קריסת ליהמן ברדרס בשיאו של משבר הסאב - פריים בשנת 2008 הפכה זה מכבר לסמל לכאוס פיננסי ואיום קיומי על המערכת הפיננסית. בנק ההשקעות ליהמן ברדרס היה ממונף באותה העת פי 30 על הונו העצמי, ושחיקת מחירי הנכסים על מאזניו הביאה אותו לקריסה. ארה"ב למדה את לקחי מינוף היתר במערכת הפיננסית, ומאז ועד היום הוקטן המינוף במערכת פיננסית זו לממוצע של פי 13 על ההון העצמי.

באירופה למרבה הצער והחשש, לא בוצע מהלך מקביל של הקטנת מנופים דרסטית. נכון להיום ממונפת המערכת הפיננסית באירופה פי 26 על הונה העצמי - רמות מינוף אשר מזכירות את המינוף האמריקני ערב משבר 2008 על תוצאותיו הקשות. מוסדות פיננסים בגרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, אנגליה ואירלנד ממונפים בצורה בלתי נתפשת וחובם מסתכם בקירוב לתוצר הלאומי של מדינתם. במשוקלל מחזיקים מוסדות פיננסים אלו חוב מצטבר בשיעור של 148% תוצר של האיחוד האירופי כולו.

"חשבון נגרים" מלמד כי ירידה של 4% בשווי הנכסים של הבנקים תמחק לחלוטין את ההון העצמי של המערכת הפיננסית האירופית. בהינתן הסיטואציה הכלכלית הקשה באירופה ושחיקת מחירי החוב הריבוני באיטליה וספרד, ירידת מחירים ממוצעת שכזו אינה כה הזויה. חוסר אמון בחשבונאות היצירתית של הבנקאות האירופית ועל אף מבחני הלחץ המרגיעים לכאורה, קטנה באופן דרמטי יכולתה של המערכת הפיננסית האירופית למחזר חוב בשוק הפתוח. היא תלויה ברובה בעטיני המחזור של הבנק המרכזי האירופי באמצעות תוכניות הנזילות השונות והיצירתיות שככל הנראה ימשכו.

מכיוון ששוקי ההון חסומים באופן מעשי לגיוס הון מסיבי למערכת הבנקאית של יבשת אירופה, כל שנותר למערכת לפעול על מנת להקטין את המינוף, הינה מכירת נכסי סיכון, ואכן בנקים רבים באירופה פרסמו תוכניות אגרסיביות להקטנת היקף נכסי הסיכון במאזניהם בשנים בקרובות בהיקף מצטבר של 1.6 טריליון אירו.

הקטנת מינוף חדה של המערכת הפיננסית האירופית מהווה מהלך בעל השלכות פוטנציאליות קשות על הכלכלה, שכן היא גורמת בין השאר לקיטון באשראי וירידת מחירי נכסים בשל עודף היצע של נכסים המוזרם בטווחי זמן קצרים לשוק, קל וחומר כאשר הדברים אמורים בעת האטה כלכלית.

בעיה נוספת הנובעת מהצורך להקטין מינופים על ידי מערכת הפיננסית, היא העובדה שחלק לא מבוטל של החוב הלאומי במדינות השונות מוחזק על ידי המערכת הפיננסית של אותה מדינה, לפיכך הקטנת מינוף שכזו תביא למכירת אג"ח ריבוני ועליית תשואות באג"ח הריבונית - כאן שוב צצה ועולה בעיית הקשר ההדוק בין המשבר במערכת הפיננסית האירופית למשבר החוב הריבוני - קשר מסוכן זה לא קיבל טיפול הולם מאז תחילת המשבר. ההפך הוא הנכון, תוכניות הנזילות השונות תמרצו את הבנקים לרכוש אג"ח ריבונית.

המערכת הפיננסית האירופית זקוקה נואשות לאיחוד בנקאי שיאפשר הקמת קרן נכסים רעים ענקית אליה יועברו הנכסים הרעילים ממאזני הבנקים - זו תנפיק כנגד נכסים אלו אגרות חוב ארוכות טווח. כמו כן זקוקה המערכת לחוק ביטוח פיקדונות שיגביר את האמון במערכת הפיננסית האירופית, יגרור צמיחה חוזרת בבסיס הפיקדונות, יאפשר לבנקים לשוב לשווקים הפתוחים ולגייס חוב והון. עד שכל זה יקרה נמשיך לעקוב אחר מנהיגי אירופה מתכנסים כל כמה שבועות בבירה אירופית לפסגת חירום.