כלכלני לאומי: "יש להמתין להתפתחות מחירי הדיור", שוק העבודה מתאושש

על שותפות הסחר של ישראל: "קיימת חולשה יחסית בפעילות הכלכלית". על שוק העבודה: משתפר אך נדרש צירופם של מגזרים נוספים כגון הערבים והחרדים
לירוי פרי |

שוק הדיור נמצא בצומת דרכים ושוק העבודה מתאושש, אך עדיין דורש את צירופם של המגזר החרדי וזה הערבי - כך עולה מהסקירה שמפרסמים היום כלכלני בנק לאומי. בהסתכלות קדימה, בלאומי סבורים כי 2011 תציג צמיחה מתונה וכן תהיה מאופיינת בגל של העלאות ריבית.

המדד המשולב לבחינת מצב המשק עלה בנובמבר ב-0.1% בהשוואה לחודש אוקטובר. בבחינת קצב העלייה הרבעוני של המדד, ניכרת מגמת האטה. כך, בחודשיים האחרונים עלה המדד המשולב ב-0.3% בהשוואה לרבעון השלישי של השנה, כאשר ברבעון השלישי עלה המדד המשולב ב- 0.6% וברבעון השני ב- 1.2%.

בבנק לאומי סבורים כי "האטה זו משקפת את ההשפעה השלילית של היחלשות היצוא, למרות השיפור המרשים בשוק העבודה ועליית הביקושים המקומיים, שהיו הגורמים העיקריים בהתאוששות המהירה של המשק."

לשם המחשה, המדד המשולב נמצא כיום ברמה הגבוהה ב-1% מרמת השיא בה היה ברבעון השני של 2008. כלומר, מדובר בשיעור עלייה מתון יחסית בפעילות של המשק בהשוואה לתקופה שלפני המשבר.

מסתכלים קדימה ל-2011

בראייה קדימה ל-2011, הפעילות הכלכלית במשק צפויה להמשיך ולעלות, אם כי בקצב איטי בהשוואה ל-2010, כך מעריכים בלאומי. "הרכב מנועי הצמיחה ב-2011 צפוי להיות מוטה לכיוון רכיבי הפעילות המקומית, כגון השקעות ריאליות וצריכה, ופחות לסחר חוץ. זאת על רקע החולשה היחסית בפעילות הכלכלית של שותפות הסחר העיקריות של ישראל."

באשר לסביבת הריבית בישראל, בלאומי מתקשים להעריך את המגמה המדוייקת ב-2011. "שנת 2011 תתאפיין ככל הנראה במגמת עלייה ברורה של ריבית בנק ישראל. מהירות העלייה תהיה תלויה באופי התפתחותם של תנאי הרקע."

על שוק הנדל"ן נכתב: "הריבית הממוצעת על המשכנתאות עדיין נמצאת ברמת שפל של 2.2%, זאת למרות דרישת בנק ישראל מהבנקים להקצאת הון גבוהה יותר בגין הלוואות לדיור שניתנו בשיעור מימון גבוה ובריבית משתנה."

כמו כן, "האשראי לדיור למשקי הבית המשיך לעלות בחודש אוקטובר בכ-1%, בדומה לשיעור העלייה הממוצע בשנה האחרונה. לכן, יש להמתין להתפתחות מחירי הדיור, ובעיקר אלו הנמדדים בסקר מחירי הדיור, לפני שניתן יהיה להצביע על שינוי מגמה."

יש לצרף את הערבים והחרדים למעגל העבודה

עוד מציינים בלאומי כי תהליך הצמיחה בישראל מלווה בשיפור במצב שוק העבודה, אשר ברמה הנוכחית של שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה בשוק העבודה, מתקרב לתעסוקה מלאה.

עם זאת, אומרים כלכלני הבנק במרומז כי שיעור ההשתפפות עדיין נמוך ודורש את צירופם של המגזרים החרדי והערבי לשוק העבודה. "מאחר ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עדיין נמוך יחסית לרוב המדינות המפותחות (57.8% כיום בישראל לעומת 65-75% ברוב המדינות המפותחות), המשך השיפור בתחום זה יוכל להוות גורם חשוב להרחבת התוצר הפוטנציאלי של המשק."

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.