ניתוח טכני: ראלף נלסון אליוט – האיש והגלים

האיש עבר מסלול שרבים עוברים בו : התחיל ככלכלן והמשיך כמנתח טכני
אייל גורביץ |

בראלף נלסון אליוט נתקלתי בתחילת דרכי בטכנאי. לא אישית כמובן שכן האיש כבר מזמן לא איתנו, אלא ברעיונותיו וכתביו שהיו מהפכניים אז והם מהפכניים ולעיתים מעוררי צמרמורת גם היום. בעיקר בקרב זן הטכנאים. הביוגרפיה של האיש מרשימה לא פחות מגילוייו שהביאו לעולם את אחת מן התיאוריות היותר מרתקות והיותר שנויות במחלוקת של שיטת הניתוח הטכני. אתה יכול להעריץ אותו, לחלוק עליו, לקרוא אותו בשקיקה, לוותר על שימוש ברעיונותיו אך אינך יכול להתעלם ממנו. הוא שם והוא קיים.

ראלף נלסון אליוט החל את דרכו המקצועית כרואה חשבון בשנותיה הראשונות של תחילת המאה הקודמת. כעוסק במקצוע שעיקרו מספרים וחישובים, יעץ אליוט לעסקים בענף המסעדות והנחת מסילות הברזל. בשלב מסוים בקריירה נקרתה בדרכו ההזדמנות המפוקפקת לעבוד בדרום אמריקה שם תפסו חייו תפנית מהותית שמתוכה נולדה תיאוריית הגלים המשמשת אותנו עד היום.

אליוט חזר חולה מדרום אמריקה ונטול כושר ממשי לעסוק במקצועו ולהתפרנס. את שנות ההחלמה שלו בילה בניסיון להבין ולגלות מחזוריות ומגמתיות בהתנהגות המונים. בפסיכולוגית המונים. אליוט חיפש את התחום הטוב ביותר האוגד סביבו פעילות שוקקת של המונים שדרכה יוכל לבחון בזכוכית מגדלת מחד ובמבט מרוחק ועילי מאידך, התנהגויות מגמתיות ותקדימים התנהגותיים. אליוט לא היה איש בורסה עד אז. לא משקיע ולא אנליסט כלשהו. בוודאי לא טכנאי. הוא הגיע למסקנה כי בשוק המניות האמריקאי יוכל למצוא את מבוקשו. השוק לדעתו של אליוט ולדעתם של רבים, מרכז ערב רב של אנשים מכל קצוות הקשת הכלכלית והפסיכולוגית.

משקיעים עם אוריינטציה קצרת טווח מול משקיעים בעלי ראייה ארוכת טווח, מוסדיים מול פרטיים, מהמרים מול אנשים מחושבים ושונאי סיכון. הכל בכל. הוא סבר שבחינה מדוקדקת של ההתנהגות הבורסאית לאורך זמן, תוכל להביא אותו למסקנה בדבר התנהגות הציבור לאורך זמן. אליוט לא סבר ולא הייתה זו כוונתו, לבסס מודל שישמש ככלי למסחר בניירות ערך.

התגליות של אליוט עליהן אעמוד בכתבות הבאות שתיוחד לתיאוריה וחוקיה, היו יוצאות דופן אז והן ייחודיות גם היום. תיאוריית גלי אליוט מתאימה לאותם משקיעים המבינים שהשוק אינו מציע תשובות או כיוונים מוחלטים. אלה המחפשים פתרונות בית ספר, מן הראוי שיפנו לשיטות אחרות. תיאוריית גלי אליוט משמשת כמסגרת לקבלת החלטות, להגדרת ולקביעת הסתברויות. היא אינה שיטת מסחר במובן המקובל של המילה. לא תמצא שם כללי קנייה ומכירה מוגדרים אלא פשוט מסגרת לקבלת החלטות.

תיאוריית גלי אליוט מקוממת עליה רבים. חלקם מן הזרם הטכני. היא טובעת בחוקים ותתי חוקים הדורשים משך זמן לימוד ארוך, שינון וחזרה עד להטמעת החומר. אחרי שלמדת אותו, אתה מגלה שמבנה מחירים מסוים יכול להכיל מספר ספירות גלים שונות המובילות למסקנות אחרות. בשלבים מסוימים, יש להודות, העניין הזה די מתסכל שכן הדרך להסקת מסקנות רצופה מכשולים ולפי חוקי התיאוריה לעולם לא תהיה חד משמעית.

אז איך בכל זאת כדאי להתייחס לתיאוריה? ישנם כאלה שתיאוריית גלי אליוט היא לחם חוקם. אחרים אינם כוללים אותה בארסנל שלהם כלל. אני מציע את דרך הביניים הכוללת שילוב התיאוריה במערך הכלים רק באותן תקופות שספירת הגלים ברורה וחדה, וישנן תקופות מסוג זה. אז, תוכל להפיק ממנה את המיטב אם תשכיל לשמור על חוקיה הבסיסיים.

ספרים רבים נכתבו על התיאוריה. אחד מן המומלצים, לפחות לאותן אלה המבקשים להיחשף אליה בפעם הראשונה אני ממליץ על ספרו של רוברט פרכטר Elliot Wave Principle, בהוצאת New Classics Library.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.