נוחי דנקנר המשקיע: עובד קצת אחרת

מדובר באחד מאנשי העסקים היותר מכובדים ורציניים בארץ אבל האם הוא קצת מתנהג כמו סוחר ופחות כמו משקיע? מאורמת ועד סלקום והמלט
יוסי פינק |

נוחי דנקנר מכר אתמול 3.3% ממניות חברת סלקום אשר בשליטתו ושילשל לקופת דיסקונט השקעות רווח של 172 מיליון שקל, בהחלט השבחת ערך ראויה לציון אבל המכירה גם מעלה מספר שאלות על נוחי איש העסקים.

אין ספק שדנקנר שייך לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשי העסקים הבאמת גדולים שיש לנו בארץ. לאותה קבוצה ניתן לשייך גם את יצחק תשובה, לב לבייב, אליעזר פישמן עידן (או בעצם סמי) עופר אבל זהו פחות או יותר (ויסלחו לי זיסר, כצמן ואחרים וטובים).

ובכל זאת דנקנר מעט שונה מהשאר - מהלך המכירה של מניות סלקום הדגיש את השוני. בעוד לבייב עומד על אחזקה מקסימלית (75%) באפריקה ומגדיל מעט לעת את אחזקותיו בחברות הבנות של הקבוצה שלו ובעוד פישמן רוכש בצורה עקבית ממניותיו (בעיקר כלכלית ירושלים ומבני תעשיה), נראה כי דנקנר עוסק בקניה ומכירה (בעיקר בחברות הבנות, כיוון שבדסק"ש הוא קונה ובגדול - כבר 73.88% החזקה).

מאנשי עסקים בסדר הגודל של אלו שהזכרתי, המשקיעים מצפים לדבר אחד בלבד - השבת ערך ובצורה משמעותית. פחות קריטי טווח הזמן, יותר משנה העקביות והראיה קדימה. אני לא מצליח להיזכר מתי ראיתי את סמי עופר, תשובה או את לבייב מוכרים מניות של אחת החברות הגדולות שלהם. ההנחה היא שהם שואפים להשבחת ערך משמעותית לטווח הארוך ולא מתרגשים מירידה או עליה כזו או אחרת במחיר המניה. דנקנר, כאמור מעט שונה, מתנהג קצת כמו מנהל תיקים.

ביום שלמחרת ההתרסקות של מכתשים אגן (אשר בשליטתו), כאשר חצי מהמדינה התלבטה אם להיכנס למניה (כמו בכל סיטואציה של מניה שצונחת) הוא מיהר לרכוש מניות בעשרות מיליונים, לא משנה עם בסופו של דבר המגמה בעולם לחצה והמניה נסחרת כעת כ-10% מתחת לשער בו סגרה ביום של הצניחה הגדולה (15.77%).

את ECI מכר דנקנר בסוף ספטמבר האחרון והכניס לקופה של כור סכום מזומן של כ-330 מיליון דולר, מה הוא עשה עם הכסף מאז? בעיקר איבד ערך כיוון שהכסף יושב בדולר וזה האחרון איבד מאז ספטמבר כמעט 10% אבל נכון גם להגיד שנוחי אולי מחפש השקעה גדולה בארה"ב ולכן המשמעות פוחתת (דולר זה עדיין דולר).

אם נלך עוד אחורה נמצא את האחזקה של דנקנר בחברת אורמת. באמצע חודש פברואר שנת 2004 עוד החזיק דנקנר בכ-8% ממניות אורמת (אחזקה הסטורית מהרכישה של אי.די.בי). ב-17 לאותו החודש חיסל דנקנר את האחזקה בחברת האנרגיה החלופית תמורת 113 מיליון שקל ורשם (כלל תעשיות) רווח הון של 60 מיליון שקל. את העסקה עשה דנקנר לפי שער של כ-17 שקלים ואני לא צריך לספר לכם באיזה מחיר נסחרת היום המניה ומה צופים לה אנשים כמו כצמן ובטח ובטח הברוניצקים. אבל כאן אין מקום לטענות, לא רבים הימרו באותם ימים על תחום האנרגיה החלופית ואף אחד לא ציפה שהנפט יגיע לאן שהגיע. אציין גם, כי מספר ימים לאחר מכירת המניות, מכר דנקנר גם את האג"חים שהיו ברשותו תמורת 43 מיליון שקל ורשם רווח הון של 23 מיליון שקל.

אפילו שופרסל, אולי מניית הדגל של דנקנר, לא הצליחה לקבל את הכבוד המגיע לה. בסוף חודש ספטמבר האחרון השלים דנקנר מכירה של כ-19% ממניות שופרסל לקבוצת ברונפמן-פישר ונותר עם אחזקה של 37.97% בלבד.

ואולי הכי מוזר - ההשקעה בהמלט. דסק"ש דיווחה השבוע כי היא מחפשת קונה לאחזקה שלה בחברת המלט, שכעת עומדת על 63 מיליון שקלים (44.8%). ואני שואל - מה בדיוק יצא לדנקנר מכל המהלך הזה בהמלט. את מניות המלאט רכש דנקנר בשלושה שלבים במהלך השנים 1997, 1999 ו-2004. כאשר איש עסקים בסדר הגודל של דנקנר לוקח שליטה בחברה עם שווי שוק של כמה עשרות מיליון דולרים, הציפייה היא שהוא יהפוך אותה לחברה של כמה מאות מיליוני דולרים ואפילו יותר מזה, אחרת, מה הטעם? אז דנקנר עשה כמה עשרות אחוזים (רווח של עשרות מיליונים בודדים) וכבר החברה חזק על המדף. בזה שהוא העמיד את המלט על המדף הוא בעצם אמר למשקיעים - אין שם אפשרות להשבחה.

העצה הטובה ביותר עבור המשקיע הקטן היא להסתכל על הגדולים ולעשות את אותו הדבר או פשוט להצטרף אליהם. מה הכוונה? להשקיע בחברות בהן ההנהלה (בכללה בעל השליטה) מביעה אמון בחברה ומציגה ראיה ארוכת טווח.

ניקח כדוגמה את סמי עופר שאני באמת לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא מימש מניות באחת החברות הציבוריות שלו (והאמת שאין הרבה). השקיע סכום גדול ברכישת השליטה בבזן, הציג תוכנית ארוכת טווח להשבחת החברה תוך צפי להשקעה של יותר ממיליארד דולר. זה מה שמשקיע רוצה לדעת, שלבעל השליטה יש תוכנית והוא מוכן להשקיע בכדי להשביח את הנכס בצורה משמעותית.

לסיכום, דנקנר הוא איש עסקים רציני, מכובד וכנראה גם חכם אבל ההתנהלות שלו מזכירה יותר מנהל תיק השקעות ופחות משקיע שבא לבצע השבחת ערך משמעותית לטובת בעלי המניות. הוא מכר 3.3% מסלקום (שדווקא בה מדובר בסיפור אמיתי של השבחה מדהימה) ובעצם אמר למשקיעים - החברה נסחרת במחיר מלא. איזה משקיע ירצה לקנות עכשיו את מניית סלקום?

ועוד מילה

יכול להיות שהכוונה של דנקנר היא לחלק דיבידנד. הרווח ממכירת האחוזים בסלקום יכול לסדר לו חלוקת דיבידנד נאה אבל המשקיע הקטן רוצה נוחי שאחריו הוא יוכל ללכת באש ובמים ולא לקבל דיבידנד. וורן באפט, המשקיע האגדי מאומהה, הוא ללא ספק הבן אדם ללכת אחריו. לא עושה ספליטים במניה, לא מחלק דיבידנדים - כלום. רק משביח ערך. קונה במחיר נמוך ומוכר רק אחרי מאות אחוזים. כזה הייתי רוצה לראות גם אותך דנקנר. יגידו אחרים כי הם דווקא מעדיפים את דנקנר שרוכש חברות עם תזרים קבוע שמחלקות דיבידנד נדיב, כל אחד באמונתו ישקיע.

ואחרי הכל, אי.די.בי רשמה תשואה של כ-115% מאז נרכשה החברה ע"י דנקנר באמצע 2003 (וזאת בלי להתחשב בכמות דיבידנדים לא קטנה) אבל כל זאת, בהשוואה למעו"ף או לחברות האחזקה הגדולות במשק, זה לא ממש מספיק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךדן תורג'מן. קרדיט: אור ברוך

לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות,  הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו

רן קידר |
נושאים בכתבה עבירות מס

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו.

תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.

למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.

בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11 עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות נמוך יותר.

כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

חן שרייבר  (ניב קנטור)חן שרייבר (ניב קנטור)

59% נגד: ניסיון ביטול הגבלת הכהונה בלשכת רואי החשבון נכשל

רוב חברי הלשכה דחו את שינוי התקנון שהיה מאפשר לנשיא חן שרייבר להתמודד לקדנציה שלישית ברצף, על רקע המהלך להפיכת הלשכה לחברה לתועלת הציבור

מנדי הניג |

יומיים לפני סוף השנה, חברי לשכת רואי החשבון הצביעו באסיפה כללית והחליטו על דחיית התקנון שהיה יכול לאפשר לנשיא הלשכה, שרייבר להמשיך לקדנציות נוספות. בהצבעה שנערכה בצורה דיגיטלית בהשתתפות רחבת היקף שנערכה אתמול באספה הכללית, דחו החברים את תיקון התקנון שקידם נשיא הלשכה, רו״ח חן שרייבר, ברוב מובהק של כ-59%. המשמעות המעשית היא ששרייבר, שמכהן מאז 2021 ונמצא כיום בקדנציה השנייה שלו, לא יוכל להתמודד שוב ברצף בבחירות הבאות.

מתוך 5,829 חברים שהשתתפו בהצבעה, 3,454 הצביעו נגד השינוי ורק 2,375 תמכו בו. שיעור התמיכה עמד על כ-40.7% בלבד, נמוך מהנדרש כדי לשנות סעיף מהותי כל כך בתקנון. התוצאה מסכמת מאבק פנימי שנמשך בשבועות האחרונים והחריף לקראת ההצבעה. 

על רקע הבחירות ללשכה פרסם רו"ח חן שרייבר את המאמר הבא ובו הוא פרס את המהלכים שקידם בזמן כהונתו ובין השאר כתב, "הובלתי את המעבר לבחירות דיגיטליות בין חברות וחברי הלשכה לוועד ולנשיאות. כעת, אנחנו עתידים להשלים את המהלך עם הסרת מגבלת קדנציות, שהוא הלכה למעשה מימוש של עקרונות הדמוקרטיה המהותית, כאשר המטרה היא להשאיר בידי חברי הלשכה, ובידיהם בלבד, את הכוח והחופש לבחור את ההנהגה כהבנתם, פעם בשלוש שנים" - תהליכי הדמוקרטיזציה שמחויבים לטובת מעמד רואי החשבון בישראל

שרייבר ביקש לבטל את הסעיף הקיים בתקנון, שמגביל את נשיא הלשכה לשתי קדנציות רצופות של שלוש שנים כל אחת. כיום, נשיא שסיים שתי קדנציות יכול להתמודד פעם נוספת רק אחרי כהונה של נשיא אחר. שינוי התקנון היה פותח בפני שרייבר את הדרך להתמודד שוב כבר ב-2027.

בתחילת החודש אישר הוועד המרכזי של הלשכה את תיקון התקנון ברוב של 23 מול 9, אבל ההכרעה הסופית הועברה, כמתחייב, לאספה הכללית של כלל החברים. שם התמונה כבר הייתה שונה. בין המתנגדים הבולטים למהלך היה גם ממלא מקום נשיא הלשכה, רו״ח ג׳ק בלנגה, שעד לאחרונה נמנה עם מחנה התומכים של שרייבר, ויצא לקמפיין גלוי נגד ביטול ההגבלה.