רונן אביגדור
צילום: צילום ביתי
טור

הטענה של קרן המטבע בעניין הניאו-ליברליזם, והקשר לשוק האג"ח בבורסה בת"א

ממצאי המחקר של קרן המטבע הבינ"ל התקבלו באדישות. אחרי הכל, השווקים בעולם אוהבים ממשלות שאימצו את המודל הניאו-ליברלי. ומה לגבי ישראל? 
רונן אביגדור | (13)

התגובה המקומית המהדהדת ביותר למחקר החשוב של קרן המטבע הבינלאומית, המטיל ספק ביעילותו של המודל הניאו-ליברלי שמיושם ברחבי העולם מאז הימים העליזים של תאצ'ר ורייגן, לא הייתה של פרופ'  נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, שהצהיר כי אכן ישראל הלכה רחוק מדי עם הקטנת ההוצאה האזרחית. דווקא בנימין נתניהו בישר בחגיגיות בפתח ישיבת הממשלה (באותו יום שבו בנק ישראל הכה על חטא ויומיים לאחר פרסום המחקר שגרר תגובות מרתקות ברחבי העולם) ש"תוך שנתיים למדינת ישראל לא יהיו תקציבים שדורשים קיצוצים, בהגדרה".

אותי כמשקיע אג"ח המדיניות הזו אמורה להרגיע, כי משמעות ההצהרה היא שישראל תמשיך ליישם את עקרונות המודל הניאו-ליברלי, שלכאורה מבטיח רוח גבית חזקה למשקיעי האג"ח, למרות שקרן המטבע הבינלאומית עצמה כנראה מחשבת מסלול מחדש.

מדוע משקיעים אוהבים את המודל הניאו-ליברלי?

תפישת ה-"ממשלה הקטנה" של המודל, המתבטאת בהוצאה ציבורית נמוכה ביחס לתוצר ולא במספר השרים, חוק הגירעון הפוחת והעובדה שישראל היא כנראה המדינה המפותחת היחידה בעולם שיחס חוב-תוצר שלה נמצא בירידה זה השנה השישית ברציפות, הם אלו שמבטיחים את דירוג החוב הגבוה והמרשים של ישראל, וגם אין צורך בהגדלת הגיוס הממשלתי (נטו) באג"ח, כיון שהאובר-דראפט הלאומי שלה נמצא בשליטה.

הנתון הזה המתייחס לגיוס באג"ח ממשלתי נטו, בניכוי תשלומי ריבית שוטפת ופדיון סופי של אג"ח שהגיעו לתום תקופה, הוא אחד הפרמטרים החשובים המשפיעים על מחירי האג"ח בבורסות. יישום המודל הניאו-ליברלי בישראל מקטין את הצורך של הממשלה לגייס באמצעות הנפקת אג"ח ממשלתי סכומים גדולים (נטו) העלולים להציף את השוק, שאינו אוהב עודפי היצע.

שוקי ההון בעולם אוהבים ממשלות שאימצו את המודל הניאו-ליברלי כיוון שהוא בא עם אחריות תקציבית, דגש על עידוד הצמיחה, פתיחות, יצירת תנאים תחרותיים למגזר העסקי ותמריצים משמעותיים לתאגידים גדולים ולבעלי הון המוגדרים כגורמים "מחוללי צמיחה", ויחד עם ברכה מסוכנויות דרוג האשראי הבינלאומיות. לכן השווקים הפיננסיים חוששים מאוד מממשלות "חברתיות" שמעדיפות מודל סוציאל-דמוקרטי, ממשלות מהמרכז הכלכלי ושמאלה, להבדיל מהימין הכלכלי הניאו-ליברלי.

ממשלה "חברתית" עלולה להתנהג בחוסר אחריות תקציבית, להגדיל את הגירעון כדי לממן גידול בקצבאות ובהוצאה הלאומית על חינוך, רווחה, בריאות ושירותים חברתיים נוספים, ובכך להגדיל את הגירעון התקציבי ואת יחס חוב-תוצר, לסכן את דירוג האשראי של המדינה, להרחיק ממנה משקיעים זרים ולפגוע בשווקים הפיננסים.

 

אם כך, אין להתפלא שממצאי המחקר של קרן המטבע הבינ"ל התקבלו באדישות בבורסה המקומית ובשוקי ההון ברחבי העולם. את הוויכוח התיאורטי המשקיעים משאירים לחוקרים ולכלכלנים, והם עצמם אוהבים את המודל הניאו-ליברלי, חושבים שסדר העדיפויות שלו נכון ופחות מודאגים מההשלכות החברתיות שלו, ממדיניות הרווחה הקמצנית שנגזרת ממנו, מהגדלת אי השוויון ומהתנודתיות הגבוהה שחשיפה לתנועות חופשיות של הון זר מייצרת בשווקים.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

האם ישראל מצאה דרך ליהנות מכל העולמות?

מבט מעמיק אל שניים מהחסרונות הבולטים שהמחקר של קרן המטבע מבליט את ההישגים של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. כלכלני קרן המטבע מצאו כי יישום מוגזם של המודל הניאו-ליברלי מייצר גידול באי שוויון. אם נסתכל על מדד ג'יני, השיטה המקובלת למדידת אי השוויון בהכנסות, נגלה שבניגוד לסיסמאות פופוליסטיות, ישראל היא אמנם אחת המדינות הבלתי שוויוניות מקרב מדינות ה-OECD, אבל הודות לרפורמות חברתיות וכלכליות שהנהיגה הממשלה מאז שאימצה חלקית את המלצות ועדת טרכטנברג, רמת אי השוויון בישראל בין השנים 2011 ל-2014 דווקא ירדה, ובשנת 2015 רשמה גידול קטן מאוד.

תומכי המודל יסבירו לנו שאמנם המצב דורש טיפול ושיש עוד הרבה מה לעשות, אבל מגמת הגידול באי השוויון שאפיינה את ישראל ב-15 השנים האחרונות, בין השאר הודות ליישום המודל הניאו-ליברלי, נמצאת בתהליכי בלימה. 

טענה שנייה של המחקר היא שזרימה חופשית של  הון זר תרמה למשברים פיננסיים תכופים בכלכלות מתפתחות שפתחו את שעריהן להשקעות זרות, וכי בין 1980 ל-2014 20% מהן חוו משבר פיננסי במגזר הבנקים או בשוק המט"ח המקומי, בשנים שלאחר פתיחת השוק.

עניינית, אם נתייחס למשבר הכלכלי החריף של 2008, משבר פיננסי וריאלי שארה"ב ואירופה עודן מתמודדות עם ההשלכות שלו גם כיום, דווקא כלכלת ישראל עברה אותו בקלות יחסית והתאוששה ממנו מהר מאוד. נכון, ישראל אמנם ייבאה את המשבר הזה מחו"ל וזו לכאורה הוכחה שטענת קרן המטבע מוצדקת, אבל המדיניות הניאו-ליברלית הישראלית, יחד עם פשרות "חברתיות" מסוימות ונטילת סיכונים תקציביים מחושבים, הם דווקא אלו שאפשרו את התאוששות הכלכלה הריאלית בישראל, בקצב מרשים בהרבה מהתגובה החיובית האנמית של כלכלת ארה"ב לתמריצים ומהגמגום המתמשך של כלכלות אירופה, שעדיין שקועות עמוק בבוץ.

יותר מזה, האם בעולם שהפך מזמן לגלובלי ולמקושר, שכל המערכות שלו קשורות ותלויות זו בזו ממש כמו איברים בגוף האדם, ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולהגביל תנועות הון והשקעות ריאליות? ודאי שלא, וגם לא כדאי. חשבו על מה עשו ההשקעות הזרות לכלכלת ישראל ב-20 שנים האחרונות. האם לא ברור שהיתרונות שהפיקה מהן כלכלת ישראל עולים בהרבה על החסרונות?  

האם קרן המטבע ממליצה לאמץ עקרונות של צדק חלוקתי ומדוע?

בואו נשים לרגע בצד את העובדה שקרן המטבע הבינלאומית מדברת בשני קולות. מצד אחד מחלקת המחקר שלה מכה על חטא ומצביעה על החסרונות של המודל והיישום המוגזם שלו ברחבי העולם, ומצד שני הקרן עצמה מתנה סיוע למדינות במצוקה, באימוץ חלקים נכבדים של המודל הניאו-ליברלי. מה שמשך תשומת ליבי במחקר היא אחת ההמלצות שלו, שלפיה ההתמקדות בניסיונות להגדיל את העוגה הכלכלית כולה, היינו לייצר צמיחה באמצעות יישום המודל, אינה משיגה את התוצאה הרצויה, אלא אם כן יופנו מאמצים גם לחלוקה מחדש של העוגה הכלכלית בין האזרחים. מזה מספר שנים מצביעים המחקרים של קרן המטבע על קשר ישר בין צמצום אי השוויון לבין יצירת צמיחה כלכלית חיובית ועקבית.

האם זו ההוכחה לטענה שהבעיה העיקרית של ישראל היא שמצבה הכלכלי הטוב יחסית של המדינה, "מדלג" על מרבית אזרחיה? איך זה קשור לביל גרוס, משקיע האג"ח המפורסם בעולם, שלאחרונה יוצא בחריפות נגד הרמה הגבוהה של אי השוויון בארה"ב, ומה הקשר בין צמיחה כלכלית להצעה שנשקלת ברצינות לפזר לציבור כסף מהליקופטרים? בכל אלו יעסוק הטור הבא.

סערה בכוס מים – אנו מנהלים את הוויכוח הלא נכון

מצער לראות את העיסוק האינטנסיבי של כלכלנים בצמיחה כלכלית כיעד עליון של השיטה כולה. המחקר הזה הוא לא יותר מסערה בכוס מים. על מה הוויכוח? האם לייצר צמיחה באמצעות מודל קשיח ולא אנושי ואז לתקן את נזקיו החברתיים? או להבדיל, האם להגדיל את תקציבי מדינת הרווחה ולנקוט במדיניות של צדק חלוקתי, כדי לעודד את הצריכה הפרטית שבתורה תתדלק את הצמיחה?

בשני המקרים מדובר בוויכוח שמתעלם מהכיוונים אליהם מתפתחת החברה האנושית ויחד איתה השיטה הכלכלית, אליהם התייחסנו בטור הקודם. עידן הצמיחה הכלכלית מאחורינו, ואולי עלינו להגדיר מחדש מהי כלכלה ומהן מטרות העל שלה, כי כלכלה היא בראש ובראשונה  קשר בין בני אדם, ולא בין כיס לכיס בלבד.

תגובות לכתבה(13):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 11.
    חנן כהן 03/06/2016 14:13
    הגב לתגובה זו
    מציע לקרוא הכל,(זה לא כל כך נורא להשקיע 4 דקות קריאה למגיב 2) כמי שרואה זאת מעולם הבנקאות קשה להתעלם מהרצון של האנשים (לקוחות) לשירות שהוא מעבר לטכני היכן להשקיע.מה שמייחד אותנו ולזה התכוון מחבר המאמר זה היכולת שלנו בנוסף לכך שאנו מוכשרים בעסקים זה להכניס את הלב היהודי שלנו ולהתייחס אחד לשני לא כאל עסק אלה כאל משפחה.זה סוג של מודל סוציאלי ליברלי...
  • 10.
    לייק פלוס פלוס (ל"ת)
    שרי 02/06/2016 15:40
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    דוד אוחיון 02/06/2016 14:16
    הגב לתגובה זו
    בהחלט חשוב מה שכתבת. אם לא יתפתח הניאו ליברליזם אל מוטציה ערכית יותר שלו, יצירת שכבה נזקקת לא תוכל לקבל מענה הולם רטרואקטיבי לצרכיה. האימפקט של מצוקות ימדד לא לפי במשך כמה זמן היה הוואקום של מנגנוני הרווחה, אלא בהנצחת עוד דורות של נחשלות. האם תיתכן מוטציה חיובית כזאת?
  • 8.
    גילה דיין 02/06/2016 13:21
    הגב לתגובה זו
    כל כך נהנית לקרוא את הזוית השונה שבה אתה תופש ומציג את הדברים. חייבים גם ליישם בפועל את הפתרונות שאתה מעלה.
  • 7.
    רונן 02/06/2016 12:39
    הגב לתגובה זו
    הטענה שממשלות, כולל בישראל, עושות שימוש יתר במודל הניאו-ליברלי ולכן גורמות נזקים כלכליים וחברתיים, אולי נכונה, אבל היא סערה בכוס מים. במקום להתווכח איך מייצרים צמיחה, כדאי לכלכלנים להתמקד במשימה חשובה בהרבה. לפנינו נתונים רבים מאוד שאם הכלכלנים אינם לוקחים אותם בחשבון, אין הרבה משמעות למחקר שלהם. בהגדרה הנכונה, כלכלה היא שיטה שמטרתה לגלות איך למלא את האדם בצורה הטובה ביותר, השלמה ביותר, איך לקבל מילויים בצורה אידיאלית. הסיפוקים שהאדם דורש כיום אינם חומריים בלבד, להיפך. הרצון שלנו משתנה ומחפש מילויים יותר איכותיים, כאלו שקשורים לא רק לצמיחה, צריכה וכסף. השיטה הכלכלית הנוכחית מחשבת את קיצה לאחור ורק שיטה שתדע להציע לאדם סיפוק פנימי, לצד זה החומרי, תהיה לא רק מחויבת המציאות בעולם גלובלי ומקושר, אלא גם היחידה שתהיה יציבה ומספקת עבור האדם.
  • 6.
    המגניב 02/06/2016 12:39
    הגב לתגובה זו
    יש שינויים מהותיים בכל התחומים. העולם הוא עולם חדש. מספיק לנות בכוח להכניס משולש לתוך החור של הריבוע. המודלים כלכליים לא עובדים יותר, צריכים גישה חדשה, מודל כלכלי חדש. לא ימין ולא שמאל כלכלי לא מתאימים לעולם החדש. רק מודל רב שכבתי שלוקח בחשבון טובה של כוווווווווווווולם. די עם טמטום אנכרוניסטי!
  • 5.
    נהדר ומעורר מחשבה. אוהב לקרוא אותך. (ל"ת)
    גיל גמש 02/06/2016 11:49
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    ישראל ישראלי 02/06/2016 11:31
    הגב לתגובה זו
    להתראות בפיצוץ של בועת הדיור ואז נראה כיצד הניאו ליברלים עובדים עלינו בהצלת הבנקים. מעניין שהכתב מתעלם ממשבר הדיור בישראל
  • 3.
    אמיר 02/06/2016 09:44
    הגב לתגובה זו
    בלי להכנס לויכוחים פילוסופים לנושא כלכלה כלל עולמים - מה יוצא לעובד שכיר מכל הצמיחה שהית בעבר בישראל - שכר קפוא , מחירים עולים , בעצם מצבו כלכלי הורע . אזי שיהיה מתון מבורך - אולי יוכל להגיע למשהו בכספו שחסך .
  • 2.
    רואה נולד 02/06/2016 09:36
    הגב לתגובה זו
    האם ניתן לסכם בשני משפטים ? לאנשים העובדים לפרנסתם -אין זמן לכל כך הרבה מילים .
  • רונן 02/06/2016 12:38
    הגב לתגובה זו
    אני מעלה בתגובות, תמצית עבורך. מקווה שתוכל לקרוא 5-6 משפטים בלי להירדם. רונן
  • 1.
    משלם 02/06/2016 09:29
    הגב לתגובה זו
    אני לא כל כך הבנתי על איזה מדינה מדובר.
  • שמטוב 02/06/2016 10:11
    הגב לתגובה זו
    וגלידה פיסטוק (רק לעשירים).
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.