אוגוסט קר בנתב"ג
אוגוסט, שהוא תמיד חודש השיא ביציאות ישראלים לחו"ל, ייזכר בשדה התעופה כאחד החודשים החלשים שהיו בו בשנים האחרונות. עקב המצב הביטחוני מרבית חברות התעופה הזרות ביטלו את טיסותיהן לארץ והשאירו את המגרש פתוח לחברות הישראליות.
כך שלוש חברות התעופה הישראליות בראש הרשימה, אל על אל על 3.43% עם נתח שוק של 43.4%, כלומר כמעט כל אדם שני טס אל על.
ישראייר ישראייר גרופ 1.9% בגידול דרמטי במיוחד ונתח שוק של 13% וארקיע עם 8.7% נתח שוק מכלל היוצאים. חברת התעופה היוונית אגאיין שהתבססה על אוגוסט כחודש שיא, הפסיקה לטוס וחוותה ירידה חדה של 82% בפעילות, בריטיש איירוויז עם קיטון של 70% ולופטהנזה עם קיטון של 98%.
במפת היעדים, ארצות הברית שמובילה תמיד בתנועת היוצאים חוותה קיטון של 40% בנוסעים, כמו אנגליה. התנועה למדינות מדינות מערב אירופה אחרות קרסה יותר - איטליה עם ירידה של 55%, גרמניה ואוסטריה עם ירידה של 64%, קרואטיה עם ירידה של 84% ומצרים עם ירידה של 99%.
- השמיים נפתחים: דלתא חוזרת לישראל יחד עם עוד גל של חברות זרות - כל הפרטים
- המלחמה נגסה ברווח של אל על כ-70 מיליון דולר; הדוחות סבירים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אורי סירקיס, מנכל ישראייר מסר לביזפורטל שהצמיחה החזקה של ישראייר בחודש אוגוסט השנה, אל מול שנה שעברה, ואל מול שנת 2022, הינה תוצאה ישירה של הגדלת כושר הייצור - בשלושה מטוסים בהפעלה עצמית, ובהשקעה אדירה בטכנולוגיות תפעול ומסחר התומכות בקצב הצמיחה המואץ.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
