בין זיהום האוויר להסכם הליסינג: המפסידים האמיתיים זה אנחנו
לכאורה הסיפור הזה נגמר טוב, אין מפסידים אמיתיים, האוצר התכופף קצת ומשתמשי רכבי הליסינג הצמודים התכופפו מעט גם הם (בעל כורחם). בסך הכול, עוד סוגיה שגרתית שבה האוצר רוצה לקצץ, בעלי האינטרסים מתנגדים ובסוף מתפשרים בנקודה מסוימת. אי שם באמצע. אבל הסיפור הזה מלווה בתחושת החמצה גדולה. בסיפור הזה כולנו הפסדנו, ואני לא מדבר רק על מחזיקי רכבי הליסינג, אלא באמת על כו-ל-נו.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי אני לא מתכוון להפסד הכספי, על כך נלחמו כאריות אותם נציגי חברות היי טק , פורום מנהלי הכספים, חברות הליסינג ויבואני הרכב אשר נאבקו איש איש על האינטרסים שלו. ההפסד שלנו הוא בכך ש-250 אלף רכבים מזהמים וזוללי דלק ימשיכו לנוע בכבישי מדינת ישראל.
בכלל, זה די מפתיע שבכל הדיון המעמיק והבאמת חשוב על שווי השימוש אף אחד לא הזכיר ולו במילה את נושא איכות הסביבה. בימים כאלה כשכבר ברור לכולם כי פליטת הרעלים ממנועי הרכבים הוא אחד הגורמים המרכזיים לזיהום אוויר ולהתחממות כדור הארץ היית מצפה שלפחות נציג של אחד הצדדים יזכיר בשרבוב איזה חצי משפט בנושא, שהמשרד להגנת הסביבה ינסה להתערב ויעלה את הנקודה, ושעובדי ההייטק, מלח הארץ שמייצגים יותר מכל את המעמד הבינוני-גבוה המשכיל יחשבו גם על עתיד ילדיהם, ולא רק על הפגיעה בכיסם הפרטי.
תנו להם עידוד
מה ניתן לעשות תשאלו? עובד שמעוניין לקחת רכב היברדי במרבית המקרים לא יכול לעשות זאת. בחברות בהן זה אפשרי יאלץ אותו עובד להשלים מכיסו סכום בלתי אפשרי של מעל 1000 שקל לחודש רק בגלל שמדובר על רכב מקובצה 4 ולא 2 כמקובל. התערבות ממשלתית על ידי עידוד עובדים באמצעות הפחתת הגזרה החדשה, הורדה מלאה של המיסוי על אותם הרכבים (כיום המס על רכב היברדי עומד על 40% לעומת 95% ברכב רגיל) או לפחות ביטול התוספת על שווי השימוש תעשה את השינוי.
סיפור זהה חל גם על רכבים קטנים וחסכוניים בנפחי המנוע הקטנים יותר (1000-1400 סמ"ק) אשר בגרסאות מסוימות מגיעים לצריכת דלק של כ-20 ק"מ לליטר (משפחתית ממוצעת צורכת כפול). גם כאן במרבית החברות הגישה לרכבים אלו חסומה ולא משנה עד כמה העובד הוא שוחר איכות הסביבה. דוגמא נוספת ואחרונה שתמחיש את הנושא היא אפשרות המעבר של רכבים להנעה על גז (גפ"מ). נכון שההתקנה הראשונית היא יקרה (כ-8000 ₪), אבל מדובר בהפחתה של כ-40% מזיהום האוויר ולטווח הארוך, לנוכח עלות הגז שהיא כמחצית ממחיר ליטר בנזין, זה ישתלם עבור החברות ובטח ובטח עבור המדינה.
מעבר של 250 אלף כלי רכב או אפילו מחצית מהם לאחת מהאופציות הנ"ל אולי לא תציל את כדור הארץ, אבל היא בהחלט עשויה להוביל תרבות של התחשבות בסביבה, להוות דוגמא לסדרי העדיפויות של הממשלה, לפתח מערך מקיף של תחנות דלק על בסיס גז ולשמש כמודל לחיקוי ליתר משתמשי הרכבים שבמדינה.
אז איפה טעינו?
הטעות הגדולה של המאבק נגד העלאת שווי השימוש הייתה של העובדים והחברות. במקום לנצל את מומנטום המאבק, להרמת הכפפה ולהצגתם של העובדים באור שונה, אכפתי, בעל אמירה חברתית וסביבתית אשר תוביל לשינוי מהותי בתרבות ה"התחזרות" הישראלית, אלו העדיפו לחשוב על הנזק המידי לכיסן ולחבור במאבקן לחברות הליסינג ויבואני הרכב ואלו פעלו כמצופה מהן הפעילו את מלוא משקלם במאבק לטובת חזרה לסטאטוס הקודם, משמע, להמשיך לייבא את הרכבים שהם מכירים ויכולים להשיג במחירים הטובים ביותר וברווח המקסימאלי מבחינתן.
