ג'ף בזוס אמאזון אמזון
צילום: AFP

אם ג'ף בזוס היה יושב על הכסף שלו, הוא היה יושב בחלל

זאת בניגוד לרוב האנשים בעולם שהיו יושבים על הרצפה; לפי דו"ח של קרן Oxfam, מי שהיה חוסך 10 אלף דולר ליום מאז בניית הפירמידות, עדיין היה ב-80% פחות עשיר מחמשת המיליארדרים העשירים בעולם
נועם בראל | (5)

מחקר חדש טוען כי 2,153 המיליארדרים בעולם עשירים יותר מ-60% מהאוכלוסיה העולמית, כלומר יותר ממעל 4.6 מיליארד אנשים.

במחקר שפרסמה קרן Oxfam קראה הקרן לממשלות ליישם מדיניות סיוע בהפחתת אי השוויון בעושר. "אם כל האנשים בעולם היו יושבים על הכסף שיש להם, בשטרות של 100 דולר, רוב האנושות הייתה יושבת על הרצפה", אמרו בקרן והוסיפו כי "אדם ממעמד הביניים במדינה עשירה ישב בגובה כסא, בעוד ששני האנשים העשירים ביותר בעולם ישבו בחלל החיצון".

מייסד אמזון ג'ף בזוס הוא כיום האדם העשיר בעולם, עם הון נטו מוערך של כ-116.4 מיליארד דולר. האדם השני העשיר בעולם הוא ברנרד ארנו, מיליארדר צרפתי שמחזיק בקבוצת מוצרי היוקרה LVMH לו הון נטו מוערך של 116 מיליארד דולר.

הדו"ח של Oxfam ציין כי מי שחסך 10,000 דולר ליום מאז בניית הפירמידות המצריות, עדיין יהיה 80% פחות עשיר מחמשת המיליארדרים העשירים בעולם.

מערכת כלכלית כושלת

קרן Oxfam הפצירה בקובעי המדיניות להגדיל את המסים על עשירי העולם בעשור הקרוב ב 0.5% במטרה לצמצם את אי השוויון בעושר. עלייה של 0.5% במיסים על בעלי ההון תייצר מספיק מימון ליצירת 117 מיליון מקומות עבודה בענפים כמו חינוך ובריאות, על פי החוקרים.

"עושר קיצוני הוא סימן למערכת כלכלית כושלת", נכתב בדו"ח. "על ממשלות לנקוט צעדים לצמצום קיצוני של הפער בין העשירים לשאר החברה ולתעדף את רווחתם של כל האזרחים על רקע צמיחה ורווח קיצוני של פרטיים".

מוקדם יותר החודש קראה קרן המטבע הבינלאומית לקובעי המדיניות לחשוב מחדש על מערכות המס שלהם ולשקול "מיסוי פרוגרסיבי" שיגדיל את המסים על עשירי החברה במטרה להתמודד עם אי שוויון בעושר.

אליזבת וורן, המתמודדת מצד הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב, התחייבה ליישם מס עושר בארה"ב אם תיבחר, ​​בצעד שפיצל את הדעות בקרב המיליארדרים האמריקאים.

לאחרונה התבטא בנושא גם מייסד מיקרוסופט, ביל גייטס, לו הון מוערך נטו של 108.8 מיליארד דולר, ואמר כי עושרו הוא ההוכחה לכך שהכלכלה אינה הוגנת ולכך שקיימים פערים עצומים ולא מוצדקים בחברה בארה"ב.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    X 21/01/2020 09:34
    הגב לתגובה זו
    ממחר אני מתחיל לחסוך 10000 דולר ליום.
  • 4.
    הנביא 21/01/2020 06:33
    הגב לתגובה זו
    אם הייתם מפקידים כל יום מיליון דולר בבנק, היה לוקח לכם להגיע לשווי הון של ג'ף בזוז כ330 שנה.
  • 3.
    Ar 20/01/2020 21:09
    הגב לתגובה זו
    רוב העשירים כמו בזוס לא גנבו את הכסף היה לו רעיון גאוני ובנה חברה הרוויח כסף בחוכמה ועכשיו כל העולם רק מדבר על הכסף שלו
  • 2.
    הגיוני 20/01/2020 19:44
    הגב לתגובה זו
    כל הכסף זורם לכיס אחד... אנשים דבילים מי שקונה באמזון ותומך במה שקורה בלי להבין שנהרסים עסקים משפחתיים
  • 1.
    גדי 20/01/2020 12:28
    הגב לתגובה זו
    את המחיר, בשורה התחתונה, משלמת הביוספירה שבני אדם הם חלק ממנה. רוב הכסףהזה הוא כסף זבל שבא ממוצרי זבל מיותרים ומזיקים שאין דבר בינם לבין רווחה אמיתית לבני אדם. זה עיקר הבעיה. JUNK MONEY.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.