אסתר חיות
צילום: צילום מסך, דוברות בתי המשפט

בבג"צ מקדימים את יוזמת דרעי ומתכוונים לפרסם את פסק הדין על ביטול חוק עילת הסבירות הערב

לאחר היוזמה של ח"כ דרעי לחקיקה שתוכל לדחות את פרסום פסיקת בג"צ, שופטי בית המשפט העליון מתכוונים לפרסם כבר הערב את פסק הדין של ביטול חוק היסוד לצמצום עילת הסבירות ברוב צפוי של 8 שופטים כנגד 7. השופטים זוכים ללחץ כבד מאת הנשיאה לשעבר חיות וממלא מקום הנשיא השופט פוגלמן

נחמן שפירא | (1)

לאחר החשיפה בשבוע שעבר על הפסיקה המסתמנת של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ לפסול לראשונה חוק יסוד ולפסול את החוק לצמצום עילת הסבירות ברוב צפוי של 8 שופטים כנגד 7, ולאחר פרסום יוזמת ח"כ דרעי על חקיקת חוק שתאפשר דחיה של פרסום פסק הדין גם לשופטים שפרשו מעבר ל-3 חודשים, בית המשפט העליון צפוי לפרסם הערב את פסק הדין בנושא ביטול חוק היסוד לצמצום עילת הסבירות.

ההקדמה בפרסום פסק הדין צפויה הערב בעקבות לחץ כבד שמפעילים הנשיאה לשעבר חיות וממלא מקום הנשיא השופט פוגלמן על יתר שופטי העליון חברי ההרכב וזאת בעקבות ההדלפה של עיקרי פסק הדין בשבוע שעבר. נכון לעכשיו פסק הדין עדיין לא הושלם.

לפי הטיוטה של פסק הדין אותה פרסם עמיתי עמית סגל, השופטים שצפויים לתמוך בפסילת החוק הם אסתר חיות, יצחק עמית, ענת ברון, עופר גרוסקופף, עוזי פוגלמן, דפנה ברק ארז, חאלד כבוב ורות רונן. מנגד השופטים יחיאל כשר, אלכס שטיין, יוסף אלרון, נעם סולברג, יעל וילנר, גילה כנפי שטייניץ ודוד מינץ צפויים להתנגד לפסילת החוק.

לאחר שהשרים גדעון סער, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הודיעו כי הם מתנגדים ליוזמה, אמר שר הפנים משה ארבל כי ״הצעת החוק לא מבקשת בשום שלב למנוע מבית המשפט להחליט לפרסם את פסק הדין גם כעת. היא רק מאפשרת לו. בכדי לא להכריע בעת לחימה ולאפשר התמקדות במאחד ולא במפריד. אני קורא לחבריי הממהרים להגיב להתבונן שנית ולא לפסול על הסף. ירצה בית המשפט יתן את פסק הדין כעת, ירצה לדחות - ידחה. זו הצעה מאפשרת ולא מחייבת. רק יחד ננצח״.

כזכור זהו פסק הדין האחרון של הנשיאה לשעבר אסתר חיות אשר יכולה לפרסם פסקי דין רק עד שלושה חודשים מיום פרישתה, ולכן תאריך פרסום פסק הדין המיועד היה בתחילה לעוד כשבועיים.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

החוק לצמצום עילת הסבירות אושר בכנסת ברוב של 64 ללא מתנגדים לאחר שהאופוזיציה החרימה את ההצבעה על החוק. התיקון לחוק יסוד השפיטה קובע כי בית המשפט לא יוכל להשתמש בעילת הסבירות על מנת לפסול החלטות מנהליות של הממשלה או של שרים.

 

 פגיעה בשלטון החוק

כזכור גם לשכת עורכי הדין עתרה כנגד החוק וטענה כי "התיקון המדובר הוא במוצהר חלק מתוכנית שמטרתה לשנות מן היסוד את שיטת המשטר בישראל, וקיים חשש מבוסס שיישומו יגרום לנזקים בלתי הפיכים – פגיעה קשה בשלטון החוק, פגיעה חריפה בעקרון הפרדת הרשויות, מתן פטור לשרים מחובתם לקיים את הדין, מתן חסינות לרשות המבצעת מפני ביקורת שיפוטית בשלל נושאים".

קיראו עוד ב"משפט"

בנוסף נטען כי כמו כן החוק גורם להחלשת שומרי הסף האמונים על השמירה על שלטון החוק". בלשכה גם טענו בעתירה כי  "את פועלו של החוק יש להבין גם על רקע העובדה שבקריאה ראשונה עבר כבר תיקון נוסף לחוק יסוד: השפיטה, המיועד לשנות כליל את שיטת בחירת השופטים בישראל ולהקנות לקואליציה הפוליטית שליטה מוחלטת בוועדה לבחירת שופטים".

בעתירה נכתב כי "החוק לביטול הסבירות מיועד לאפשר לממשלה למנות שרים כרצונה, גם אם אלו חטאו בשחיתות, שהרי הממשלה מחוקקת לעצמה, באמצעות הרוב הקואליציוני שבשליטתה, פטור מביקורת לפי מגבלות הסבירות.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    טיביפ 01/01/2024 18:37
    הגב לתגובה זו
    אין עלייך סינוואר ממתין לפסק הדין שלך כדי להופיע בפומבי סוף סוף אז בבקשה לא להמתין יותר מדי כי חיינו תלויים בהחלטה שלך כי אם תחליטי לשלוח את ביבי לבית הסוהר מיד כפושע אז נוכל להתקדם לשלום
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.