נוחי דנקנר המשקיע: עובד קצת אחרת
נוחי דנקנר מכר אתמול 3.3% ממניות חברת סלקום אשר בשליטתו ושילשל לקופת דיסקונט השקעות רווח של 172 מיליון שקל, בהחלט השבחת ערך ראויה לציון אבל המכירה גם מעלה מספר שאלות על נוחי איש העסקים.
אין ספק שדנקנר שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשי העסקים הבאמת גדולים שיש לנו בארץ. לאותה קבוצה ניתן לשייך גם את יצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן עידן (או בעצם סמי) עופר אבל זהו פחות או יותר (ויסלחו לי זיסר, כצמן ואחרים וטובים).
ובכל זאת דנקנר מעט שונה מהשאר - מהלך המכירה של מניות סלקום הדגיש את השוני. בעוד לבייב עומד על אחזקה מקסימלית (75%) באפריקה ומגדיל מעט לעת את אחזקותיו בחברות הבנות של הקבוצה שלו ובעוד פישמן רוכש בצורה עקבית ממניותיו (בעיקר כלכלית ירושלים ומבני תעשיה), נראה כי דנקנר עוסק בקניה ומכירה (בעיקר בחברות הבנות, כיוון שבדסק"ש הוא קונה ובגדול - כבר 73.88% החזקה).
מאנשי עסקים בסדר הגודל של אלו שהזכרתי, המשקיעים מצפים לדבר אחד בלבד - השבת ערך ובצורה משמעותית. פחות קריטי טווח הזמן, יותר משנה העקביות והראיה קדימה. אני לא מצליח להיזכר מתי ראיתי את סמי עופר, תשובה או את לבייב מוכרים מניות של אחת החברות הגדולות שלהם. ההנחה היא שהם שואפים להשבחת ערך משמעותית לטווח הארוך ולא מתרגשים מירידה או עליה כזו או אחרת במחיר המניה. דנקנר, כאמור מעט שונה, מתנהג קצת כמו מנהל תיקים.
ביום שלמחרת ההתרסקות של מכתשים אגן (אשר בשליטתו), כאשר חצי מהמדינה התלבטה אם להיכנס למניה (כמו בכל סיטואציה של מניה שצונחת) הוא מיהר לרכוש מניות בעשרות מיליונים, לא משנה עם בסופו של דבר המגמה בעולם לחצה והמניה נסחרת כעת כ-10% מתחת לשער בו סגרה ביום של הצניחה הגדולה (15.77%).
את ECI מכר דנקנר בסוף ספטמבר האחרון והכניס לקופה של כור סכום מזומן של כ-330 מיליון דולר, מה הוא עשה עם הכסף מאז? בעיקר איבד ערך כיוון שהכסף יושב בדולר וזה האחרון איבד מאז ספטמבר כמעט 10% אבל נכון גם להגיד שנוחי אולי מחפש השקעה גדולה בארה"ב ולכן המשמעות פוחתת (דולר זה עדיין דולר).
אם נלך עוד אחורה נמצא את האחזקה של דנקנר בחברת אורמת. באמצע חודש פברואר שנת 2004 עוד החזיק דנקנר בכ-8% ממניות אורמת (אחזקה הסטורית מהרכישה של אי.די.בי). ב-17 לאותו החודש חיסל דנקנר את האחזקה בחברת האנרגיה החלופית תמורת 113 מיליון שקל ורשם (כלל תעשיות) רווח הון של 60 מיליון שקל. את העסקה עשה דנקנר לפי שער של כ-17 שקלים ואני לא צריך לספר לכם באיזה מחיר נסחרת היום המניה ומה צופים לה אנשים כמו כצמן ובטח ובטח הברוניצקים. אבל כאן אין מקום לטענות, לא רבים הימרו באותם ימים על תחום האנרגיה החלופית ואף אחד לא ציפה שהנפט יגיע לאן שהגיע. אציין גם, כי מספר ימים לאחר מכירת המניות, מכר דנקנר גם את האג"חים שהיו ברשותו תמורת 43 מיליון שקל ורשם רווח הון של 23 מיליון שקל.
אפילו שופרסל, אולי מניית הדגל של דנקנר, לא הצליחה לקבל את הכבוד המגיע לה. בסוף חודש ספטמבר האחרון השלים דנקנר מכירה של כ-19% ממניות שופרסל לקבוצת ברונפמן-פישר ונותר עם אחזקה של 37.97% בלבד.
ואולי הכי מוזר - ההשקעה בהמלט. דסק"ש דיווחה השבוע כי היא מחפשת קונה לאחזקה שלה בחברת המלט, שכעת עומדת על 63 מיליון שקלים (44.8%). ואני שואל - מה בדיוק יצא לדנקנר מכל המהלך הזה בהמלט. את מניות המלאט רכש דנקנר בשלושה שלבים במהלך השנים 1997, 1999 ו-2004. כאשר איש עסקים בסדר הגודל של דנקנר לוקח שליטה בחברה עם שווי שוק של כמה עשרות מיליון דולרים, הציפייה היא שהוא יהפוך אותה לחברה של כמה מאות מיליוני דולרים ואפילו יותר מזה, אחרת, מה הטעם? אז דנקנר עשה כמה עשרות אחוזים (רווח של עשרות מיליונים בודדים) וכבר החברה חזק על המדף. בזה שהוא העמיד את המלט על המדף הוא בעצם אמר למשקיעים - אין שם אפשרות להשבחה.
העצה הטובה ביותר עבור המשקיע הקטן היא להסתכל על הגדולים ולעשות את אותו הדבר או פשוט להצטרף אליהם. מה הכוונה? להשקיע בחברות בהן ההנהלה (בכללה בעל השליטה) מביעה אמון בחברה ומציגה ראיה ארוכת טווח.
ניקח כדוגמה את סמי עופר שאני באמת לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא מימש מניות באחת החברות הציבוריות שלו (והאמת שאין הרבה). השקיע סכום גדול ברכישת השליטה בבזן, הציג תוכנית ארוכת טווח להשבחת החברה תוך צפי להשקעה של יותר ממיליארד דולר. זה מה שמשקיע רוצה לדעת, שלבעל השליטה יש תוכנית והוא מוכן להשקיע בכדי להשביח את הנכס בצורה משמעותית.
לסיכום, דנקנר הוא איש עסקים רציני, מכובד וכנראה גם חכם אבל ההתנהלות שלו מזכירה יותר מנהל תיק השקעות ופחות משקיע שבא לבצע השבחת ערך משמעותית לטובת בעלי המניות. הוא מכר 3.3% מסלקום (שדווקא בה מדובר בסיפור אמיתי של השבחה מדהימה) ובעצם אמר למשקיעים - החברה נסחרת במחיר מלא. איזה משקיע ירצה לקנות עכשיו את מניית סלקום?
ועוד מילה
יכול להיות שהכוונה של דנקנר היא לחלק דיבידנד. הרווח ממכירת האחוזים בסלקום יכול לסדר לו חלוקת דיבידנד נאה אבל המשקיע הקטן רוצה נוחי שאחריו הוא יוכל ללכת באש ובמים ולא לקבל דיבידנד. וורן באפט, המשקיע האגדי מאומהה, הוא ללא ספק הבן אדם ללכת אחריו. לא עושה ספליטים במניה, לא מחלק דיבידנדים - כלום. רק משביח ערך. קונה במחיר נמוך ומוכר רק אחרי מאות אחוזים. כזה הייתי רוצה לראות גם אותך דנקנר. יגידו אחרים כי הם דווקא מעדיפים את דנקנר שרוכש חברות עם תזרים קבוע שמחלקות דיבידנד נדיב, כל אחד באמונתו ישקיע.
ואחרי הכל, אי.די.בי רשמה תשואה של כ-115% מאז נרכשה החברה ע"י דנקנר באמצע 2003 (וזאת בלי להתחשב בכמות דיבידנדים לא קטנה) אבל כל זאת, בהשוואה למעו"ף או לחברות האחזקה הגדולות במשק, זה לא ממש מספיק.

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
חן, שגיא ודביר. קרדיט: עופר חגיובלבנות קמפיין על טראומה לאומית: בנק מזרחי עם מענקים לילדים שנולדו לאחר ה-7.10.23
מזרחי-טפחות הודיע כי ילדים שנולדו מאז ה-7 באוקטובר 2023 יקבלו מהבנק מענק של 1,000 שקל שיופקדו בפיקדון עבורם; למטרת הקמפיין גייסו מזרחי את שורד השבי שגיא דקל חן, שהצטרף לחן אמסלם ולדביר בנדק; מהלך של אופטימיות ותקווה או ציניות של אנשי שיווק? התשובה ברורה
בנק מזרחי טפחות מספר לנו שהוא מספק מחווה מרגשת לציבור, הנה המילים שלו - "בנק מזרחי טפחות יוצא במהלך אנושי ומרגש: מענק של 1000 ש"ח, לילדים שנולדו מאז ה־7 באוקטובר, בהובלת שורד השבי שגיא דקל חן". זה לא שקר, אבל זה מאוד קרוב לכך. זה טשטוש של האמת. בנק מזרחי טפחות צריך לתת הטבות לציבור, אז הוא בחר בדרך הזו כי ככה הוא מרוויח את "הלב שלכם". זה ציני, כי הוא בעצם עושה קמפיין על חשבון מי שבאמת צריך את ההטבות ממנו - האנשים שמקבלים אפס על עמלת העו"ש. האנשים שמקבלים ריבית רצחנית על הלוואות. הציבור משלם מחירים מאוד גבוהים - ריביות ועמלות שמייצרים לבנקים רווחים עצומים וזה קורה בזמן המלחמה כשהקשב של הציבור נמוך מאוד. זה קורה כשסמוטריץ' העלה לפני שנתיים מס על הבנקים. אבל המס הזה התגלגל אליכם. עכשיו הוא שוב רוצה להטיל מס וזה שוב יחזור ללקוחות.
שר האוצר מנסה להשיג רווח פוליטי, המצב שלו בסקרים רע מאוד והוא רוצה קולות. אבל הפתרון שלו לא יעיל, והדוחות הכספיים לצד העמלות והריביות של הבנקים מוכיחים זאת. הפתרון היעיל נמצא בידי הפיקוח על הבנקים. הפיקוח לא רוצה לעשות שום דבר עד הסוף כי כולם חברים של כולם - גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו - מה משותף להם והאם דני חחיאשווילי יצטרף לקבוצה? בסוף אנשים חושבים על הג'וב הבא, ולמה להם לריב עם הבנקים שאולי יעסיקו אותם בהמשך בתפקיד נוח ומשכורות של מיליונים.
ובמקביל לשחיתות המובנית הזו, בבנק מזרחי טפחות כמו בנקים אחרים מנסים "לשחק לכם במוח". הם מציגים פרסומות, דיווחים, כתבות על כמה שהם טובים ונהדרים ועוזרים לציבור בזמן המלחמה. תזכרו תמיד שמה שבאמת צריך זו תחרות, מה שבאמת צריך זה שהמפקח על הבנקים יורה להם לשלם 2% על העו"ש, זה הכל, זה שווה פי 50 בערך מכל הקמפיינים והטבות שהם "נותנים לנו". אגב, הם לא נותנים. מזרחי מדבר על הטבה לציבור, אבל זה חלק מהחבילה שהוא צריך לתת.
לפני כחצי שנה, בנק ישראל פרסם מתווה וולנטרי, שבמסגרתו תחזיר המערכת הבנקאית סכום מצטבר של 3 מיליארד שקל לציבור, 1.5 מיליארד שקל מדי שנה, החל מהרבעון השני של שנת 2025 ועד הרבעון הראשון של שנת 2027. ההצהרות היו מלוות באמירות כמו "טובת משקי הבית והעסקים הקטנים נמצאת כל הזמן מול עינינו" אבל בפועל, ביד אחת בנק ישראל מאשר לבנקים לגזור קופון ענק על הציבור - בריביות על פיקדונות, בריביות על הלוואות ובעיקר בריבית אפס על העו"ש - וביד שנייה מציג את עצמו כאביר הציבור, ופירסם מתווה שבו הבנקים צריכים להחזיר לציבור בסך הכל 4% מהרווחים שלהם.
- בנק מזרחי: מילואימניקים שלומדים לתואר יוכלו לקבל הלוואה ללא ריבית
- בנק מזרחי מעניק פטור מלא ממשכנתה לארבעה חודשים לתושבי העוטף
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ועכשיו, אנחנו עדים לאבולוציה נוספת של הציניות שבמהלך הזה. במסגרת המתווה של בנק ישראל, הבנקים אמורים לתת לנו, הציבור, הטבות והקלות אבל אם חשבתם שהבנקים פשוט יחזירו לכם כספים, טעיתם. הם יציגו לכם תמונה שמראה אותם באור כמעט קדוש, ולשם כך הם לא יבחלו באמצעים.
