השבוע התקבלה מירושלים בשורה מרעישה: הפוליטיקאים נהגו באחריות והצביעו בעד תקציב המדינה 2007. הם ויתרו על מסורת ארוכת שנים של סחטנות קואליציונית מבחילה, שהיתה מנת חלקנו לפני כל אישור התקציב, וכללה תביעות תקציביות בסך מאות מיליוני שקל, שעיקרן מתן שירות פוליטי, ואפשרות לצבור נקודות בתוך המפלגות.

הפעם, לראשונה בהיסטוריה הפוליטית, כל מפלגות הקואליציה - העבודה, ש"ס, הגמלאים וקדימה - הסירו את התנאים, התעלו על עצמן וגילו הבנה לכך שהתקציב הצבאי, נוכח מלחמת לבנון השנייה, דוחק נושאים אחרים מסדר היום (ישראל ביתנו, אגב, קיבלה תוספת תקציבית של 180 מיליון שקלים, מכיוון שהצטרפה לממשלה לאחר שהממשלה אישרה את התקציב).

אולם מאחורי סיפור הגבורה הזה, מסתתר לא יותר מעוד תרגיל מבריק מבית היוצר של לשכת ראש הממשלה. זו הסיבה שאנשי אולמרט נתנו בחדווה רבה ובנדיבות לא אופיינית את הקרדיט על מהלך ליריבתם - מפלגת העבודה.

"אנחנו מוותרים על הכל"

בערב יום שלישי התקיימה פגישה בין צוות המשא ומתן של מפלגת העבודה, הכולל את השרים שלום שמחון ויצחק הרצוג ואת יו"ר הסיעה ח"כ יורם מרציאנו, לבין אנשי ראש הממשלה - מזכיר הממשלה, עו"ד ישראל מימון יועצו של אולמרט, עובד יחזקאל, והאחראי על התקציבים במשרד אוצר, קובי הבר.

במהלך הישיבה הבהיר מימון לנציגי העבודה כי הפעם, לאחר שהוחלט על הענקת תוספת של 1.9 מיליארד שקל למערכת הביטחון, לא נותר הרבה כסף לחלק. הוא הציע לעבודה להתפשר על תוספת בסך 80-100 מיליון שקל לסוגיות החברתיות שקרובות ללבה.

מרציאנו זעם. "זה מעליב. אני לא מוכן להשפלה כזו" הוא הטיח. "אם זו ההצעה שלכם, אז אנחנו מוותרים על הכל, בתנאי שכל השותפות הקואליציוניות יוותרו גם".

אנשי ראש הממשלה החליפו מבטים, מזהים את הפוטנציאל הטמון בדבריו. ברגע שנסגרה הדלת, פצחו בלשכה בסבב שיחות נמרץ עם ראשי מפלגות הקואליציה. "העבודה מוכנה לוותר על תוספות בתנאי שגם אתם", אמרו להם.

התוצאות היו מפתיעות. מרגע ששמעו ראשי המפלגות כי בעבודה מוותרים, מיהרו גם הם לוותר. אחרי הכל, לאף אחד לא היו כוונות להתעקש על התוספות במחיר משבר קואליציוני. הם דרשו תוספות בעקבות מפלגת העבודה. "כולם רצו לרדת מהעץ ומרציאנו נתן להם סולם", צחקו בסביבת אולמרט. "יורם לא העלה בדעתו ששאר המפלגות יסכימו", אמר שר בעבודה. "הוא היה בטוח שהדברים שלו הם יותר איום מאשר הצעה".

ואכן, כבר באותו הלילה סמוך לחצות, יצאה הודעה רשמית מלשכת ראש הממשלה, המבשרת לאומה שהושגה הסכמה על התקציב. כל המפלגות שותפות להחלטה לתמוך בתקציב המדינה, נמסר בהודעה.

מרציאנו שמע לראשונה שהצעתו הפרובוקטיבית הפכה למציאות, ונותר המום. שר הביטחון ויו"ר העבודה, עמיר פרץ, עודכן אף הוא דרך אמצעי התקשורת. עוד באותו הלילה נעשו שיחות טלפון קדחתניות ורוויות עצבים בין לשכת שר הביטחון ללשכת יו"ר סיעת העבודה, במטרה למצוא דרך להפוך את ההחלטה.

כותרות עיתוני הבוקר סתמו את הגולל על האפשרות הזאת. "יש תקציב", הם קבעו. ולפרץ ומרציאנו לא נותרה ברירה אלא לאכול את הכובע. שוב לשכת ראש הממשלה הביסה אותם בספין מבריק.

משהו טוב קרה ללבני

התוכנית המדינית של שרת החוץ ציפי לבני עוררה דאגה בסביבת ראש הממשלה ומקורביו. הם תהו האם זוהי יריית הפתיחה של הקמפיין הפוליטי של ציפי לבני לראשות קדימה.

שעה שאולמרט מגמגם מדינית, החשיפה במעריב של תוכנית לבני, הביכה אותו ביותר. "אולמרט היה שותף בסוד העניינים", מיהרו בסביבת השרה להרגיע. אבל הכותרת הפכה את לבני לכל מה שאולמרט לא - מכונה חרוצה ומשומנת שלא מפטפטת ומגבשת פתרון מדיני, גם כשנראה שהיחסים עם הפלשתינים הגיעו למבוי סתום.

השבוע אמר לי קולגה של שרת החוץ כי הוא אינו מופתע. לטענתו, הוא מרגיש שבחודש האחרון משהו טוב קרה ללבני. "היא השתנתה", הוא אמר. איך, איפה, מתי, שאלתי. "זה התחיל בדיוני פורום סבן בתחילת חודש דצמבר. היא נסעה ל-24 שעות בלבד, וחמש מתוכן בילתה בארבע עיניים עם קונדוליסה רייס", הסביר.

עמיתה של לבני רומז שלמזכירת המדינה האמריקנית יש השפעה על שרת החוץ הישראלית. שהקשר שקיים ביניהן מחזק אותן, כל אחת במחוזותיה. "הן שתי נשים, שתיהן פוליטיקאיות, מדינאיות, מחזיקות בתפקידי מפתח וזוכות לפופולריות רבה. על שתיהן אפילו אומרים שהן מועמדות לתפקיד נשיאה וראש ממשלה".

ייתכן, אך איך זה קשור לתוכנית המדינית של לבני, הקשיתי. "יש להן אופי דומה - קונדי הגיעה בגלל בוש, ציפי בגלל אריק. עכשיו הן משתחררות מהפטרון הגברי, ופותחות במאבק לעצמאות. הן מחזקות אחת את השניה, girl power", השיב בהתלהבות. "רייס לבטח השפיעה על לבני, ויצקה בה ביטחון עצמי. היא חזרה מהביקור הקצר הזה בראש אחר, והיום אנחנו שומעים על התוכנית המדינית שלה. אני חותם שזה לא מקרי".

אפשר שהחברות האמיצה ומעוררת ההתפעלות ששוררת בין שתי שרות החוץ משפיעה על שתיהן. אבל נראה כי תוכניתה המדינית של לבני היא פרי מחויבותה לציבור, המציב אותה בסקרים בצמרת קדימה. עוד לפני הבחירות שאלתי אותה אם זה לא מתיש להיות כל כך פופולרית. היא השיבה מיד: "אני לא רואה בכך פופולריות. קשה יותר לשמר את האמון".