פריגו - שלום ולא להתראות
לפני שבוע הודיעה חברת פריגו (NYSE: PRGO) על מהלך שהיה צפוי מזה מספר שנים: מחיקת מניית החברה מהמסחר בת"א. פריגו, בעלת שווי שוק של 5 מיליארד דולר, הינה חברה אמריקנית לכל דבר, והיא נסחרת בת"א כבר למעלה מ-15 שנים לאחר שרכשה את חברת אגיס מידי מורי ארקין תמורת כ-800 מיליון דולר. מהלך המחיקה מן המסחר בת"א צפוי להיות מושלם בעוד שלושה חדשים. כאמור המהלך היה צפוי ומתבקש מזה זמן רב – לפריגו כבר אין שום אוריינטציה למשק הישראלי, לאחר מכירת מפעל כימאגיס (ייצור חומרי גלם פרמצבטיים פעילים) עוד בשנת 2017 תמורת 130 מיליון דולר, ובוודאי לאחר מכירת הפעילות הגנרית השנה תמורת 1.55 מיליארד דולר.
>>> נותנים לך מתנה - לא תיקח? המומחים של ביזפורטל ילמדו אותך השקעות (ללא עלות) - להרשמה לקורס
מאחר שמניית פירגו היא חלק ממדד ת"א 35 עם משקל של כ-5% מהמדד, ברור שהמניה תסבול בתקופה הקרובה מהיצעים כפועל יוצא של מכירות מצד גופים עוקבי מדד (תעודות סל וקרנות). אך מעבר לכך, נשאלת השאלה האם יש טעם והצדקה להחזיק במניית פריגו "בזכות עצמה", כמניה דולרית הנסחרת בניו-יורק.
ובכן, לפני כחצי שנה כתבנו כאן שפריגו הינה מועמדת ראויה למניה דפנסיבית עבור תקופות של שוק תנודתי בכללותו ובסקטורים המנייתיים של עולם ה-healthcare בפרט. הכוונה היא לחברה בעלת בעלת מאפיינים דפנסיביים (פעילות ריאלית יציבה ותזרימית, מכפיל רווח נמוך) אשר יכולה להוות עוגן יציבות בשווקים תנודתיים, כמו שאנחנו חווים בימים אלו בעצם.
מסתבר שטעינו: להבדיל מהמשבר הפיננסי הענק של 2008, אזי מניית פריגו אכן שימשה חוף מבטחים, בעיותיה הנוכחיות וביצועיה הכספיים החלשים של החברה אינם מאפשרים לפריגו להוות עוגן יציבות ולפיכך השקעה אטרקטיבית. היציבות היחידה שמשתקפת כיום במניית פריגו היא אולי הסנטימנט השלילי ממנו המניה לא מצליחה להתנער.
לראיה, שני הקטליזטורים העסקיים המהותיים אשר היו אמורים להזניק את מניית פריגו השנה, הסתיימו בקול ענות חלושה: הקטליזטור הראשון היה אמור להיות הפתרון המיוחל של סוגיית המס באירלנד. ואכן בחודש ספטמבר האחרון נראה היה כי הגענו לתוצאה אופטימלית מבחינת החברה: תשלום של 266 מיליון אירו בלבד בגין מכירת הזכויות על תרופת ה-Tysabri, ללא קנסות וללא צבירת ריביות (החשיפה המקסימלית הכוללת נאמדה עפ"י הערכות שונות ב-1.9 מיליארד דולר).
הקטליזטור השנתי המהותי היה צפוי להיות השימוש בתקבולים ממכירת החטיבה הגנרית של פריגו (1.55 מיליארד דולר) לטובת ניצול הזדמנויות למיזוגים ורכישות. ואכן, גם בספטמבר האחרון, פריגו רכשה את חברת צריכת ה-self-care HRA Pharma תמורת 1.8 מיליארד אירו.
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
בסופו של דבר, שני הקטליזטורים הנ"ל לא הצליחו להביא לשינוי הסנטימנט ולהתאוששות ארוכת טווח במניית פריגו.
יתרה מזאת, המסקנה הנוכחית שלנו לגבי מניית פריגו, ועתידה העגמומי לפחות בטווח הנראה לעין, מקבלת משנה תוקף מתוצאותיה הכספיות האחרונות של פריגו אשר פורסמו לפני מספר שבועות: דוחות הרבעון השלישי סיפקו אכזבה רבתי, עם הנמכת התחזית השנתית ל-2021 (רווח נקי למניה של 2.00-2.10 דולר, לעומת 2.50 דולר מקודם), ורווחיות גולמית חלשה מאוד.
הנהלת החברה מייחסת חלק גדול מהחולשה להשפעות המתמשכות של עונת שפעות והצטננויות חלשה במיוחד בתחילת השנה (שיעור מקרי השפעת היה נמוך מאוד בראשית השנה, כתוצאה משלל הצעדים שננקטו בהתמודדות עם הקורונה, כגון: ריחוק חברתי, עטיית מסכות וכדו'), בשילוב עם בעיות מחסור ואינפלציה בשרשרת האספקה. השאלה היא כמה מן החולשה הנוכחית היא אכן בגדר רוח נגדית קצרת טווח, או שמא מדובר באתגרים מבניים ארוכי טווח מבחינתה של פריגו. הנהלת החברה אמנם הותירה בלא שינוי את תחזית הרווח ארוכת הטווח שלה (רווח נקי למניה של 3.65-3.95 דולר בשנת 2023), אך ברור כי יש כיום מקום ללא מעט ספקנות באשר ליכולת החברה לעמוד בכך.
ובכל זאת, נראה כי המנכ"ל הנוכחי מוריי קסלר, עם הניסיון התעשייתי העשיר שלו בתחום מוצרי הצריכה ולא מוצרי פארמה דווקא, דווקא כן עושה עבודה טובה, וייתכן כי יצליח בסופו של דבר לקטוף את הפירות של תהליך הטרנספורמציה שהוא מוביל בפריגו (מיצובה מחדש והפיכתה לחברת מוצרי צריכה בסגמנט ה-self-care).
אך נוכח הביצועים המאכזבים של הרבעונים האחרונים, פריגו הפכה לסיפור מאתגר של show-me, בוודאי ברבעונים הקרובים – משוכה לא פשוטה על מנת לזכות מחדש באמון המשקיעים בתקופה כמו זו.
- 3.ניתוח מעולה של המצב לאשורו ! (ל"ת)יובל נשיא 02/12/2021 11:18הגב לתגובה זו
- 2.רוח 30/11/2021 21:36הגב לתגובה זומה שהיה לא מעניין כרגע, החברה שינתה פניה לגמרי ומעניין מה מעכשיו והלאה. על פניו עשתה רכישה מוצלחת שצפויה לרומם אותה ולהביא תוצאות ובנוסף נסחרת עם מכפיל מאוד זול. הבעיה היחידה פה כרגע כפי 'שהוזכר היא טכנית - היצע מניות גדול הנסחרות פה בארץ לאור היציאה מהמדד ואני מניח שזו כרגע הסיבה העיקרית לחולשה המתמשכת במניה.
- dw 03/12/2021 04:03הגב לתגובה זושתיהן עושות 2-2.5$ למניה אבל prgo נסחרת ב 35$ בעוד טבע מתחת ל 10$. כרגע משקיעי טבע חוששים מתוצאות משפט האופיואידים אולם בתרחיש שבו הקנס יהיה סביר המניה יכולה להכפיל את עצמה בין לילה. באמת שלא רואה סיבה להחזיק פריגו.
- 1.יהווית 30/11/2021 17:19הגב לתגובה זואנא חזרי
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
