ירידה במספר המשרות הפנויות לחודש מרץ - כיצד זה עשוי להשפיע על העלאות הריבית?
מספר המשרות הפנויות בישראל בחודש מרץ ירד מ-135,300 משרות ל-130,898 משרות בחודש פברואר - ירידה של 3.3%, כך עולה מנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). הירידה במשרות הפנויות לא בהכרח מעידה על חוזק של שוק התעסוקה, אם כי זו אפשרות, אלא בעיקר על כך שחברות פחות מחפשות עובדים.
שיעור המשרות הפנויות מצביע על המשך ירידה (4.14% לעומת 4.27% בפברואר). אומדן זה מגלם ירידה של כ-18% בביקוש לעבודה (שיעור המשרות הפנויות) בהשוואה לחודש מרץ שנת 2022 שבו הנתון עמד על כ-5.05%. ישנה אפשרות כאמור שהנתונים מצביעים על חוזק של שוק התעוסקה בארץ, נתון שבבנק שיראל פחות ישמחו לראות לאור האינפלציה גבוהה שעומדת על 5%. בנק ישראל החליט בתגובה להעלות את הריבית במשק על מנת לדכא את האינפלציה גם במחיר היחלשות שוק העבודה. לכן, קשה להגיד האם בנק ישראל ימשיך להעלות את הריבית שעומדת כעת על 4.5% ובכמה.
- המשק היה חלש הרבה לפני שנשמעה אזעקה: ניתוח
- מה קרה למחירי הדירות בת"א? ועוד 9 שאלות על המחירים באזורים שונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי ענף המכירות הוא בעל מספר המשרות הפנויות הגבוה ביותר עם 11,468 משרות פנויות, לעומת תחום הטכנאים עם כמות המשרות הפנויות הקטנה ביותר - 480 משרות פנויות. עוד עולה כי נרשם גידול של 5% בביקוש למאבטחים אך ירידה של 6%-8% בביקוש לעובדי בניין.
- 1.אריק 23/04/2023 15:32הגב לתגובה זותקראו את הסקירות שלו, הוא מאוד מדויק וחד. מדבר על הדברים החשובים באמת ומסביר מה הקשר בין נתוני מאקרו לריבית בארץ ובארהב http://www.s-maof.com/Forum/forumdisplay.php/16-%D7%A9%D7%97%D7%A7%D7%9F-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A3
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
