בת 70 נפלה קורבן לעוקץ של קרוביה, תבעה, - וזכתה
שני הנתבעים – אחד מהם בן משפחתה הקרוב – ניצלו את גילה, תמימותה והאמון שנתנה בהם. הם שכנעו אותה שוב ושוב למשוך סכומי כסף גבוהים בטענה שהכספים ישמשו להגנה כלכלית עבורה, אך בפועל השתמשו בהם לצורכיהם האישיים. הנתבעים טענו כי לא מדובר במעשה מרמה או ניצול,
אלא במתנה שקיבלו מהאשה מרצונה החופשי
אשה בת 70, פנסיונרית, לא תיארה לעצמה כי בני משפחתה הקרובים ביותר ינהגו בה באופן שיפגע בה כלכלית ורגשית. במשך תקופה ממושכת, כך טענה בתביעה שהגישה, היא נלקחה שוב ושוב לסניף הבנק כדי למשוך סכומי כסף נכבדים, תחת ההבטחה כי מדובר בכספים שיישמרו לה לעתיד. ואולם במציאות, הכספים הוצאו מחשבונה ונעלמו. רק כשגילתה את ממדי ההונאה, היא החליטה לפנות לערכאות ולדרוש צדק – ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את טענותיה.
על פי כתב התביעה שהגישה האשה לבית המשפט המחוזי, שני הנתבעים – אחד מהם בן משפחתה הקרוב – ניצלו את גילה, תמימותה והאמון שנתנה בהם. הם שכנעו אותה שוב ושוב למשוך סכומי כסף גבוהים בטענה שהכספים ישמשו להגנה כלכלית עבורה, אך בפועל השתמשו בהם לצורכיהם האישיים. דהן טענה כי סמכה עליהם באופן מוחלט, ומעולם לא חשדה כי מאחורי מעשיהם מסתתר מניע אחר.
עוד נטען כי התלות של האשה בנתבעים לא היתה רק רגשית, אלא גם פיזית, שכן הם היו מסייעים לה להגיע לבנק ולבצע את הפעולות הכספיות. "האמנתי כי הכסף נשמר למעני", היא סיפרה בעדותה בבית המשפט. "מעולם לא העליתי בדעתי שהם מנצלים את מצבי כדי לקחת ממני את כל חסכונותיי".
במהלך הדיונים טענו הנתבעים כי לא מדובר במעשה מרמה או ניצול, אלא במתנה שקיבלו מהאשה מרצונה החופשי. לטענתם, הכספים הועברו לידיהם מתוך רצון להעניק להם סיוע כלכלי, ולא בכפייה או במרמה. "מדובר בקשרים משפחתיים קרובים, והתובעת נתנה לנו את הכסף במתנה, כפי שעושים אנשים רבים במשפחה", טען אחד הנתבעים בעדותו. ואולם עורך דינה של האשה הציג לבית המשפט תכתובות, מסמכים וצילומי וידאו ממצלמות הבנק, שהוכיחו כי דהן פעלה מתוך אמון מוחלט בכך שהכסף אכן יישמר עבורה. עוד הודגש כי אין בנמצא שום מסמך או הוכחה אחרת לכך שדהן העניקה את הכסף במתנה.
- להחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות
- ההונאה שמכה בכל העולם: מה זה העוקץ הרוסי?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט מיכאל תמיר, שדן בתיק, בחן בקפידה את הראיות, והגיע למסקנה כי היא לא העניקה את הכספים במתנה, אלא הוטעתה על ידי הנתבעים. בפסק הדין שפורסם, צוין כי, "התובעת פעלה מתוך אמונה כי הכספים שייכים לה וישמשו לרווחתה, אך הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא וניצלו את אמונה המוחלט". עוד הוסיף השופט כי התלות של התובעת בנתבעים הפכה אותה לחשופה במיוחד למניפולציות מצדם. "כאשר אדם מבוגר סומך על קרוביו ומאמין כי הם פועלים לטובתו, יש להקפיד הקפדה יתרה כי אין מדובר בניצול חסר מצפון של חולשתו. במקרה זה, הראיות מצביעות על כך שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב מובהק", כתב השופט תמיר בהכרעת הדין שלו.
בית המשפט דחה לחלוטין את טענת הנתבעים כי מדובר היה במתנה, בין היתר בשל העובדה כי הסכומים שהוצאו מחשבונה של דהן היו משמעותיים מאוד – מה שמעורר תהיות לגבי עצם ההיגיון שבמתן "מתנה" בסדר גודל שכזה. כמו כן, צוין כי הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות מוצקות שיתמכו בגרסתם.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי על הנתבעים להשיב לדהן את מלוא הסכומים שנמשכו מחשבונה, בתוספת ריבית והוצאות משפט. "הנתבעים יישאו באחריות למעשיהם, ולא תישאר כל הצדקה לכך שהתובעת תצא נפסדת מכך שנתנה בהם אמון", קבע השופט. הוא אף הדגיש בפסק הדין כי, "חובתנו כחברה להגן על הקשישים מפני מעשי הונאה, במיוחד כאשר הם מגיעים מצד קרוביהם, אלה שאמורים להיות להם למשענת".
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- רצתה בית על נחלת הוריה - הסכסוך עמם הגיע לעליון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
כיצד גילתה האשה שהכספים נלקחו ממנה?
היא החלה לחשוד
לאחר שהבחינה כי יתרת חשבונה הצטמצמה באופן משמעותי, מבלי שהשתמשה בכספים בעצמה. כשפנתה לבנק וביקשה תדפיס של הפעולות, היא גילתה כי בוצעו משיכות חוזרות ונשנות בסכומים גדולים. לאחר שהתעמתה עם הנתבעים וחשדה כי הוליכו אותה שולל, היא החליטה לפנות לייעוץ משפטי.
האם הנתבעים ניסו להגיע לפשרה מחוץ לבית המשפט?
במהלך ההליך המשפטי היו ניסיונות מצד הנתבעים להגיע לפשרה, ככל הנראה מתוך חשש שהפסיקה הצפויה תהיה נגדם. עם זאת, האשה סירבה להתפשר והתעקשה
לחשוף את האמת בבית המשפט.
אילו ראיות מרכזיות הובילו להכרעת בית המשפט?
אחד האלמנטים המכריעים בפסק הדין היה תיעוד ממצלמות האבטחה של הבנק, שהראה כיצד הנתבעים מלווים את התובעת שוב ושוב למשוך כספים. בנוסף, הציגה התביעה עדויות כתובות ותכתובות שהראו כי הנתבעים התחמקו מלהשיב לה את הכספים.
במקרה נוסף, בית המשפט הכריע במקרה שבו צרכנית נפלה קורבן להונאת פישינג, לאחר שמסרה את הקוד הסודי - מה שהוביל לביצוע רכישות בלתי מורשות בשירות Apple Pay בסכום כולל של 4,600 שקל. בית המשפט ניתח את גבולות האחריות של הצרכן וחברת האשראי, וקבע כי במקרה הזה אין להטיל את מלוא האחריות על הלקוחה. הצרכנית, שהמתינה לחבילה שהזמינה, קיבלה הודעת טקסט שנראתה כמו זו של חברת המשלוחים, שבה היא התבקשה להזין את פרטי כרטיס האשראי שלה לצורך תשלום נוסף. לאחר שהזינה את הפרטים באתר שהופיע בהודעה, היא קיבלה הודעה נוספת עם קוד סודי (OTP) שנשלח על ידי חברת האשראי. מתוך מחשבה שמדובר בחלק מתהליך אימות הליך התשלום, היא הזינה גם את הקוד. התברר כי המתחזה השתמש בפרטים ובקוד הסודי כדי להוסיף את כרטיס האשראי שלה לשירות Apple Pay, וכאמור ביצע רכישות בסכום כולל 4,600 שקל, מבלי שהצרכנית היתה מודעת לכך. האשה טענה כי נפלה קורבן להונאה מתוחכמת, וכי לא היתה לה כל דרך לדעת שהקוד הסודי ישמש להונאה. היא הסבירה כי פעלה בתום לב, כפי שכל צרכן סביר היה פועל כשהוא מקבל הודעה שמתחזה להיות כזו רשמית. האשה אף הוסיפה כי חברת האשראי היא זו ששלחה לה את קוד האימות, ולכן עליה לשאת באחריות לדרך שבה הקוד נוצל על ידי צד שלישי. כמו כן, היא טענה כי העסקות בוצעו ללא ידיעתה, ולכן לפי חוק שירותי תשלום, חברת האשראי חייבת להחזיר לה את הכסף.
- 2.משה מ 26/03/2025 09:44הגב לתגובה זוכל הכבוד לשופט שעסק בתיק הזה ודאג שהצדק יצא לאור ושהתובעת תקבל את מלוא כספה בחזרה
- 1.לנוכלים אין גבולות ומה שמעניין אותם זה הכסף של האחר (ל"ת)צח 26/03/2025 06:18הגב לתגובה זו
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
רצתה בית על אדמת הוריה - הסכסוך המשפחתי הגיע לעליון
לאורך שנים ארוכות חיה הבת בקרוואן שממוקם בחלקה של הוריה, והחלום לבנות בית קבע נהפך למוקד מחלוקת קשה. ההורים הסכימו להעביר לה מחצית מהזכויות, התחרטו על כך בעקבות סכסוך משפחתי - והיא פנתה לבית המשפט. המחוזי קיבל את תביעתה וקבע כי לא זנחה את המתנה שקיבלה,
והעליון סירב להתערב כשהבהיר: “לא נגרם עיוות דין”
כשהבת הצעירה במשפחה החליטה להקים לעצמה חיים עצמאיים על הקרקע של הוריה, הכל נראה פשוט וברור. במשך שנים היא התגוררה בקרוואן שהוצב במגרש המשפחתי, אדמת מושב ותיקה שבה גידלו ההורים את ילדיהם ושאותה החזיקו כברי־רשות. הקרוואן, שהתחיל כפתרון זמני, היה בעיניה שלב ראשון בדרך לבניית בית קבע על האדמה של הוריה. לפני יותר משני עשורים, ההורים אף הסכימו להעביר לה מחצית מן הזכויות באמצעות עסקת מתנה, והחתימות הושלמו בתצהירים מסודרים ובליווי ייפויי כוח בלתי חוזרים. הנחת העבודה של הבת היתה שהמתנה הושלמה ושמעמדה על הקרקע מובטח. אלא ששנים לאחר מכן קרסו היחסים, והורה שהבטיח - חזר בו.
האירועים הממושכים שהתפרשו על פני עשרות שנים והתגלגלו בין בתי משפט שונים, מתוארים בפרטי פרטים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שקיבל את ערעורה של הבת וקבע כי ההורים לא ביטלו כדין את המתנה, וכי אין לראות בהתנהלותה של הבת משום ויתור או “זניחת מתנה”. ההורים, שלא השלימו עם התוצאה, פנו לערכאה העליונה, אך שם נאמר להם בצורה ברורה כי ההתערבות בפסק הדין אינה מוצדקת. בית המשפט העליון קבע: “לא נגרם עיוות דין”.
הסיפור החל לפני שנים רבות, כשמערכת היחסים בין ההורים לבת היתה טובה עד כדי כך שהם חתמו על תצהירי מתנה ברורים, שלפיהם יעבירו לה את הזכויות במקרקעין. לצד תצהירי המתנה נחתמו גם ייפויי כוח בלתי חוזרים, המוסמכים להעביר את הזכויות “באופן ובתנאים כפי שימצא הנאמן לנכון, בבת אחת או מדי פעם בפעם”, כפי שנכתב במסמכים עצמם. פסק הדין מציין כי מס הרכישה שולם במלואו על ידי הבת, וכי במועד חתימת התצהירים לא היה כל סימן לכך שההורים מתכוונים בעתיד לשנות את דעתם.
ההורים החלו לפעול לביטול ההסכמות
אלא שהזמן עשה את שלו, ועל רקע מתחים משפחתיים שהעמיקו והלכו, נוצר קרע בין הצדדים. ההורים, שחתמו בשעתם על תצהירי המתנה, החלו לפעול לביטול ההסכמות. הם פנו לבית המשפט בבקשות שונות בטענה שהבת התנהגה כלפיהם באופן המצדיק את ביטול המתנה, ואף הסמיכו בן אחר במשפחה לסייע להם בניהול המשק ולהסדיר חובות שונים. ואולם ההליכים האלה, כפי שקבע המחוזי, “לא התבררו לגופם” והסתיימו ללא הכרעה. הבת מצדה, התמידה בעמדתה כי מעולם לא ויתרה על הזכויות שהוענקו לה, וכי היא רואה את עצמה כיורשת טבעית של המשק שאותו עזרה לנהל במשך שנים. לטענתה, ההורים לא נקטו כל צעד משפטי אפקטיבי לביטול המתנה, ובמצב הזה - ההתחייבות עומדת בעינה.
- מס רכוש חוזר: איך זה ישפיע על מחירי הדירות?
- רוצים קרקע בחינם לבניית בית? הנה התנאים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בעניין תחילה, קבע כי הבת אמנם קיבלה התחייבות למתנה, אך נוכח התנהלותה, הוא ראה בכך “זניחת מתנה”. בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה וקבע כי לא הוכחה כל זניחה מצד הבת, וכי קביעת הערכאה הראשונה היתה שגויה. מן הראוי, קבעו שופטי המחוזי, להקפיד במיוחד לפני שמסיקים כי אדם ויתר על זכות קניינית מהותית שקיבל. “על מנת ללמוד על ויתורו של אדם על מתנה הניתנת לו, במיוחד כאשר מדובר במתנה בעלת ערך רב, ראוי כי הנסיבות תלמדנה באופן ברור וחד משמעי… וכל ספק יעמוד לחובת הטוען לויתור", נכתב בפסק הדין שפורסם.
