נוחי דנקנר המשקיע: עובד קצת אחרת
נוחי דנקנר מכר אתמול 3.3% ממניות חברת סלקום אשר בשליטתו ושילשל לקופת דיסקונט השקעות רווח של 172 מיליון שקל, בהחלט השבחת ערך ראויה לציון אבל המכירה גם מעלה מספר שאלות על נוחי איש העסקים.
אין ספק שדנקנר שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשי העסקים הבאמת גדולים שיש לנו בארץ. לאותה קבוצה ניתן לשייך גם את יצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן עידן (או בעצם סמי) עופר אבל זהו פחות או יותר (ויסלחו לי זיסר, כצמן ואחרים וטובים).
ובכל זאת דנקנר מעט שונה מהשאר - מהלך המכירה של מניות סלקום הדגיש את השוני. בעוד לבייב עומד על אחזקה מקסימלית (75%) באפריקה ומגדיל מעט לעת את אחזקותיו בחברות הבנות של הקבוצה שלו ובעוד פישמן רוכש בצורה עקבית ממניותיו (בעיקר כלכלית ירושלים ומבני תעשיה), נראה כי דנקנר עוסק בקניה ומכירה (בעיקר בחברות הבנות, כיוון שבדסק"ש הוא קונה ובגדול - כבר 73.88% החזקה).
מאנשי עסקים בסדר הגודל של אלו שהזכרתי, המשקיעים מצפים לדבר אחד בלבד - השבת ערך ובצורה משמעותית. פחות קריטי טווח הזמן, יותר משנה העקביות והראיה קדימה. אני לא מצליח להיזכר מתי ראיתי את סמי עופר, תשובה או את לבייב מוכרים מניות של אחת החברות הגדולות שלהם. ההנחה היא שהם שואפים להשבחת ערך משמעותית לטווח הארוך ולא מתרגשים מירידה או עליה כזו או אחרת במחיר המניה. דנקנר, כאמור מעט שונה, מתנהג קצת כמו מנהל תיקים.
ביום שלמחרת ההתרסקות של מכתשים אגן (אשר בשליטתו), כאשר חצי מהמדינה התלבטה אם להיכנס למניה (כמו בכל סיטואציה של מניה שצונחת) הוא מיהר לרכוש מניות בעשרות מיליונים, לא משנה עם בסופו של דבר המגמה בעולם לחצה והמניה נסחרת כעת כ-10% מתחת לשער בו סגרה ביום של הצניחה הגדולה (15.77%).
את ECI מכר דנקנר בסוף ספטמבר האחרון והכניס לקופה של כור סכום מזומן של כ-330 מיליון דולר, מה הוא עשה עם הכסף מאז? בעיקר איבד ערך כיוון שהכסף יושב בדולר וזה האחרון איבד מאז ספטמבר כמעט 10% אבל נכון גם להגיד שנוחי אולי מחפש השקעה גדולה בארה"ב ולכן המשמעות פוחתת (דולר זה עדיין דולר).
אם נלך עוד אחורה נמצא את האחזקה של דנקנר בחברת אורמת. באמצע חודש פברואר שנת 2004 עוד החזיק דנקנר בכ-8% ממניות אורמת (אחזקה הסטורית מהרכישה של אי.די.בי). ב-17 לאותו החודש חיסל דנקנר את האחזקה בחברת האנרגיה החלופית תמורת 113 מיליון שקל ורשם (כלל תעשיות) רווח הון של 60 מיליון שקל. את העסקה עשה דנקנר לפי שער של כ-17 שקלים ואני לא צריך לספר לכם באיזה מחיר נסחרת היום המניה ומה צופים לה אנשים כמו כצמן ובטח ובטח הברוניצקים. אבל כאן אין מקום לטענות, לא רבים הימרו באותם ימים על תחום האנרגיה החלופית ואף אחד לא ציפה שהנפט יגיע לאן שהגיע. אציין גם, כי מספר ימים לאחר מכירת המניות, מכר דנקנר גם את האג"חים שהיו ברשותו תמורת 43 מיליון שקל ורשם רווח הון של 23 מיליון שקל.
אפילו שופרסל, אולי מניית הדגל של דנקנר, לא הצליחה לקבל את הכבוד המגיע לה. בסוף חודש ספטמבר האחרון השלים דנקנר מכירה של כ-19% ממניות שופרסל לקבוצת ברונפמן-פישר ונותר עם אחזקה של 37.97% בלבד.
ואולי הכי מוזר - ההשקעה בהמלט. דסק"ש דיווחה השבוע כי היא מחפשת קונה לאחזקה שלה בחברת המלט, שכעת עומדת על 63 מיליון שקלים (44.8%). ואני שואל - מה בדיוק יצא לדנקנר מכל המהלך הזה בהמלט. את מניות המלאט רכש דנקנר בשלושה שלבים במהלך השנים 1997, 1999 ו-2004. כאשר איש עסקים בסדר הגודל של דנקנר לוקח שליטה בחברה עם שווי שוק של כמה עשרות מיליון דולרים, הציפייה היא שהוא יהפוך אותה לחברה של כמה מאות מיליוני דולרים ואפילו יותר מזה, אחרת, מה הטעם? אז דנקנר עשה כמה עשרות אחוזים (רווח של עשרות מיליונים בודדים) וכבר החברה חזק על המדף. בזה שהוא העמיד את המלט על המדף הוא בעצם אמר למשקיעים - אין שם אפשרות להשבחה.
העצה הטובה ביותר עבור המשקיע הקטן היא להסתכל על הגדולים ולעשות את אותו הדבר או פשוט להצטרף אליהם. מה הכוונה? להשקיע בחברות בהן ההנהלה (בכללה בעל השליטה) מביעה אמון בחברה ומציגה ראיה ארוכת טווח.
ניקח כדוגמה את סמי עופר שאני באמת לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא מימש מניות באחת החברות הציבוריות שלו (והאמת שאין הרבה). השקיע סכום גדול ברכישת השליטה בבזן, הציג תוכנית ארוכת טווח להשבחת החברה תוך צפי להשקעה של יותר ממיליארד דולר. זה מה שמשקיע רוצה לדעת, שלבעל השליטה יש תוכנית והוא מוכן להשקיע בכדי להשביח את הנכס בצורה משמעותית.
לסיכום, דנקנר הוא איש עסקים רציני, מכובד וכנראה גם חכם אבל ההתנהלות שלו מזכירה יותר מנהל תיק השקעות ופחות משקיע שבא לבצע השבחת ערך משמעותית לטובת בעלי המניות. הוא מכר 3.3% מסלקום (שדווקא בה מדובר בסיפור אמיתי של השבחה מדהימה) ובעצם אמר למשקיעים - החברה נסחרת במחיר מלא. איזה משקיע ירצה לקנות עכשיו את מניית סלקום?
ועוד מילה
יכול להיות שהכוונה של דנקנר היא לחלק דיבידנד. הרווח ממכירת האחוזים בסלקום יכול לסדר לו חלוקת דיבידנד נאה אבל המשקיע הקטן רוצה נוחי שאחריו הוא יוכל ללכת באש ובמים ולא לקבל דיבידנד. וורן באפט, המשקיע האגדי מאומהה, הוא ללא ספק הבן אדם ללכת אחריו. לא עושה ספליטים במניה, לא מחלק דיבידנדים - כלום. רק משביח ערך. קונה במחיר נמוך ומוכר רק אחרי מאות אחוזים. כזה הייתי רוצה לראות גם אותך דנקנר. יגידו אחרים כי הם דווקא מעדיפים את דנקנר שרוכש חברות עם תזרים קבוע שמחלקות דיבידנד נדיב, כל אחד באמונתו ישקיע.
ואחרי הכל, אי.די.בי רשמה תשואה של כ-115% מאז נרכשה החברה ע"י דנקנר באמצע 2003 (וזאת בלי להתחשב בכמות דיבידנדים לא קטנה) אבל כל זאת, בהשוואה למעו"ף או לחברות האחזקה הגדולות במשק, זה לא ממש מספיק.

חברות ספנות זרות מתעניינות בצים - אבל הסיכוי לעסקה נמוך מאוד
המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר אבל הדירקטוריון מנסה לקבל הצעות גם מגופים אחרים
צים ZIM Integrated Shipping Services 2.67% , חברת הספנות הוותיקה של ישראל על המדף. המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר שפועל בתחום הרכב, נדל"ן וספנות. אבל הדירקטוריון גם בשל לחץ מבעלי מניות מצהיר כי הוא מנסה לקבל הצעות מגופים אחרים. התקבלו הצעות - כך הודיעה צים בשבוע שעבר, גם מגופים אסטרטגיים.
ענקיות ספנות בינלאומיות הביעו עניין ברכישת החברה, אבל ההערכה היא שהסיכוי שהמהלך יתממש נמוך מאוד. הסיבה פשוטה - צים נחשבת לנכס לאומי וביטחוני מהמעלה הראשונה, והמדינה צפויה להפעיל את כל הכלים שברשותה כדי למנוע מכירה לגורמים זרים. היא יכולה להטיל ווטו על המכירה.
היסטורית, צים הוקמה מתוך צורך אסטרטגי, להבטיח לישראל עצמאות ימית וסחר בטוח. עד היום, היא נתפסת כעורק חיים לאומי, במיוחד בשעת חירום. מלחמות, מגפות, משברים, כשחברות זרות הפסיקו לפעול, צים נשארה היחידה שהמשיכה להביא לישראל מזון, ציוד חיוני ותחמושת.
כמו אל על, גם צים נהנית ממעמד מיוחד לטוב ולרע, שמאפשר למדינה להטיל וטו על מהלכים אסטרטגיים באמצעות מניית זהב או רגולציה מחמירה. באל על, למשל, הוכנס בעל שליטה - משפחת רוזנברג, תחת תנאים מחייבים שהגדירו את אל על כחברת הדגל הלאומית בתעופה. בצים הסיפור יהיה דומה. מדובר בחברה הלאומית בתחום הספנות, והשליטה בה לא תעבור לידיים שעלולות שלא לשרת את האינטרסים של ישראל בשעת הצורך. צריך לזכור ש-98% מהסחר עם העולם נעשה דרך הים.
- דירקטוריון צים: "בודקים מכירת החברה; יש מציעים רבים"
- צים: "האנליסטים מעריכים שנה פחות טובה ב-2026, אבל אי אפשר לדעת"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפי הידוע, חברות ענק הביעו עניין בצים, לרבות הפג לויד הגרמנית, ומארסק הדנית. בהפג לויד מחזיקים גורמים מקטאר וסעודיה.
יואב תורג'מן מנכ"ל רפאל, צילום: דוברות רפאלמנכ"ל רפאל: "גרמניה היא ידידה מאוד קרובה של ישראל ויש שיח מאוד אינטימי בין מערכת הביטחון הישראלית לגרמנית"
יואב תורג'מן, מנכ"ל החברה על כיפת ברזל -"הצלנו רבבות אזרחים", על מכירת כיפת ברזל בעולם - "רק לידידות הקרובות ביותר, המדינה נזהרת במתן רישיונות ייצוא", על הצמיחה העתידית, הנפקה ומכירות לגרמניה וסעודיה
התוצאות של רפאל לרבעון השלישי טובות - מנכ"ל רפאל: "מערכות הלייזר ייכנסו באופן סופי בסוף דצמבר", התוצאות של רבעון רביעי שעונתית הוא חזק מאוד יהיו טובות עוד יותר. הצבר בשיא של כל הזמנים. זה זמן להנפיק, אבל יואב תורג'מן, מנכ"ל רפאל שמכוון להנפקה, יודע שיש תור - רק אחרי שהתעשייה האווירית תונפק (אם תונפק) יהיה אפשר לדבר על רפאל. ברפאל יש רגישות גודלה יותר בשל קשר סימביוזי חזק מאוד עם מערכת המו"פ של משרד הביטחון (מפא"ת). לכל חברות התעשייה הביטחונית יש קשר הדוק עם משרד הביטחון והצבא, ברפאל מסיבות היסטוריות וכי היא נחשבת ל"מעבדת מו"פ" של הצבא, זה אפילו משמעותי יותר.
ועדיין, תורג'מן סבור שהנפקה מאוד חשובה ונחוצה, ובכלל, בין השורות, אפשר לשמוע ממנו קולות שמדברים דווקא על החסמים שנובעים מהקשר ההדוק למשרד הביטחון. הוא לא מתלונן, הוא כמובן יודע שההצלחה הגדולה של המערכות היא תולדה של שיתוף פעולה הדוק עם משהב"ט והצבא, אבל כיפת ברזל שהיא מערכת מאוד מוצלחת כמעט ולא נמכרת החוצה. "רק לידידות הטובות ביותר שלנו", אומר תורג'מן ומכוון לארה"ב.
ההצלחה מוכחת, פתרון שהציל אלפים רבים של חיים. למה לא לנצל את הביקושים ולמכור הרבה?
"רבבות אנשים. אנחנו מעריכים שהפעלת כיפת ברזל במלחמה הצילה רבבות אנשים. הקמנו עכשיו מפעל יחד עם ריית'און, שותף אמריקאי שלנו לייצור כיפות ברזל למארינס. כיפת ברזל היא עוגן מאוד משמעותי ביכולת ההגנה של מדינת ישראל וככזה המדינה נזהרת במתן רישיונות של שיווק לייצוא. זה ברור ונכון, אבל, זה אומר שלא מיצינו כלל את הפוטנציאל של מכירות המערכת".
נורמליזציה עם סעודיה, אם תהיה ובהמשך להצטיידות שלהם במטוסי קרב מארה"ב - ה-F-35, עשויה להגדיר אותה כידידה. הם צריכים את כיפת ברזל מול האיומים מסביב. תמכרו להם מערכות כיפת ברזל?
- 10 החברות הביטחוניות הגדולות בעולם, ובאיזה מקום החברות הישראליות?
- מנכ"ל רפאל: "מערכות הלייזר ייכנסו באופן סופי בסוף דצמבר"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"אני מניח שהיא תרצה הרבה מאוד מערכות של כיפת ברזל. כל העולם ראה את היכולות שלנו במלחמה, ראה את היכולות ב'עם כלביא'. כולם מבינים את העליונות האווירית, את יכולות המודיעין ומערכות ההגנה של ישראל. הביקושים למערכות שלנו מאוד גדולים".
ועדיין, יש עלייה בצבר, אבל איך זה שכיפת ברזל לא נמכרת לידידות שלנו בעשרות רבות של מיליארדים?
"אישורי הייצוא לא פשוטים. אנחנו מוכרים לידידות קרובות, ולא ממצים את פוטנציאל השוק".
גרמניה היא לא ידידה קרובה?
"גרמניה היא ידידה מאוד קרובה של ישראל ויש שיח מאוד אינטימי בין מערכת הביטחון הישראלית לגרמנית וגרמניה זוכה לעדיפות גבוהה".
