיות שהכוונה של דנקנר היא לחלק דיבידנד. הרווח ממכירת האחוזים בסלקום יכול לסדר לו חלוקת דיבידנד נאה אבל המשקיע הקטן רוצה נוחי שאחריו הוא יוכל ללכת באש ובמים ולא לקבל דיבידנד. וורן באפט, המשקיע האגדי מאומהה, הוא ללא ספק הבן אדם ללכת אחריו. לא עושה ספליטים במניה, לא מחלק דיבידנדים - כלום. רק משביח ערך. קונה במחיר נמוך ומוכר רק אחרי מאות אחוזים. כזה הייתי רוצה לראות גם אותך דנקנר. יגידו אחרים כי הם דווקא מעדיפים את דנקנר שרוכש חברות עם תזרים קבוע שמחלקות דיבידנד נדיב, כל אחד באמונתו ישקיע.

ואחרי הכל, אי.די.בי רשמה תשואה של כ-115% מאז נרכשה החברה ע"י דנקנר באמצע 2003 (וזאת בלי להתחשב בכמות דיבידנדים לא קטנה) אבל כל זאת, בהשוואה למעו"ף או לחברות האחזקה הגדולות במשק, זה לא ממש מספיק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מותגי השנה - 2025מותגי השנה - 2025
המותגים של השנה

מסכמים שנה: 6 המותגים שנסקו ב-2025

שישה מותגים, שישה תחומי פעילות, ומכנה משותף אחד: 2025 הייתה השנה שבה מי שהצליח לחבר בין מוצר נכון, קמפיינים מדוייקים ולבסס קשר עם הצרכנים, השיג הרבה יותר משורת הרווח - מי המותגים שהובילו השנה ומה האתגרים שעומדים להם בדרך?

רונן קרסו |
נושאים בכתבה דירוג

כבכל שנה, יש מותגים שהשנה האירה להם פנים ושמה אותם במקום אחר לגמרי מנקודת הפתיחה. זה יכול להיות גורל הנסיבות וזה בפעמים אחרות תלוי יוזמה ותעוזה של המותגים עצמם. חלק עשו פריצת דרך של ממש וחלק פשוט בלטו יותר מהאחרים, בזכות רצף של מהלכים שיצרו עקביות ושיח ציבורי חיובי לאורך השנה. 

זה לא תמיד מתבטא בתוצאות הכספיות, "מותג השנה" זה מכלול של פעולות שהארגון עשה שהצליחו למקם אותו בתודעה הצרכנית. מפעילויות שיווק, מהלכי קד"מ מדויקים וגם ובעיקר החלטות אסטרטגיות שהקפיצו את המותג

השנה היו עשרות מותגים שניסו לתפוס מקום מרכזי, אבל בסופו של דבר צריכים להכתיר מנצחים. ורק שישה מהם - כל אחד מתחום אחר - הצליחו להתברג בקטגוריית "מותגי-העל" מבחינתנו ב-2025.

אלו השישה ששיחקו בליגה של הגדולים:



לאומי

השנה שבה הבנק עבר את רף מאה מיליארד השקלים והפך למותג הדומיננטי בשוק הבנקאות.

2025 הייתה בראש ובראשונה השנה של בנק לאומי. הבנק נהיה לחברה הציבורית הגדולה בישראל וחצה לראשונה שווי שוק של 100 מיליארד שקל. התוצאות שלו בתשעת החודשים הראשונים של מציגות רווח של 7.7 מיליארד שקל ותשואה על ההון של 17%, נתון גבוה גם בהשוואה בינלאומית. בנוסף, חילק לאומי דיבידנד רבעוני של 2 מיליארד שקל, הגבוה שנרשם אי פעם בבנק בישראל.

אלא שמעבר למספרים, המותג לאומי עצמו גם הוא המריא. המנכ"ל חנן פרידמן והסמנכ"לית מיטל שירן הראל בנו אסטרטגיית שיווק רחבה שהציבה את הבנק בנקודת פתיחה ברורה מול המתחרים. גל תורן הפך לדמות כמעט משפחתית בפרסומות, עומר אדם העביר את המסרים, ולאומי היה פשוט בכל מקום. הבנק גם הציב את השירות בקדמת הבמה, בפרט מול מזרחי טפחות, עם פתיחת מוקדים 24 שעות ביממה וחשיפת הטלפונים הישירים של מנהלי הסניפים.

מילואימניקים. קרדיט: Xמילואימניקים. קרדיט: X

בנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות

מה העלות של חודש מילואים? ומה הנזק הכלכלי באי גיוס חרדים? ולמה בנק ישראל מבקר את הצעת החוק? על התמריצים (הקטנים), על הסנקציות (המעטות) ועל היקפי יעדי הגיוס (הנמוכים)
רן קידר |

בנק ישראל מתייחס לחוק הגיוס. הדברים ברורים וידועים, אבל הבנק נותן לזה תוקף, שם מספרים ומסביר בלשון פשוטה שזה "חוק השתמטות" ולא חוק גיוס. גיוס חרדים יוריד את העלויות למשק. בבנק מסבירים כי העלות הכלכלית המשקית של חודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הנה כ-38 אלף שקל. הרחבת הגיוס של גברים חרדים באופן משמעותי יכולה להפחית במידה רבה את הנטל הכלכלי המשקי והאישי הנובע מהשימוש הנרחב של הצבא באנשי מילואים.

על פי בנק ישראל, הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים בכ-7,500 גברים חרדים, למשל, (שתתבטא בהוספת כ-20,000 חיילי חובה לאחר הבשלת התהליך), אשר תאפשר חיסכון ניכר בהיקף המילואים,  תקטין את העלות המשקית השנתית בלפחות 9 מיליארדי ש"ח (0.4 אחוז תוצר). זה מאוד משמעותי, וצריך לזכור שפוטנציאל הגיוס הרבה יותר גדול. 

"הצעת החוק שתכליתה להסדיר את נושא גיוסם של צעירים חרדים לצה"ל לוקה בחסר", מדגישה הנהלת בנק ישראל, "יעדי הגיוס שהיא קובעת נמוכים והתמריצים הכלכליים לגיוס שכלולים בה הם בעלי אפקטיביות נמוכה. חשוב לתקן את נוסח החוק באופן שיענה על צרכי הצבא ולשם כך יקבע תמריצים חיוביים ושליליים אפקטיביים.

"סוגיית גיוס הציבור החרדי מלווה את החברה הישראלית מזה עשורים רבים. במהלך עשורים אלה משקלה של החברה החרדית גדל מאוד, מאחוזים בודדים ליותר מעשרה אחוזים היום, ועל בסיס התפלגות האוכלוסייה בגילים 15-0 הוא צפוי לשלש את עצמו בעשורים הבאים. לאור העליה החדה בהיקף הנדרש של שירות במילואים מאז ה-7 באוקטובר 2023, הפכה סוגיית גיוס הגברים החרדים לנושא ביטחוני עם השלכות מקרו-כלכליות משמעותיות. על כן, אנו מוצאים לנכון להביא את התייחסותנו לסוגיה בעת הזאת.

"על פי אומדנים שגובשו בבנק ישראל, העלות הכלכלית המשקית המהוונת הנובעת מחודש גיוס של איש מילואים (בן כ-30) הינה כאמור כ-38 אלף ש"ח. 80% מסכום זה מבטאים את העלות הישירה והמיידית מאובדן התפוקה בעת שירות המילואים והיתרה את הפגיעה העתידית בגידול הפריון כתוצאה מהפסד ניסיון ו/או קידום בעבודה.