הסרט הראשון שחוצה מיליארד דולר בהכנסות ומה קרה היום לפני 79 שנה

1 במרץ 2017 - סנאפ מתמחרת את ההנפקה לפי 17 דולר למניה

ב-1 במרץ 2017 תימחרה סנאפ, החברה האם של סנאפצ'ט, את ההנפקה הראשונית שלה לפי 17 דולר למניה, מעל הטווח שנקבע תחילה על 14-16 דולר. החברה מכרה לציבור כ-200 מיליון מניות וגייסה כ-3.4 מיליארד דולר. לאחר ההנפקה עמד שווי השוק של החברה על כ-24 מיליארד דולר, נתון שהציב אותה כאחת מהנפקות הטכנולוגיה הגדולות בארה"ב באותה תקופה.

בתשקיף ההנפקה דיווחה סנאפ על הכנסות של כ-404 מיליון דולר בשנת 2016, לעומת כ-58 מיליון דולר בשנת 2015. לצד הצמיחה המהירה בהכנסות רשמה החברה הפסד נקי של כ-515 מיליון דולר בשנת 2016. מספר המשתמשים הפעילים היומיים עמד על כ-158 מיליון, עם הכנסה ממוצעת למשתמש של מעט מעל 2 דולר לרבעון. עיקר ההכנסות הגיע מפרסום במובייל, בדגש על מודעות וידאו אנכיות באפליקציה.

מבנה ההנפקה כלל שלוש סדרות מניות, כאשר הציבור רכש מניות ללא זכויות הצבעה. המייסדים אוון שפיגל ובובי מרפי החזיקו במניות עם זכויות הצבעה עודפות שהקנו להם שליטה של מעל 80% מכוח ההצבעה גם אחרי ההנפקה. המסחר במניה החל ב-2 במרץ בבורסת ניו יורק תחת הסימול SNAP. ביום הראשון למסחר עלתה המניה בכ-44% למחיר של כ-24 דולר למניה, והיקף המסחר הסתכם בעשרות מיליוני מניות.

נכון לשנים האחרונות פועלת סנאפ כחברת מדיה וטכנולוגיה עם יותר מ-400 מיליון משתמשים פעילים יומיים ברחבי העולם. הכנסותיה השנתיות חצו את רף 4 מיליארד הדולר, כאשר מרבית ההכנסות מבוססות על פרסום דיגיטלי. החברה מחזיקה בקופת מזומנים והשקעות של מיליארדי דולרים, וממשיכה להשקיע בפיתוח מוצרים בתחום המציאות הרבודה, מסחר מקוון ותוכן וידאו, תוך שמירה על מבנה שליטה שבו המייסדים מחזיקים בזכויות הצבעה עודפות.

• סנאפ קופצת מעל 20% לאור שיא משתמשים וחדשנות טכנולוגית
• תוצאות מאכזבות לסנאפ: ההכנסות נמוכות מהצפוי, המניה צונחת ב-16%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

1 במרץ 1998 - הסרט טיטאניק חוצה את רף מיליארד הדולר בהכנסות

ב-1 במרץ 1998 הפך הסרט טיטאניק לסרט הראשון שחצה הכנסות של יותר ממיליארד דולר בקופות ברחבי העולם. הסרט, בבימויו של ג'יימס קמרון ובהפקת אולפני פוקס ופרמאונט, הופק בתקציב של כ-200 מיליון דולר. בתפקידים הראשיים כיכבו לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט.

הסרט מגולל סיפור אהבה בין צעיר חסר אמצעים לאישה ממשפחה עשירה, המתרחש על סיפונה של אוניית הפאר טיטאניק במסעה הראשון בשנת 1912. העלילה משתלבת באירוע ההיסטורי של טביעת האונייה לאחר התנגשות בקרחון באוקיינוס האטלנטי, אסון שבו נספו יותר מ-1,500 בני אדם. הסרט משלב דרמה רומנטית עם שחזור היסטורי רחב היקף של האונייה ושל נסיבות האסון.

הסרט יצא לאקרנים בדצמבר 1997 והוביל את טבלת ההכנסות בצפון אמריקה במשך יותר מעשרה שבועות רצופים. בארה"ב ובקנדה הגיעו ההכנסות לכ-600 מיליון דולר, בעוד שהכנסות השווקים הבינלאומיים חצו את רף 400 מיליון הדולר כבר בתחילת 1998. מספר הכרטיסים שנמכרו הגיע לעשרות מיליונים בתוך חודשים ספורים.

• כספומט הביטקוין הראשון מתחיל לעבוד ומה קרה היום לפני 4 שנים
• היום לפני: הבנק הבריטי שקרס בגלל הונאה והמלחמה שטלטלה את השווקים בכל העולם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

ההצלחה המסחרית הובילה להארכת תקופת ההקרנה בבתי קולנוע רבים, להגדלת מספר האולמות בהם הוקרן הסרט ולהפצה רחבה בשווקים נוספים. עד לסיום ההפצה המקורית הגיעו ההכנסות לכ-1.8 מיליארד דולר. הסרט זכה ב-11 פרסי אוסקר בטקס שנערך במרץ 1998, לרבות פרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר.

הישג ההכנסות השפיע גם על מודל ההפצה בתעשייה, כאשר אולפנים החלו להשקיע תקציבי שיווק גבוהים יותר בסרטים עתירי תקציב ולהרחיב הפצה בינלאומית כבר בשבועות הראשונים. טיטאניק הוקרן במשך חודשים ארוכים והפך לאחד הסרטים בעלי מספר הצופים הגבוה ביותר בתולדות הקולנוע.

1 במרץ 1977 - בנק אוף אמריקה מאמץ את השם ויזה למותג כרטיסי האשראי

ב-1 במרץ 1977 הושלם המעבר של רשת כרטיסי האשראי BankAmericard לשם ויזה. הרשת הוקמה בסוף שנות ה-50 על ידי בנק אוף אמריקה, ובמהלך שנות ה-60 וה-70 התרחבה באמצעות הסכמי רישוי עם בנקים בארה"ב ומחוצה לה. עם אימוץ השם ויזה פעלו תחת הרשת יותר מ-20 מיליון כרטיסים ומעל 100 אלף בתי עסק קיבלו את הכרטיס כאמצעי תשלום.

המהלך כלל החלפת מיליוני כרטיסים קיימים, עדכון מערכות סליקה והטמעת לוגו אחיד ברחבי העולם. הרשת פעלה באמצעות ארגון חברים שבו בנקים הנפיקו כרטיסים ללקוחותיהם והעבירו עסקאות דרך מערכת מרכזית לסליקה והתחשבנות. המודל איפשר הרחבת הפעילות למדינות נוספות והעמקת שיתופי פעולה בין בנקים.

בשנים שלאחר מכן גדל מספר הכרטיסים למאות מיליונים ברחבי העולם. היקפי העסקאות השנתיים הגיעו בהמשך לטריליוני דולרים, והרשת פעלה בעשרות מדינות עם אלפי בנקים שותפים. המעבר לשם ויזה ביסס מותג גלובלי אחיד בשוק התשלומים והקל על הרחבת השימוש בכרטיסים במסחר קמעונאי ובתיירות בינלאומית.

בהמשך הוקמה ויזה כחברה עצמאית בבעלות הבנקים החברים, ולאחר מכן הונפקה לציבור בשנת 2008 בהנפקה שגייסה כ-17.9 מיליארד דולר, מהגדולות בתולדות שוק ההון האמריקאי באותה עת. פעילותה כוללת סליקת תשלומים אלקטרוניים בהיקפים של טריליוני דולרים בשנה, תוך חיבור מיליארדי כרטיסים ומיליוני בתי עסק ברחבי העולם.

1 במרץ 1947 - קרן המטבע הבינלאומית מתחילה בפעילות פיננסית

ב-1 במרץ 1947 החלה קרן המטבע הבינלאומית בפעילות פיננסית מלאה, לאחר אשרור הסכמי ברטון וודס שנחתמו בשנת 1944. הקרן הוקמה במטרה לקדם יציבות מוניטרית בינלאומית ולתמוך במדינות המתמודדות עם קשיי מאזן תשלומים. עם תחילת פעילותה היו חברות בה 39 מדינות, וההון הראשוני עמד על כ-8.8 מיליארד דולר.

המנהל הכללי הראשון של הקרן היה הכלכלן הבלגי קמיל גוט, שכיהן בתפקיד החל משנת 1946. מבנה הקרן התבסס על מכסות הון שהפקידו המדינות החברות, אשר קבעו את כוח ההצבעה שלהן ואת היקף המשאבים הזמינים להן. במסגרת משטר שערי חליפין קבועים התחייבו המדינות לשמור על יציבות המטבע שלהן ביחס לדולר, שהיה ניתן להמרה לזהב במחיר של 35 דולר לאונקיה.

ההלוואות הראשונות שניתנו לאחר תחילת הפעילות נועדו לייצב מטבעות ולסייע במימון יבוא חיוני למדינות שסבלו ממחסור חמור במטבע חוץ. הקרן פעלה באמצעות מנגנון של אשראי מותנה, שבמסגרתו נדרשו מדינות ליישם צעדי מדיניות פיסקליים ומוניטריים כתנאי לקבלת המימון.

עם השנים התרחבה חברות הקרן ליותר מ-180 מדינות, והיקפי האשראי גדלו לעשרות ומאות מיליארדי דולרים. הקרן פיתחה כלים נוספים, לרבות זכויות משיכה מיוחדות, והפכה לגוף מרכזי בניהול משברי חוב, ליווי רפורמות כלכליות ופיקוח על יציבות פיננסית עולמית.

1 במרץ 1946 - בנק אוף אינגלנד מולאם 

ב-1 במרץ 1946 נכנס לתוקף חוק בנק אוף אינגלנד אנגליה שהעביר את הבעלות על הבנק המרכזי של בריטניה לידי המדינה. ההחלטה התקבלה על ידי ממשלת הלייבור בראשות ראש הממשלה קלמנט אטלי, ושר האוצר יו דלטון הוביל את החקיקה בפרלמנט. החוק קבע כי כל מניות הבנק יועברו לאוצר הבריטי, ובעלי המניות יקבלו בתמורה אגרות חוב ממשלתיות בריבית קבועה.

באותה תקופה התמודדה בריטניה עם חוב ציבורי של יותר מ-200% מהתוצר המקומי הגולמי, מחסור במטבע חוץ והוצאות שיקום גבוהות בעקבות מלחמת העולם השנייה. הבנק המשיך למלא את תפקידיו כבנק מרכזי, לרבות הנפקת שטרות, ניהול יתרות זהב ומטבע חוץ ופיקוח על הבנקים המסחריים. החוק חיזק את מעורבות הממשלה במינוי הנגיד וההנהלה הבכירה ובקביעת מסגרת המדיניות המוניטרית.

המהלך היה חלק מתוכנית רחבה יותר של הממשלה שכללה הלאמת תעשיות מרכזיות, ובהן פחם, רכבות וחשמל. הלאמת הבנק יצרה מסגרת שבה המדינה החזיקה בבעלות מלאה על הגוף המוניטרי המרכזי, כאשר מדיניות הריבית והאשראי פעלה בתיאום עם מדיניות פיסקלית שנועדה לשיקום הכלכלה ולניהול החוב הציבורי הגבוה של התקופה.