מיסוי עסקאות במקרקעין ופתיחת שומות לפי סעיף 147 לפקודה
תקציר עמ"ה 8013/04 גולובנציץ חיים נ' פקיד שומה ירושלים 3
תקציר עמ"ה 8013/04
גולובנציץ חיים נ' פקיד שומה ירושלים 3
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה שניים מתוך שלושה ערעורים מאוחדים שהוצאו למערער בגין שלוש עסקאות נפרדות במקרקעין. בין היתר נדרש בית המשפט לדיון בנושא פתיחת שומות לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") עובר לתיקון 114.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
מדובר בשלושה ערעורים מאוחדים העוסקים בשומות שהוצאו למערער לפי הפקודה בגין עסקאות במקרקעין כמפורט להלן.
דיון
מקרקעי בני עייש - במרכז הערעור עומדת שאלת פתיחת השומה לשנים 1993-1992. שטח המקרקעין הוא 191.5 דונם והם נרכשו בשנת 1989 כקרקע חקלאית בעבור 769,830 ש"ח. לפי גרסת המערער, אחיו שלמה רכש את המקרקעין ונתן לו במתנה מחצית מהם. משחלפו שלוש שנים מכר המערער את הקרקע לאחר שייעודה שונה למגורים בתמורה לסך של יותר מ-13,500,000 ש"ח, וזאת ללא ששולם מס. השומה העצמית שערך המערער נעשתה סופית ב-1994. בשנת 2005 החליט המשיב להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 147 לפקודה, לפתוח את שומת המס של המערער לשנים 1993-1992 ולהוציא צו המגדיל את שומת המס שלו לאותן שנים. מההודעה על פתיחת השומה עולה אפוא כי "הדוח המתקן והגילוי מרצון" (להלן: "הגילוי מרצון") מיום 10.12.2004 שהגיש למשיב האח אריה גולובנציץ הוא שהבהיר את התמונה. לשיטת המערער, מסמך הגילוי מרצון אינו יכול לשמש בסיס לפתיחת השומות.
השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא אם היה ביד המשיב להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 147 לפקודה, אף כי המערער לא הורשע בעבירה. בית המשפט פסק כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב, וזאת על יסוד פסיקה ברורה של בית המשפט העליון שלפיה אין לקבל את הטענה כי הנוסח החדש של סעיף 147 הדורש הרשעה בעבירה (על פי תיקון 114) - חל גם קודם לתיקון הנותן סמכות למשיב לקבוע כי הנישום עשה מעשה שהוא עבירה, המבססת פתיחת השומה.
ניתן להסכים כי הגילוי מרצון היה ה"טריגר" - דהיינו הדבר שעורר את המשיב לפעולה, אולם הוא לא היה הדבר היחיד שעמד לפני המשיב. אין ספק כי התמונה שעמדה בעת ההחלטה על פתיחת השומה הייתה רחבה, והתייחסה גם למאפייני ההתנהלות הע סקית-קרקעית של האחים. בנסיבות אלו נדחתה הטענה כי רק הגילוי מרצון עמד לנגד עיני המשיב. הגדלת השומה נעשתה בהתבסס על מידע שהבהיר כי הדיווח הקודם לעניין עסקת מקרקעי בני עייש היה כוזב, ומגמתו הייתה להביא לאי תשלום מס. לפיכך, המסקנה היא שלא נפל כל פגם בשיקול דעתו של המשיב בעת שהחליט על פתיחת השומה, וגם לא הוכח כי השומה הוגדלה שלא כדין.
מקרקעי גולדה - השומה שהוצאה בעניין זה מייחסת למערער מכירה של מחצית ממקרקעי גולדה. בערעור הכחיש המערער זכויות בעלות במקרקעין אלו וטען כי רק אחיו אריה היה הבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין. יתר על כן, המערער נשען על פסק הדין בעניינו של אחיו אריה גולובנציץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין, שבו לדבריו נקבע תוך אימוץ טענות רשויות המס כי האח אריה הוא הבעלים היחיד של המקרקעין. כמו כן, לאחר שהוגש ערעור על פסק דין זה הגיעו האח אריה ומנהל מיסוי מקרקעין להסכם פשרה, שבגדרו נקבע כי האח ישלם את מלוא המס החל על העסקה הנדונה. לשיטת המערער די בפסק הדין האמור (וברי שבהסכם הפשרה) כדי להביא למסקנה שהבעלים האמ תי וכך הנישום האמ תי בגין מכירת מקרקעי גולדה הוא אחיו אריה.
נפסק כי עיון מדוקדק בדברי בית המשפט העליון מלמד כי שתי השומות המקבילות (במקרה דנן, השומה למערער והשומה לאריה אחיו לעניין מקרקעי גולדה) אינן אמורות להיכנס לתוקף במקביל. קרי, אין מדובר רק באי גביית שתיהן גם יחד. בית המשפט הבהיר כי לצורך איון החשש של גביית מס כפול יש להבטיח כי "השומות לא תיכנסנה לתוקף במקביל". במקרה דנן, מאחר ששומה אחת בוודאי כבר נכנסה לתוקף משאושרה בפסק הדין הנזכר, ברי כי טענות המשיב בעניין השומה למערער לא יוכלו להביא לשומה שתיכנס לתוקף. לפיכך, מרגע שניתן תוקף לשומה אחת בפסק הדין שניתן כנגד אח המערער באופן שהאח אריה חויב במלוא המס, התייתר הצורך לדון בשומה השנייה שהוצאה למערער. יש מקום להניח כי האח אריה ידאג לקבל את התשלום המגיע לו מהמערער לנוכח היותו הבעלים של מחצית המקרקעין, ואין צורך שבית משפט זה ידון במערכת יחסים זו.
מקרקעי גבעת שאול - אף נושא ערעור זה עוסק בנכס שגם לאח אריה זכויות בו. המערער הודיע כי מתוך מטרה לחסוך בזמן שיפוטי הוא נכון להצהיר על נכונותו לקבל על עצמו כל הכרעה שתתקבל בעניין ההליך שנוהל בעניינו של אחיו. המערער נכון לקבל על עצמו את התוצאה האופרטיבית שהתקבלה בהליך המקביל, במובן זה שחבות המס אשר תוטל על המערער בגין עסקת גבעת שאול תהיה כחבות המס שהוטלה על האח אריה בהליך המקביל, תוך ניכוי התשלומים ששילם המערער עד כה והוצאות היטל ההשבחה ששולמו וכפוף לכל שינוי שיחול בתוצאה בעקבות ערעור שיגיש אריה, אם יגיש. לפיכך פסק בית המשפט כי העסקה נעשתה בכובעו של המערער כעוסק במקרקעין ולא במישור האישי.
תוצאה
הערעורים בנוגע למקרקעי בני עייש וגבעת שאול נדחו, והערעור בנוגע למקרקעי גולדה התקבל. המערער חויב בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.
בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטת מ' מזרחי
ניתן ב-1.12.2013
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
מתי הריבית תתחיל לרדת?
הסיבות להפחתת ריבית והסיבות שלא להפחית - מתי זה צפוי להתחיל ולמה אתם לא ממש תרגישו את זה בפעמים הראשונות?
בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית מחר על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, תפרסם מחר החלטת ריבית ובדומה לכל ההחלטות מאז ינואר 2024, לא צפוי שינוי. הנגיד, פרופ' אמיר ירון הולך על הצד הבטוח. הוא מחכה להורדת ריבית בארה"ב, הוא מחכה להפחתה ניכרת באי וודאות הגיאופוליטית. מנגד, יש הרבה סיבות טובות להפחתת ריבית מהירידה הצפויה באינפלציה, דרך הירידה בשער הדולר, הירידה בצמיחה, השיפור בפרמטרים הכלכליים, תמחור האג"ח והירידה בפרמיית הסיכון, לצד השיפור המשמעותי במצב הגיאופליטי. ועדיין - מבחינת הנגיד זה עדיין לא הזמן.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.
הפד' עדיין לא החל במחזור הפחתות הריבית, ונראה שבבנק ישראל לא מעוניינים להקדים אותו. בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים מצפים להפחתה ראשונה בארה"ב רק בספטמבר, וככל הנראה רק אז יבשילו התנאים גם להפחתה בישראל. הסיבה לכך היא הרצון לשמור על יציבות מטבעית ולהימנע מתנודתיות מיותרת בשער החליפין.
- כצפוי: בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה - 4.5%
- בנק ישראל הותיר את הריבית על כנה; ירידה בתחזית הצמיחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השוק המקומי מושפע באופן ישיר מהפער בין הריביות: הריבית בישראל גבוהה יחסית לזו באירופה, ובקרוב גם בארה"ב. מצב זה מושך משקיעים זרים להחזיק בשקל, מה שתורם להתחזקותו מול הדולר ומטבעות אחרים. אמנם התחזקות השקל מסייעת בהפחתת לחצי יבוא ומחירים, אך היא גם מקשה על מגזרים ממונפים כמו נדל"ן, קמעונאות ועסקים קטנים ובינוניים, שסובלים מעלויות מימון גבוהות יותר ומתחרות יצוא מוחלשת.
