חישוב רווח או הפסד הון מניירות ערך זרים

עו"ד רו"ח רונן ארויו

הרווח ממכירת ניירות ערך זרים מורכב משני חלקים: חלק אחד מתנועת שער החליפין, אשר רווח הנוצר עקב עלייתו אינו חייב במס, אך גם הפסד שנוצר עקב הירידה שלו אינו הפסד שניתן לקזזו לצורכי מס על פי הוראתו של סעיף 92 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

השאלה:

לשם חישוב רווחי הון והפסדי הון מניירות ערך זרים, מהו הסכום שיש לחשב במקרים הבאים:

מקרה א' – רווח נומינלי של 500 ש"ח והפסד אינפלציוני של 100 ש"ח.

מקרה ב' הפסד נומינלי של 500 ש"ח והפסד אינפלציוני של 600 ש"ח.

מקרה ג' הפסד נומינלי של 500 ש"ח ורווח אינפלציוני של 50 ש"ח.

מקרה ד' הפסד נומינלי של 500 ש"ח והפסד אינפלציוני של 100ש"ח.

תשובה:

על פי שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי שניתנו לאחרונה (ע"מ 53703-09-12 עודד ושולמית מוזס נ' פשמ"ג ניתן ביום 30.3.2015 ופורסם באתר "מיסים" וכן ע"מ 13485-02-13 כלל פיננסים נ' פ"ש ת"א 5 פורסם באתר "מיסים"), שעסקו בניירות ערך זרים, נקבע כך:

הרווח ממכירת ניירות ערך זרים מורכב משני חלקים: חלק אחד מתנועת שער החליפין, אשר רווח הנוצר עקב עלייתו אינו חייב במס, אך גם הפסד שנוצר עקב הירידה שלו אינו הפסד שניתן לקזזו לצורכי מס על פי הוראתו של סעיף 92 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

החלק השני הוא רווח הנובע משער המניה בלבד, תוך נטרול השפעת שינויי שער החליפין. רווח זה חייב במס, והפסד זה ניתן לקיזוז לצורכי מס.

משכך, כשיש רווח נומינלי של 600 ש"ח, אשר 100 ש"ח ממנו נובעים מעליית ערך המטבע הזר לעומת השקל, וסכום של 500 ש"ח נובעים מעליית הערך הנקוב של נייר הערך, רק הסכום של 500 ש"ח, שהוא הרווח הריאלי, יהיו חייבים במס. לטעמי, זהו המצב ועל דוגמה זו אין מחלוקת.

מנגד, המצבים שתוארו בשאלה בעייתיים יותר:

מקרה א' – במקרה זה יש רווח נומינלי של 500 ש"ח, אך יש ירידת ערך עקב שער חליפין של 100 ש"ח. אם נחשב את הרווח שנובע מעליית שער המניה בנטרול השפעת שער החליפין נקבל למעשה סכום של 600 ש"ח. לכאורה, לפי פסקי הדין הללו, הרווח שעליו יש לשלם מס הוא בסכום של 600 ש"ח.

מקרה ב' במקרה זה יש הפסד נומינלי בסכום של 500 ש"ח, שבו כלול הפסד כתוצאה מירידת שער המטבע בסכום של 600 ש"ח. אם נחשב את הרווח שנובע מעליית שער המניה בנטרול השפעת שער החליפין, נקבל למעשה סכום של 100 ש"ח. לכאורה, לפי פסקי הדין הללו, הרווח שעליו יש לשלם מס הוא בסכום של 100 ש"ח. ההפסד הנומינלי בסכום של 500 ש"ח מורכב למעשה מרכיב הפסד בסכום של 600 ש"ח, שאינו אמור להיות מקוזז לצורכי מס לפי פסקי הדין.

מקרה ג' – במקרה זה יש הפסד נומינאלי בסכום של 500 ש"ח, אבל בתוכו גלום רווח מעליית שער החליפין בסכום של 50 ש"ח. לאור זאת, רכיב ההפסד שנובע רק בשל שינוי שער המניה בנטרול שינוי שער החליפין הוא בסכום של 550 ש"ח, ולכן הפסד ההון לקיזוז לצורכי מס או להעברה לשנים הבאות הוא בסכום של 550 ש"ח.

מקרה ד' – במקרה זה יש הפסד נומינלי בסכום של 500 ש"ח ובתוכו גלום הפסד כתוצאה משינוי שער החליפין בסכום של 100 ש"ח. מכאן, ההפסד נובע רק משינוי שער המניה בנטרול ההפסד כתוצאה מירידת שער החליפין הוא בסכום של 400 ש"ח. זהו הפסד ההון לקיזוז או להעברה לצורכי מס.

קיראו עוד ב"בארץ"

לטעמי פסקי דין אלה שגויים לחלוטין. לא מן הנמנע שיגישו עליהם ערעור לבית המשפט העליון. כבר בפסק הדין שפורסם לאחרונה (עודד ושולמית מוזס) הביאו המערערים דוגמה למצב של נכס שנרכש בסכום של 100 ש"ח ונמכר בסכום של 130 ש"ח, אבל המדד ירד בשיעור של 20%, לכן רווח ההון הריאלי הוא 130 ש"ח פחות 80 ש"ח שווה 50 ש"ח (עולה על הרווח הנומינאלי של 30 ש"ח). במקרה זה טענו המערערים מדוע מוטל מס רווח הון על רווח הון של 30 ש"ח (הרווח הנומינאלי) מבלי לבצע את התרגיל של בית המשפט לנטרול השפעת המדד, שבאמצעותו מחשבים את הסכום האינפלציוני במקרה שהוא יורד. לבית המשפט לא הייתה תשובה טובה למעט שזו מסקנתו מהחוק וכי על המחוקק לתקן את החוק.

לטעמי שגה בית המשפט. בית המשפט מתעלם לחלוטין מ"כללי מס הכנסה (המרה לשקלים חדשים של סכומים שמקורם מחוץ לישראל) , התשס"ד-2003 (להלן: "הכללים"). על פי כלל 7 לכללים, נכס שמכירתו חייבת במס רווחי הון – רווח ההון יימדד בשקלים חדשים ועלותו תיקבע על ידי המרת שער מטבע החוץ שבו הוא נקוב על פי ערך שער החליפין במועד הרכישה, ואילו התמורה בעדו תתורגם לשקלים חדשים על פי שער החליפין החל במועד המכירה. המשמעות מכלל זה היא שהמחוקק ראה בנכס הנקוב במטבע חוץ כנכס אחד המייצר רווח הון שהוא ההפרש בין שני הסכומים בשקלים חדשים. אם רווח ההון הוא שלילי, כלומר יש הפסד הון הנמדד בש"ח – כל רווח ההון השלילי (הפסד ההון) צריך להיות מותר בניכוי ללא נטרול רכיב ההפסד עקב ירידת שער מטבע החוץ. לענייננו, אין הבדל אם המדד לחישוב רווח הון ריאלי הוא מדד המחירים לצרכן או שער המטבע. חישוב רווח הון ריאלי הופך לרלוונטי רק כאשר יש רווח הון נומינאלי.

הדבר דומה לניירות ערך צמודי מדד. גם במקרה כזה אם המדד ירד והדבר גורם להפסד הון – הפסד ההון יותר בניכוי כולו ללא נטרול ירידת המדד, וזאת למרות שאם המדד היה עולה היה נוצר רווח הון אינפלציוני הפטור ממס.

ואכן, בית המשפט המחוזי לא ידע לתת פתרון לקונמסטורוקציה שייצר היוצרת אפליה בין נכסים צמודי מדד עת יורד המדד לבין נכסים צמודי מט"ח (נירות ערך) עת יורד המט"ח.

יש לשים לב שגישתו של בית המשפט המחוזי סותרת את החוק במובן זה שאם מטבע החוץ עולה, אך שער המניה יורד כך שהתוצאה הנומינלית היא אפס או הפסד, אזי לפי גישת בית המשפט המחוזי יש להכיר בהפסד ריאלי לקיזוז מניירות ערך זרים. דבר זה סותר את הוראות החוק.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן. אין במידע המופיע באתר "כל מס" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.

 

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.