פנסיה
צילום: Pixabay

פנסיות ברירת המחדל במכרז הבא יוגבלו בדמי ניהול מההפקדה של 1%

בנובמבר יבחרו 3 קרנות חדשות במסגרת ההסדר ומטרת ההגבלה להטיב עם חוסכים בעלי שכר נמוך או בינוני, עבורם דמי הניהול מההפקדה משמעותיים מאלה מהצבירה. עוד נקבע כי לפורשים לפנסיה דמי הניהול יעמדו על 0.3% לכל החיים
איתי פת-יה |
נושאים בכתבה פנסיית ברירת מחדל

לקראת המכרז הבא על קרנות הפנסיה בתכנית ברירת המחדל שיצא לדרך בנובמבר, רשות שוק ההון מפרסמת טיוטה להליך הבחירה. הצעד הבולט הוא הגבלת שיעור דמי הניהול מההפקדה ל-1%, וזאת לפי הודעת הרשות לטובת בעלי הכנסה נמוכה ובינונית. בצד זאת, יקבעו דמי ניהול מקסימליים לפורשים לפנסיה בשיעור של כ-0.3% לכל החיים.

ברשות מסבירים את נחיצות הצעד הראשון מבין השניים בכך שחוסכים אלה, כמי שמשכורתם לא גבוהה  הצבירה בקרן הפנסיה אינה משמעותית. על כן הרכיב שמשפיע עליהם הוא יותר דמי הניהול כשיעור מההפקדה החודשית, ולא זה אלה מהצבירה. יחד עם זאת הוגדר גם גבול תחתון - דמי הניהול מההפקדה לא יפחתו מ-0.5% ודמי הניהול מהצבירה לא יפחתו מ-0.15%, "זאת במטרה להבטיח כי לא יתאפשר שמחיר 'נמוך' יבוא על חשבון תפעול וניהול תקין של קרן הפנסיה או שמא על חשבון השירות הניתן לחוסכים". כלומר ברשות יוצאים מנקודת הנחה שאם זה זול מדי - כנראה שהשירות גם בהתאם ואינו מספק.

עוד נכתב כי הליך הבחירה יתעדף גופים חדשים שיכנסו לתחום הפנסיה וכן קרנות פעילות להן נתח שוק של פחות מ-10%. שחקנים חדשים יצטרכו להגיש בקשה לרשות וזו תבחן את יכולת העמידה ברמת תפעול ושירות ברמה נאותה. 

בסיום ההליך ייקבעו שלוש קרנות פנסיה שיציעו את דמי הניהול הנמוכים ביותר, ובסופו יוגדרו כקרנות הפנסיה הנבחרות לתקופה של שלוש שנים. עובדים המצטרפים לקרנות יהיו זכאים להטבה בדמי ניהול למשך תקופה של עשר שנים ממועד הצטרפותם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כסףכסף

האינפלציה תישאר, כך תקחו אותה בחשבון בתכנון הכלכלי

הטבות מס, שיעור חיסכון ופיזור: האינפלציה כאן כדי להישאר, וצריך לקחת אותה בחשבון בהשקעות ההון המשפחתי

זיו וולף |
נושאים בכתבה תכנון פיננסי

לאחר עשור בו האינפלציה היתה זיכרון רחוק, חמש השנים  הרי שהיום ברור שהיא כאן כדי להישאר. אחרי מגפת הקורונה, ההתאוששות הכלכלית המהירה, שיבושי שרשראות האספקה והמלחמות שפרצו באירופה ובמזרח התיכון – העולם נכנס לעידן חדש: כזה שבו מחירים עולים באופן עקבי, ועלויות הייצור גבוהות. לאלו התווספו גם המכסים בעקבות מלחמת הסחר, והשכר לא מדביק את הקצב.

בישראל, מדד המחירים לצרכן אמנם נראה מתון ביחס לעולם, קצב שנתי של 2.5%, המדדים בפועל מצביעים על מגמה של עליות מתמשכות בשכר הדירה ובמזון.

העשור הנוכחי נפתח שינוי גדול מאוד במדיניות המוניטרית: לאחר שנים של ריביות אפסיות, הבנקים המרכזיים העלו את הריבית בקצב חד, כדי לבלום את האינפלציה אך למרות העלאות הריבית, המחירים המשיכו לעלות. במילים אחרות: גם אם המדדים מתמתנים זמנית, הכוחות שמניעים את האינפלציה לא נעלמו. 

המשמעות למשקיע: החיסכון נשחק, ההשקעות חייבות לעבוד

בעידן של אינפלציה מתמשכת, הכסף בבנק מאבד מערכו מדי שנה. אם הריבית על פיקדון עומדת על 3%, והאינפלציה היא 4%, הרי שהתשואה הריאלית היא שלילית. כלומר, החיסכון נשחק. זו הסיבה שמשקיעים בכל העולם מחפשים אלטרנטיבות: נכסים ריאליים, שוק המניות, קרנות צמודות מדד, ופתרונות אלטרנטיביים כמו תשתיות ונדל"ן.

האסטרטגיה הפיננסית בעידן כזה דורשת איזון חדש בין השקעה בנכסים ששומרים על ערכם, כמו השקעה בנדל"ן, סחורות וזהב, לבין נכסי סיכון.