תחנת רכבת ישראל
צילום: רכבת ישראל

רכבת ישראל תפצה נוסע שאיחר - ונשאר כל הלילה בתחנה

בית המשפט קבע כי התובע פספס את הרכבת בגלל רשלנות, אולם לא נקט פעולה כדי לצאת מהתחנה ולכן האחריות גם עליו. כמה הוא יקבל?

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את רכבת ישראל לפצות נוסע שאיחר לרכבת האחרונה והמתין כל הלילה בתחנה עד הרכבת הבאה. נקבע, כי התובע פספס את הרכבת בגלל רשלנות באופן הגדרת זמן ההחלפה שהיה לרשות הנוסעים, אולם מאחר שלא הקטין את נזקו ונשאר בלילה בתחנה – אין לו להלין אלא על עצמו.

התובע רכש כרטיס נסיעה ברכבת מלוד לירושלים וחזרה, במסלול שכלל החלפה בתחנת בית-שמש. בדרך חזרה מירושלים, בשעת ערב מאוחרת, ירד התובע מהרכבת בתחנת בית שמש במטרה לעלות לרכבת האחרת שנוסעת ללוד, אך להפתעתו גילה שהרכבת האחרונה באותו היום ללוד כבר יצאה. כתוצאה מכך, לטענת התובע, נאלץ להישאר בתחנה בבית שמש עד ליום שלמחרת בשעות הבוקר המוקדמות עם יציאת הרכבת הראשונה ללוד.

על רקע זה, הגיש התובע תביעה כספית נגד רכבת ישראל לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה. לטענתו, היה מדובר ביום חורפי וקר, דבר שגרם לו לעוגמת נפש רבה, לא כל שכן שבאותו יום ידו הייתה שבורה ומגובסת ולא החזיק בכסף על מנת להגיע ללוד בדרך חלופית.

נציגי הרכבת, מנגד, העידו שבאותה עת הרכבת מירושלים לבית שמש התעכבה ולכן הגיעה לבית שמש באיחור של 17 דקות. לכן, לפי טענתם, מאחר שמדובר באיחור, יש לפצות את התובע בכרטיסי נסיעה חלופיים ברכבת כפי שנקבע ב"נוהל פיצוי בגין איחור" של משרד התחבורה משנת 2013. התובע, לעומת זאת, טען כי באותו היום הרכבת יצאה מירושלים לכיוון בית שמש בזמן, לא היו עיכובים בדרך וגם הגיע לבית שמש בזמן.

בהמשך אישרו נציגי הרכבת כי לפי לוח הזמנים שהיה מקובל באותה עת, זמן היציאה של הרכבת מבית שמש ללוד היה שלוש דקות לאחר שעת ההגעה של הרכבת מירושלים לבית שמש ועקב כך נותר פרק זמן קצר ביותר לנוסעים שמגיעים לתחנת בית שמש מירושלים על מנת להחליף רכבת ולעבור לרציף שמיועד לרכבת שנוסעת ללוד. עוד העידו כי בעקבות האירוע מושא התביעה שונו לוחות הזמנים של אותן רכבות על ידי יצירת פער זמנים גדול יותר בין שתי הרכבות ממה שהיה קודם, על מנת לאפשר לנוסעים מרווח זמן רחב יותר להחליף בין הרכבות.

השופט הישאם אבו שחאדה קיבל את התביעה חלקית, וקבע כי התובע פספס את הרכבת מבית שמש ללוד לא בגלל איחור בהגעת הרכבת, אלא בגלל רשלנות באופן הגדרת זמן ההחלפה שהיה לרשות הנוסעים שמגיעים ברכבת מירושלים לבית שמש וצריכים להחליף לרכבת שנוסעת מבית שמש ללוד. לפיכך, לדבריו, אין תחולה לנוהל הפיצוי של הרכבת ויש לפצות את התובע בסכום גדול יותר מזה שנקבע בנוהל.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    מרגול 14/03/2019 11:05
    הגב לתגובה זו
    עברה מונית, לשלם לא מוכנה... מתי יגיע?, מתי יושיע? האוטובוס באמצע השממה...
  • מי צולל ? 23/03/2019 13:03
    הגב לתגובה זו
    חזק עם מרגול צחקתי
  • 2.
    קראתי. שופט חכם. פסק מאוד יפה ולענין. (ל"ת)
    משה 12/03/2019 00:49
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מצחיק 11/03/2019 17:34
    הגב לתגובה זו
    "תפצה" כולה 600 שקל
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

הצעה: עסקים עד מחזור של 300 אלף שקל לא ידווחו למס הכנסה; מה הסיכויים שזה יקרה?

כיום עסקים במחזור של 120 אלף שקל לא מדווחים לרשות המס; המטרה להגדיל את התקרה; למה זה טוב לכולם: לנישומים וגם לרשות המס? 

רן קידר |

עסקים במחזור של עד 120 אלף שקל לא מדווחים לרשויות המס. הפטור הזה ניתן לפני כשנה והוא מסתמן כהצלחה גדולה. מדובר במעל 150 אלף נישומים שחוץ מלהכביד על התשתיות של רשות המסים, לא באמת הצדיקו את הטיפול בהם. הגבייה באזור אפס, והטפסים והבירוקרטיה לקחו המון זמן ומשאבים גם לנישומים וגם לפקידי מס הכנסה.

ההחלטה הקודמת (הרחבה: רפורמת ה-"עוסק זעיר" כבר עובדת עבור עשרות אלפי ישראלים) היתה פשוטה כי גביית המס כאמור היתה אפסית. כעת מציע שי אהרונוביץ' להרחיב את התוכנית לעסקים עד מחזור של 300 אלף שקל. במספרים האלו כבר יש מס, אם כי, ברוב המקרים נמוך. 

עסקים מדווחים לרשויות המס על חברות מס לפי הכנסות בניכוי הוצאות.  בעסקים שעד מחזור של 120 אלף שקל (שעם הצמדה זה כבר קרוב ל-130 אלף שקל) רשות המס מגדירה הוצאות לפי שיעור המחזור, בלי הוכחת תשלום ובלי לשבור את הראש עם איסוף חשבוניות. יש כאלו שזה מתאים ונוח להם. אלו שיש להם יותר הוצאות יכולים להגיש אותם, אבל גם ככה הם לא עומדים ברף המס.

עסקים עם מחזור של 300 אלף, אמורים לקבל שיעור הוצאות מסוים כמוכר מבלי להוכיח זאת, אבל נראה שבמקרה הזה יהיו הרבה שיש להם יותר הוצאות. הם ידווחו במסלול הרגיל. כלומר, רשות המס תבטיח את עצמה על ידי כך שתאשר הוצאות אבל לא בסכום משמעותי מדי. וככה תהיה חבות מס לעסקים האלו. 

ולכן, יפנו אליה, רק כאלו שבאמת אין להם הוצאות משמעותיות. כל תוכנית כזו מקלה על המערכת, מקלה על הנישומים, וצריך לזכור שגם אין כאן פתח למילוט, הונאות, שקרים, ושמרווח הביטחון של רשות המס הוא גדול, תשלום המס במספרים האלו בהינתן הוצאות הוא נמוך מאוד, במקרה המקסימלי כמה אלפים בודדים בחודש.  

מצד שני מדובר על כמות גדולה של נישומים. על פי ההערכות יש כמה מאות אלפים שנופלים בקטגוריה הזו. 


מיכל כהן
צילום: אביגיל פיפרנו באר

מיכל כהן ומלחמתה בקרטל הבנקים

רשות התחרות עשויה להשיג לכם מה שאף אחד לא עשה למענכם בעבר - להתמודד עם הבנקים החזקים ולהכריח אותם לתת לכם ריבית בעו"ש, לספק עמלות סבירות, ופשוט - לעודד את התחרות על אמת, ולא כמו שבנק ישראל מתנהל - כמפקח שדואג דווקא להגדלת רווחי הבנקים

מנדי הניג |

מיכל כהן, הממונה על רשות התחרות יכולה "לקנות את עולמה". היא נתפסת כיבשה, חלשה, אבל המהלך שהיא מניעה עכשיו יכול למחוק לה שנים של בינוניות ולהציב אותה בצמרת הרגולטורים שהשפיעו על הצרכן הישראלי. כולם יודעים שהבנקים  עושקים אותנו. כמעט כולם יודעם שזה בחסות בנק ישראל שמדבר על יציבות הבנקים, אך בעצם דואג לרווחים שלהם. הרווחים האלו לא נורמליים וכשבנקים מרוויחים ככה זה על חשבונכם - אתם לא מקבלים ריבית בעו"ש, אתם מקבלים ריבית נמוכה על פיקדונות, אתם משלמים ריבית גבוהה על הלוואות ואתם משלמים עמלות מאוד גבוהות. 

בנק ישראל עוצם עיניים, אבל משקיע המון ביח"צ שמנסה לדברר כמה הוא עוזר לנו - הציבור, מול הבנקים וכמה הוא מצליח לכופף את הבנקים לתת לנו הטבות ומענקים.  זה לא נכון, כל תרגילי היח"צ וההשקעה העצומה בהם רק מוכיחה את זה. אם מראש הבנקים היו דואגים פחות לרווחים שלהם ויותר לרווחה של הציבור, הם הרי לא היו צריכים יח"צ. יח"צ צריך בעיקר כדי להשפיע ולסובב את דעת הקהל. בפועל, הבנקים אכן מעבירים לכם עכשיו תשלומים, החזרי עמלות וכו', אבל זה כסף קטן. אם הם היו מספקים לכם  את מה שמגיע לכם בעולם הגון והוגן - ריבית על העו"ש, זה היה מיליארדים רבים שנכנסים לחשבון שלכם; אם הם היו לוקחים עמלות סבירות בפעילות בניירות ערך, זה היה מוסיף לכם פי כמה וכמה מכל ההטבות לכאורה שהם נותנים. 

זו נתינה לשם יחסי ציבור, בפועל מדובר בזאב שמנסה להתחפש לכבש. כולם יודעים זאת, גם מיכל כהן, אלא שהיא מנסה ללכת עד הסוף. רשות התחרות לקראת הכרעה דרמטית ראשונה מסוגה במגזר הפיננסי, שתעניק לה סמכויות התערבות בפעילות חמשת הבנקים הגדולים - לצד בנק ישראל. זה לא עניין של מה בכך.

השאלה הגדולה היא האם חמשת הבנקים הגדולים יוגדרו כקבוצת ריכוז? רשות התחרות הזמינה אותם לשימוע נוסף, ומתגבש תרחיש שבו הרגולטור עשוי לקבל סמכויות חדשות להתערב בפעילותם. ההכרזה, אם תתבצע, תייצג צעד חסר תקדים במגזר הפיננסי, ותעניק לממונה על התחרות את היכולת להנחות בפועל את הבנקים,  במקביל לפיקוח הקיים של בנק ישראל.

המהלך מתרחש על רקע מבנה שוק מרוכז במיוחד - חמשת הבנקים מחזיקים כמעט את כל נכסי המערכת הבנקאית הקמעונאית ומשקי הבית מתמודדים עם חסמי מעבר וכניסה. רשות התחרות טוענת כי התחרות בענף נמוכה והחסמים קיימים, וההכרזה עשויה להיות צעד מפתח בהגדלת כושר המיקוח של הצרכנים וחיזוק התחרות הפיננסית. זה יהיה מאבק. לא ברור ולא ידוע עד כמה מיכל כהן נחושה וחזקה. הבנקים יגיעו, יאיימו, יזיזו את בנק ישראל לטובתם, יהיו לוביסטים, פוליטקאיים שיתנגדו. תזכרו שלא משנה מה אומרים ומי אומר, השורה התחתונה שידועה - אין תחרות אמיתית בין הבנקים.  ואם כך - אז בטח שרשות התחרות צריכה להתערב.