בני שרביט: עדיף לבחור מניות ולא להשקיע במדדי ת"א

האנליסט מגאון בית השקעות סבור כי בשוק האג"ח תעלה הריבית והאינפלציה ולכן הוא ממליץ להעדיף את האפיק המדדי ולהתמקד בו בטווח הבינוני על פני האפיק השקלי
חזי שטרנליכט |

האנליסט בני שרביט מגאון בית השקעות יוצא היום בסקירה על שוק המניות המקומי. באש להמלצה לשוק המניות כותב שרביט כי בשל רמת השערים בשוק המניות, בין היתר בשל הזרמת הכספים של המשקיעים הזרים, מעריכים בגאון בית השקעות כי שוק המניות כולו נסחר כיום במחיר קרוב למלא. בשל כך, הם שבים וממליצים לבחור מניות בצורה סלקטיבית (cherry picking) ולא להשקיע באינדקסים (במדדים עצמם).

המלצתו של שרביט לשוק האג"ח, בעיקר בשל הערכתו כי רמת האינפלציה תעלה בחודשים הקרובים וכי הריבית אף היא תעלה, היא כי יש להעדיף את האפיק המדדי ולהתמקד בו בטווח הבינוני, על פני האפיק השקלי, שבו מומלץ להתמקד בטווח הקצר-בינוני.

התשואה על השחר הארוך (סד' 2682, מח"מ 6.5 ש') ירדה בשבועיים האחרונים והוא נסחר כיום בתשואה של 5.90%. להערכתנו התשואה על אגרות החוב השקליות צפויה לעלות, בעיקר בטווחים הקצרים, הן בשל העליה הצפויה בריבית בחודשים הקרובים והן בשל העליה הצפויה בתשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב.

שרביט מציין כי התשואה על אג"ח ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב המשיכה לעלות בשבועיים האחרונים והגיעה לרמה של 4.35%, ולהערכתנו היא צפויה להמשיך לעלות, בין היתר בשל המשך מגמת העלאת הריבית בארה"ב.

הפער בין תשואת השחר הארוך לתשואת אג"ח ארה"ב ל-10 שנים ירדה לרמה של 1.55% בלבד (5.90% לעומת 4.35%), ובגאון בית השקעות צופים כי היא תעלה בקרוב, כדי לשקף את מלוא סיכון ההשקעה של ישראל.

לפני שבועיים הודיע נגיד בנק ישראל סטנלי פישר כי הריבית לחודש אוקטובר תעלה בשיעור של 0.25% לרמה של 3.75%, כצפוי. שרביט מזכיר כי הפעם האחרונה שבה שונתה הריבית היתה לפני 8 חודשים, וכי הפעם האחרונה שבה הועלתה הריבית היתה לפני כשלוש שנים (ביוני 2002). ההכרזה על העלאת הריבית הגיע רק שבוע לאחר שהריבית בארה"ב עלתה שוב, ופער הריביות בין ישראל (3.50% באותה עת) לארה"ב (3.75%) הפך להיות שלילי (0.25%-) בפעם הראשונה בהיסטוריה.

מהתבוננות בגרף של שער השקל מול הדולר ניתן לראות כי הדולר מתחזק בתקופה האחרונה בשיעור ניכר, ונראה כי זהו אחד הגורמים ששכנעו את הנגיד להעלות את הריבית ולהחזיר את פער הריביות בין ישראל לארה"ב לרמה של 0%.

ומה הלאה? שואלים בגאון בית השקעות ומציינים כי בשנת 2005 נותרו 2 החלטות ריבית בישראל (24 באוקטובר ו-28 בנובמבר) ו-2 החלטות ריבית בארה"ב (1 בנובמבר ו-13 בדצמבר). הריבית בארה"ב צפויה לעלות שוב בשיעור של 0.25% ב-1 בנובמבר, ותגיע לרמה של 4.00%.

מה יעשה סטנלי פישר? האם הוא יעלה את הריבית ל-4.00% שבוע לפני ארה"ב (כלומר ב-24 באוקטובר) וימנע מראש פער ריביות שלילי, או האם הוא יעלה את הריבית חודש אחרי ארה"ב (כלומר ב-28 בנובמבר) ואז נאלץ להתמודד עם פער ריביות שלילי במשך חודש? בגאון בית השקעות מוסרים כי הם מהמרים על האפשרות הראשונה.

אך גם אם טעות בידם, מודים בבית ההשקעות כי את שנת 2005 נסיים בריבית של 4%, כך שבכל מקרה צפויה לנו העלאת ריבית, בין אם בהחלטה הקרובה ובין אם בזאת שאחריה וכי ב-12 החודשים הקרובים נגיע לריבית של 4.5% ואולי אף יותר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.