קנתה חנות, וחיכתה כמעט שלוש שנים שהקבלן יתפנה ממנה
בית משפט השלום ברחובות חייב את נתנאל גרופ לפצות רוכשת של נכס מסחרי בסכום של כ-1.52 מיליון שקל עבור איחור חמור במסירה. בעל החברה הקבלנית הודה שהשתמש בחנות כמחסן ומשרד, אבל טען שזה היה "בהסכמה". השופט לא קנה את זה
עסקת נדל"ן מסחרי שהתחילה כשותפות עסקית חמה הסתיימה בבית המשפט עם פסק דין שמלמד קבלנים שיעור יקר: לא משנה כמה אתה קרוב עם הרוכש, חוזה חתום זה חוזה חתום. השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות חייב את נתנאל גרופ נתנאל גרופ -2.41% , חברה ציבורית בתחום הנדל"ן, לשלם לדיור אדר פיצוי בסכום של 1,522,457 שקל, בתוספת של 75 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. הסיבה? איחור של כמעט שלוש שנים במסירת חנות מסחרית בפארק המדע ברחובות.
הסיפור מתחיל ביולי 2015, כשנתנאל גרופ מכרה לדיור אדר חנות בשטח של כ-262 מ"ר ברוטו (228 מ"ר נטו) בקומת הקרקע של פרויקט משרדים ומסחר, תמורת כ-7.13 מיליון שקל. לפי ההסכם, החנות היתה אמורה להימסר בתוך 12 חודשים, עם אפשרות לדחייה של שלושה חודשים נוספים, כלומר עד אוקטובר 2016. בפועל, החנות נמסרה רק ב-27 באוגוסט 2019.
מה קרה בכל אותן שנים? לפי הראיות שהוצגו בבית המשפט, נתנאל גרופ פשוט השתמשה בחנות לצרכים שלה. היא אחסנה בה חומרי בנייה וציוד, ואפילו הפעילה שם משרד. כשבתו של אחד מבעלי המניות ברוכשת ניסתה להיכנס לחנות, עובדי הקבלן גירשו אותה.
התמליל של פגישת המסירה ב-27 לאוגוסט 2019 חושף רגע מביך: הבעלים של נתנאל גרופ, אריה נתנאל, הרים טלפון לעובד שלו, קיקו, והורה לו לפנות את המשרד מהחנות - באותו היום. כלומר עד אותו הרגע, החנות עדיין שימשה את הקבלן.
הסכמה בעל פה? תביא הוכחה
נתנאל גרופ ניסתה לטעון שבעל המניות ברוכשת, צבי ("צביקה") אפל, הסכים בעל פה לעיכוב. אלא שהשופט פת לא קיבל את הגרסה הזו. הוא ציין שמדובר בטענת "הודאה והדחה" - הנתבעת מודה שהיא היתה מחויבת למסור את החנות, אבל טוענת שקיבלה הסכמה לדחייה. במצב כזה, נטל ההוכחה עובר לנתבעת.
והנתבעת נכשלה להרים את הנטל. השופט קבע שלא הוצג "ולו מסמך אחד" שמאמת את ההסכמה הנטענת. מעבר לכך, קיימת סדרה של מכתבי התראה מטעם הרוכשת שדרשו את מסירת החנות. נתנאל עצמו הודה שאף לא שלח תשובה לרוב המכתבים האלה, בטענה שהקשר עם אפל היה "לא פורמלי".
אחד הרגעים המעניינים בפסק הדין נוגע לפרוטוקול המסירה. נתנאל גרופ הכינה טופס שכתוב בו שהחנות נמסרה "זה מכבר". אלא שליאור שטינדם, מבעלי המניות ברוכשת, מחק את המלים האלה וכתב במקומן את התאריך הנכון - 28 באוגוסט 2019. השופט ציין כי נתנאל "אפילו לא היה מודע" לכך שהמלים נמחקו בעותק שהוא עצמו צירף לתצהירו.
הטענות שנדחו
נתנאל גרופ העלתה כמה טענות הגנה נוספות, וכולן נדחו. היא טענה שעיכוב ברשות הכבאות גרם לאיחור, אבל השופט מצא שהליקויים שמנתה רשות הכבאות נבעו מהתנהלות של הנתבעת עצמה. היא טענה שהוספת קומת מרתף שלישית חייבה שינוי תוכניות, אבל התברר שההיתר לשלוש קומות ניתן כבר ב-2008 - שנים לפני שהפרויקט החל. היא טענה שהרוכשת איחרה בתשלומים, אבל לא הציגה אפילו מכתב התראה אחד בעניין, והשופט קבע שמדובר ב"טענה כבושה" שהועלתה לראשונה רק בהליך המשפטי.
את גובה הפיצוי חישב בית המשפט לפי חוק המכר (דירות), שחל גם על נכסים מסחריים. מכיוון שהצדדים לא הצליחו להסכים על שווי דמי השכירות הראויים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו - השמאי והמהנדס צבי רון. המומחה קבע דמי שכירות של 135 שקל למ"ר עבור 2017-2016 (תקופה שבה הנכס היה מוגבל להסעדה למפעל ספציפי), ו-160 שקל למ"ר עבור 2019-2018. השופט אימץ את חוות הדעת במלואה, וחישב את השטח לפי נטו (228.49 מ"ר) ולא ברוטו. בית המשפט דחה את הניסיון של הרוכשת להרחיב את תקופת הפיצוי מעבר למה שנתבע בכתב התביעה המקורי, וקבע כי "אין פוסקים לתובע יותר משתבע".
בשורה התחתונה, מה שהכריע את הכף היה גם המהימנות של העדים. השופט התרשם מעדותה של גלי אפל, בתו של צבי שטיפלה בענייני החנות עבורו לאחר שחלה, מטעם הרוכשת כ"מהימנה, קוהרנטית, שקופה, ברורה ומגובה בראיות רלוונטיות". מנגד, עדותו של נתנאל תוארה כ"מבולבלת, לא קוהרנטית, לא סדורה", כשהוא לא מצליח אפילו להחליט מתי לטענתו נמסרה החנות, ומציג גרסאות סותרות לאורך כל העדות.
