אשה בת 70, פנסיונרית, לא תיארה לעצמה כי בני משפחתה הקרובים ביותר ינהגו בה באופן שיפגע בה כלכלית ורגשית. במשך תקופה ממושכת, כך טענה בתביעה שהגישה, היא נלקחה שוב ושוב לסניף הבנק כדי למשוך סכומי כסף נכבדים, תחת ההבטחה כי מדובר בכספים שיישמרו לה לעתיד. ואולם במציאות, הכספים הוצאו מחשבונה ונעלמו. רק כשגילתה את ממדי ההונאה, היא החליטה לפנות לערכאות ולדרוש צדק – ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את טענותיה.

על פי כתב התביעה שהגישה האשה לבית המשפט המחוזי, שני הנתבעים – אחד מהם בן משפחתה הקרוב – ניצלו את גילה, תמימותה והאמון שנתנה בהם. הם שכנעו אותה שוב ושוב למשוך סכומי כסף גבוהים בטענה שהכספים ישמשו להגנה כלכלית עבורה, אך בפועל השתמשו בהם לצורכיהם האישיים. דהן טענה כי סמכה עליהם באופן מוחלט, ומעולם לא חשדה כי מאחורי מעשיהם מסתתר מניע אחר.

עוד נטען כי התלות של האשה בנתבעים לא היתה רק רגשית, אלא גם פיזית, שכן הם היו מסייעים לה להגיע לבנק ולבצע את הפעולות הכספיות. "האמנתי כי הכסף נשמר למעני", היא סיפרה בעדותה בבית המשפט. "מעולם לא העליתי בדעתי שהם מנצלים את מצבי כדי לקחת ממני את כל חסכונותיי".

במהלך הדיונים טענו הנתבעים כי לא מדובר במעשה מרמה או ניצול, אלא במתנה שקיבלו מהאשה מרצונה החופשי. לטענתם, הכספים הועברו לידיהם מתוך רצון להעניק להם סיוע כלכלי, ולא בכפייה או במרמה. "מדובר בקשרים משפחתיים קרובים, והתובעת נתנה לנו את הכסף במתנה, כפי שעושים אנשים רבים במשפחה", טען אחד הנתבעים בעדותו. ואולם עורך דינה של האשה הציג לבית המשפט תכתובות, מסמכים וצילומי וידאו ממצלמות הבנק, שהוכיחו כי דהן פעלה מתוך אמון מוחלט בכך שהכסף אכן יישמר עבורה. עוד הודגש כי אין בנמצא שום מסמך או הוכחה אחרת לכך שדהן העניקה את הכסף במתנה.

• להחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות
• ההונאה שמכה בכל העולם: מה זה העוקץ הרוסי?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט מיכאל תמיר, שדן בתיק, בחן בקפידה את הראיות, והגיע למסקנה כי היא לא העניקה את הכספים במתנה, אלא הוטעתה על ידי הנתבעים. בפסק הדין שפורסם, צוין כי, "התובעת פעלה מתוך אמונה כי הכספים שייכים לה וישמשו לרווחתה, אך הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא וניצלו את אמונה המוחלט". עוד הוסיף השופט כי התלות של התובעת בנתבעים הפכה אותה לחשופה במיוחד למניפולציות מצדם. "כאשר אדם מבוגר סומך על קרוביו ומאמין כי הם פועלים לטובתו, יש להקפיד הקפדה יתרה כי אין מדובר בניצול חסר מצפון של חולשתו. במקרה זה, הראיות מצביעות על כך שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב מובהק", כתב השופט תמיר בהכרעת הדין שלו.

בית המשפט דחה לחלוטין את טענת הנתבעים כי מדובר היה במתנה, בין היתר בשל העובדה כי הסכומים שהוצאו מחשבונה של דהן היו משמעותיים מאוד – מה שמעורר תהיות לגבי עצם ההיגיון שבמתן "מתנה" בסדר גודל שכזה. כמו כן, צוין כי הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות מוצקות שיתמכו בגרסתם.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי על הנתבעים להשיב לדהן את מלוא הסכומים שנמשכו מחשבונה, בתוספת ריבית והוצאות משפט. "הנתבעים יישאו באחריות למעשיהם, ולא תישאר כל הצדקה לכך שהתובעת תצא נפסדת מכך שנתנה בהם אמון", קבע השופט. הוא אף הדגיש בפסק הדין כי, "חובתנו כחברה להגן על הקשישים מפני מעשי הונאה, במיוחד כאשר הם מגיעים מצד קרוביהם, אלה שאמורים להיות להם למשענת".

• איחרו בתשלומים על הדירה, אבל לא ישלמו פיצוי מוסכם
• האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

כיצד גילתה האשה שהכספים נלקחו ממנה?

היא החלה לחשוד לאחר שהבחינה כי יתרת חשבונה הצטמצמה באופן משמעותי, מבלי שהשתמשה בכספים בעצמה. כשפנתה לבנק וביקשה תדפיס של הפעולות, היא גילתה כי בוצעו משיכות חוזרות ונשנות בסכומים גדולים. לאחר שהתעמתה עם הנתבעים וחשדה כי הוליכו אותה שולל, היא החליטה לפנות לייעוץ משפטי.

האם הנתבעים ניסו להגיע לפשרה מחוץ לבית המשפט?

במהלך ההליך המשפטי היו ניסיונות מצד הנתבעים להגיע לפשרה, ככל הנראה מתוך חשש שהפסיקה הצפויה תהיה נגדם. עם זאת, האשה סירבה להתפשר והתעקשה לחשוף את האמת בבית המשפט.

אילו ראיות מרכזיות הובילו להכרעת בית המשפט?

אחד האלמנטים המכריעים בפסק הדין היה תיעוד ממצלמות האבטחה של הבנק, שהראה כיצד הנתבעים מלווים את התובעת שוב ושוב למשוך כספים. בנוסף, הציגה התביעה עדויות כתובות ותכתובות שהראו כי הנתבעים התחמקו מלהשיב לה את הכספים.

במקרה נוסף, בית המשפט הכריע במקרה שבו צרכנית נפלה קורבן להונאת פישינג, לאחר שמסרה את הקוד הסודי - מה שהוביל לביצוע רכישות בלתי מורשות בשירות Apple Pay בסכום כולל של 4,600 שקל. בית המשפט ניתח את גבולות האחריות של הצרכן וחברת האשראי, וקבע כי במקרה הזה אין להטיל את מלוא האחריות על הלקוחה. הצרכנית, שהמתינה לחבילה שהזמינה, קיבלה הודעת טקסט שנראתה כמו זו של חברת המשלוחים, שבה היא התבקשה להזין את פרטי כרטיס האשראי שלה לצורך תשלום נוסף. לאחר שהזינה את הפרטים באתר שהופיע בהודעה, היא קיבלה הודעה נוספת עם קוד סודי (OTP) שנשלח על ידי חברת האשראי. מתוך מחשבה שמדובר בחלק מתהליך אימות הליך התשלום, היא הזינה גם את הקוד. התברר כי המתחזה השתמש בפרטים ובקוד הסודי כדי להוסיף את כרטיס האשראי שלה לשירות Apple Pay, וכאמור ביצע רכישות בסכום כולל 4,600 שקל, מבלי שהצרכנית היתה מודעת לכך. האשה טענה כי נפלה קורבן להונאה מתוחכמת, וכי לא היתה לה כל דרך לדעת שהקוד הסודי ישמש להונאה. היא הסבירה כי פעלה בתום לב, כפי שכל צרכן סביר היה פועל כשהוא מקבל הודעה שמתחזה להיות כזו רשמית. האשה אף הוסיפה כי חברת האשראי היא זו ששלחה לה את קוד האימות, ולכן עליה לשאת באחריות לדרך שבה הקוד נוצל על ידי צד שלישי. כמו כן, היא טענה כי העסקות בוצעו ללא ידיעתה, ולכן לפי חוק שירותי תשלום, חברת האשראי חייבת להחזיר לה את הכסף.