בני שרביט: עדיף לבחור מניות ולא להשקיע במדדי ת"א

האנליסט מגאון בית השקעות סבור כי בשוק האג"ח תעלה הריבית והאינפלציה ולכן הוא ממליץ להעדיף את האפיק המדדי ולהתמקד בו בטווח הבינוני על פני האפיק השקלי
חזי שטרנליכט |

האנליסט בני שרביט מגאון בית השקעות יוצא היום בסקירה על שוק המניות המקומי. באש להמלצה לשוק המניות כותב שרביט כי בשל רמת השערים בשוק המניות, בין היתר בשל הזרמת הכספים של המשקיעים הזרים, מעריכים בגאון בית השקעות כי שוק המניות כולו נסחר כיום במחיר קרוב למלא. בשל כך, הם שבים וממליצים לבחור מניות בצורה סלקטיבית (cherry picking) ולא להשקיע באינדקסים (במדדים עצמם).

המלצתו של שרביט לשוק האג"ח, בעיקר בשל הערכתו כי רמת האינפלציה תעלה בחודשים הקרובים וכי הריבית אף היא תעלה, היא כי יש להעדיף את האפיק המדדי ולהתמקד בו בטווח הבינוני, על פני האפיק השקלי, שבו מומלץ להתמקד בטווח הקצר-בינוני.

התשואה על השחר הארוך (סד' 2682, מח"מ 6.5 ש') ירדה בשבועיים האחרונים והוא נסחר כיום בתשואה של 5.90%. להערכתנו התשואה על אגרות החוב השקליות צפויה לעלות, בעיקר בטווחים הקצרים, הן בשל העליה הצפויה בריבית בחודשים הקרובים והן בשל העליה הצפויה בתשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב.

שרביט מציין כי התשואה על אג"ח ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב המשיכה לעלות בשבועיים האחרונים והגיעה לרמה של 4.35%, ולהערכתנו היא צפויה להמשיך לעלות, בין היתר בשל המשך מגמת העלאת הריבית בארה"ב.

הפער בין תשואת השחר הארוך לתשואת אג"ח ארה"ב ל-10 שנים ירדה לרמה של 1.55% בלבד (5.90% לעומת 4.35%), ובגאון בית השקעות צופים כי היא תעלה בקרוב, כדי לשקף את מלוא סיכון ההשקעה של ישראל.

לפני שבועיים הודיע נגיד בנק ישראל סטנלי פישר כי הריבית לחודש אוקטובר תעלה בשיעור של 0.25% לרמה של 3.75%, כצפוי. שרביט מזכיר כי הפעם האחרונה שבה שונתה הריבית היתה לפני 8 חודשים, וכי הפעם האחרונה שבה הועלתה הריבית היתה לפני כשלוש שנים (ביוני 2002). ההכרזה על העלאת הריבית הגיע רק שבוע לאחר שהריבית בארה"ב עלתה שוב, ופער הריביות בין ישראל (3.50% באותה עת) לארה"ב (3.75%) הפך להיות שלילי (0.25%-) בפעם הראשונה בהיסטוריה.

מהתבוננות בגרף של שער השקל מול הדולר ניתן לראות כי הדולר מתחזק בתקופה האחרונה בשיעור ניכר, ונראה כי זהו אחד הגורמים ששכנעו את הנגיד להעלות את הריבית ולהחזיר את פער הריביות בין ישראל לארה"ב לרמה של 0%.

ומה הלאה? שואלים בגאון בית השקעות ומציינים כי בשנת 2005 נותרו 2 החלטות ריבית בישראל (24 באוקטובר ו-28 בנובמבר) ו-2 החלטות ריבית בארה"ב (1 בנובמבר ו-13 בדצמבר). הריבית בארה"ב צפויה לעלות שוב בשיעור של 0.25% ב-1 בנובמבר, ותגיע לרמה של 4.00%.

מה יעשה סטנלי פישר? האם הוא יעלה את הריבית ל-4.00% שבוע לפני ארה"ב (כלומר ב-24 באוקטובר) וימנע מראש פער ריביות שלילי, או האם הוא יעלה את הריבית חודש אחרי ארה"ב (כלומר ב-28 בנובמבר) ואז נאלץ להתמודד עם פער ריביות שלילי במשך חודש? בגאון בית השקעות מוסרים כי הם מהמרים על האפשרות הראשונה.

אך גם אם טעות בידם, מודים בבית ההשקעות כי את שנת 2005 נסיים בריבית של 4%, כך שבכל מקרה צפויה לנו העלאת ריבית, בין אם בהחלטה הקרובה ובין אם בזאת שאחריה וכי ב-12 החודשים הקרובים נגיע לריבית של 4.5% ואולי אף יותר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.