האלמנה, הגרושה, הילדים והנהג רבו על ירושה - מה קבע בית המשפט?
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה באחרונה התנגדות לצוואה של איש עסקים, המורישה את עיזבונו לאשתו ולשני ילדיו מגרושתו בחלקים שווים. השופטת קרן גיל קבעה שהצוואה, שמנשלת את גרושתו ואת הנהג לשעבר של המנוח מהירושה שלו – בניגוד לצוואה הקודמת שעליה הוא חתם, ובה הם כן נכללו כחלק מהיורשים – משקפת את רצונו החופשי, ולכן יש לקיים אותה.
מי יזכה בירושה?
המנוח, יזם ואיש עסקים, ידע לא מעט מהפכים לאורך כל חייו. ב-2006 הוא התגרש מאשתו הראשונה, שעמה הביא לעולם את שני ילדיו. מאוחר יותר הוא הכיר את אשתו השנייה. ב-2013 חתם איש עסקים על צוואה שלפיה הוא מוריש את עיזבונו בחלוקה הבאה: חצי מיליון דולר לכל אחת מנשותיו (הנוכחית והקודמת), 200 אלף דולר לנהג שלו, ויתר רכושו - הכולל בין היתר דירה בהרצליה - לשני ילדיו בחלקים שווים.
כשנתיים לאחר עריכת הצוואה נישא המנוח לזוגתו, ובתחילת 2019 הוא פיטר את הנהג שלו אחרי 25 שנה שבהן הוא עבד אצלו. ב-2020 ערך המנוח שינויים בצוואתו בכתב יד ("הצוואה המאוחרת"), כך שחלוקת הירושה שלו השתנתה באופן מהותי: הפעם החלוקה נעשתה בדרך של הענקת שליש לאשת המנוח ושליש לכל אחד מילדיו. הגרושה והנהג שלו לשעבר נותרו הפעם בחוץ.
האם המוריש היה לא כשיר?
כמה חודשים אחרי עריכת הצוואה המאוחרת הלך המנוח לעולמו, בגיל 64. בשלב זה ביקשה אלמנתו לקיים את צוואתו האחרונה, ואילו שגרושתו של המנוח, ילדיהם והנהג לשעבר הגישו התנגדות לכך. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח לא היה כשיר בשעת עריכת הצוואה המאוחרת, וכי הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת שהתבטאה בהחתמתו על-ידי האלמנה, בזמן שהשניים היו מבודדים בביתם בתקופת הסגרים של הקורונה, כמו כל תושבי ישראל.- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האלמנה, לעומת זאת, טענה כי צוואתו האחרונה של בעלה משקפת את רצונו החופשי, ואף מתיישבת עם אירועים שקדמו לה (פיטורי הנהג ו"סגירת הברז הכלכלי" לגרושתו). עוד נטען בבקשה כי כשירותו של המנוח בזמן עריכת הצוואה המאוחרת לא הוסתרה. מכאן, לטענת האלמנה, שיש לקיים צוואה זו ככתבה וכלשונה.
השופטת גיל מינתה מומחה מטעם בית המשפט, לצורך בחינת כשירותו של המנוח בזצן שערך את הצוואה המאוחרת. מסקנתו היתה שחרף ההידרדרות שחווה בחצי השנה האחרונה לחייו במצבו הרפואי, בפועל המנוח לא סבל מליקויים קוגניטיביים שפגעו בכשירותו לערוך צוואה. השופטת אימצה את המסקנה של המומחה, תוך שהדגישה כי אין במחלות הרבות מהן סבל המנוח – כמו סוכרת, יתר לחץ דם ואי ספיקת לב – כדי לשנות את הכשירות שלו לעריכת הצוואה. גם ההרגלים של צריכת סמים ואלכוהול בהפרזה, שלטענת המתנגדים היו חלק מרכזי בחייו של המנוח, לא שללה ממנו - לדעת המומחה - את כשירותו לערוך את הצוואה.
בהקשר זה, הסבירה השופטת בפסק הדין שפרסמה, כי טענת המתנגדים משמשת חרב פיפיות נגדם, מכיוון שגם כשהוא ערך את הצוואה הקודמת שלו, המנוח כביכול צרך אלכוהול וקנאביס בכמויות מופרזות. לאחר מכן, היא שללה מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של האלמנה בהכנת הצוואה המאוחרת, בנימוק שעצם עריכתה בבית הצדדים בתקופת הקורונה לא מצביעה על התנהלות פסולה שלה. בנסוף, השופטת הדגישה כי הנישול של הגרושה בצוואה המאוחרת על רקע קשיים כלכליים מצד המנוח, וגם הוצאתו של הנהג מהצוואה הזו בעקבות פיטוריו – הם למעשה דברים מתבקשים ומובנים שאין כל סיבה להתפלא על כך שהתרחשו.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
הצוואה המאוחרת תקוים
לאור כל הדברים האלה, קבעה השופטת כי הצוואה המאוחרת של איש העסקים המנוח היא זו שתקוים. בהתאם לכך, הירושה של המנוח תחולק שווה בשווה בין אלמנתו וילדיו. המתנגדים חויבו לשלם לאלמנה הוצאות משפט בסכום כולל של כ-100 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה במקרה שבו נדרש לקבוע מה גובר על מה - הסכם ממון או צוואה. בנותיו של גבר שהלך לעולמו הגישו תביעה בדרישה לנשל את זוגתו מירושתו, מכוח הסכם הממון שעליו חתמו השניים ב-2005. המנוח והנתבעת החלו לחיות יחד כידועים בציבור ב-2005. במאי של אותה השנה הם אף חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. כעבור 18 שנה של חיים משותפים הלך בן הזוג לעולמו. בפברואר האחרון קבע בית המשפט, בהסכמת אלמנתו של המנוח ושלוש בנותיו, כי יינתן צו ירושה שלפיו ארבעתן תירשנה אותו בחלוקה של 50% לאלמנה ו-50% לשלוש הבנות. ואולם אחרי מתן צו הירושה הבנות התחרטו על הסכמתן לחלוק בירושה. למרות צו הירושה שניתן, במרץ האחרון הן פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן בתור היורשות הבלעדיות של אביהן, ועל אלמנתו כמנושלת מהעיזבון שלו. לטענתן, הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירתו של אחד מבני הזוג - מה שמוכיח שאביהן והנתבעת התכוונו לנשל אחד את השנייה מהירושה העתידית.
- 2.יוססססףףףף 26/07/2024 18:41הגב לתגובה זורוב האנשים לא מודעים לרווח האלטרנטיבי מדירות ירושה. ברוב המקרים תכולת הדירה עשויה להיות בעלת ערך כספי - אספני גבוה. הדבר נכון בעיקר בדירות של אנשים מבוגרים. ככל שיש בדירה פריטים ישנים כמו תקליטים, ספרים, עיתונים ישנים או כל פריט משנות החמישים, יש מצב שמדובר על פריטי אספנות בעלי ערך כספי משמעותי. אם אתם רוצים לדעת כיצד להעריך את תכולת הדירה באופן עצמאי חפשו בגוגל "פינוי ירושות ואספנות" וקבלו מאמר מדוייק של יוסף האוסף שמסביר איך להעריך באופן עצמאי את תכולת הדירה.
- 1.ומה פסקי הדין בשני התיקים האחרונים? (ל"ת)אבישלום 26/07/2024 09:52הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
