צופים המשך נפילות? מזומן זה לא המקום היחיד להיות בו כעת

קובי שגב, מנכ"ל, יובנק קרנות נאמנות, כותב על סוגי המשקיעים בשוק אגרות החוב ומתמקד בסוג הפסימי
קובי שגב | (7)

כבכל משבר המלווה בירידות חדות בשוקי המניות, כך גם בזה הנוכחי מתגלים שלושה סוגי משקיעים: האופטימיים הנצחיים, אלו שרוכשים עוד ועוד מניות עם כל ירידה של השווקים ומחכים בקוצר רוח לשינוי מצב הרוח בשווקים. האופורטוניסטים, שהורידו הילוך בהשקעותיהם ומנצלים הזדמנויות באג"ח ובמניות מעת לעת. הפסימיים, אלו שהחליפו או יחליפו בקרוב את כל תיק ההשקעות שלהם לפק"מ בבנק. במאמר זה אתייחס דווקא לסוג השלישי, הפסימיים או לכל מי ששוקל מכירת כל תיק ההשקעות והפיכתו למזומן (פסימי בפוטנציה).

הרעיון של מכירת כל תיק השקעות (מניות, אג"ח ממשלתי וקונצרני) והפיכתו לפק"מ רגע לפני הירידות הגדולות, הוא משאת נפשו של משקיע ממוצע בשוק הון באשר הוא. אולם לצערנו, אין בעולם פעמון המצלצל רגע לפני הירידות בבורסה. לכן ישנם בעולם משקיעים המנסים לתזמן את השוק (נכנסים ויוצאים לעיתים תכופות, לעיתם צודקים ולעיתים לא). לעומתם, ישנם כאלו המודים מראש שאין ביכולתם לחזות את מועדי הזינוקים והנפילות בשוק במניות ולכן נוקטים בשיטה המכונה "קנה והחזק".

פעילות ההנזלה המוחלטת של תיק העומדת בבסיס המחשבה של הפסימיים המשתייכים לרוב גם לזן המתזמן, היא התשובה המוחלטת (במידה ומתבצעת בזמן) למשבר "קלאסי". אולם מה שאנו חווים בתקופה האחרונה אינו משבר "קלאסי". לכן כדאי שגם המשקיע הפסימי ייבחן את הדברים היטב לפני שהופך את כל תיק ההשקעות למזומן.

לרוב, משבר כלכלי קלאסי נובע מהתפוצצות בועה זו או אחרת (כמו בועת האינטרנט בתחילת העשור הקודם או משבר LTCM ב-1997). משם אנו רואים עלייה בגירעון, הדפסת כסף, אינפלציה, הורדת דירוג של מדינות, העלאת ריבית, חוסר יכולת של ממשלות לגייס כספים. כל אלה מביאים לשיממון בגיוסי החוב וההון של הפירמות, פיטורין, ירידה ברווחיות החברות וכן הלאה. בפועל, מחירי המניות צונחים, המגזר העסקי משותק ומתכווץ.

אם נסתכל על משבר ההיי טק בתחילת העשור הקודם נזכיר ששיעור האבטלה בישראל עלה ל-10.3%, התשואה לפדיון של השחרים נסקה לכ-12%, מדינת ישראל לא יכולה הייתה לבצע גיוסי הון בחו"ל, המטבע המקומי נחלש (הדולר טיפס לכיוון ה-5 שקלים לדולר), ריבית בנק ישראל עלתה ל-9.1% והאינפלציה ב-2002 עלתה ב-6.5%. במקרה כזה של "משבר קלאסי" החלופה של מזומן היא אכן עדיפה בלי שום ספק על מניות, אג"ח קונצרניות (מצב החברות מורע והתשואה לפדיון עולה) ואג"ח ממשלתיות, שמחירן יורד בשל העלייה בתשואה לפדיון.

עם זאת, כפי שאמרנו, המשבר הנוכחי שונה במספר נושאים מהותיים ממשברים קודמים. אמנם גם במשבר זה נמצאות מדינות בגירעונות ענק שאפילו הביאו להפחתת דירוג לארה"ב וכעת מזרימים נזילות לשווקים בארה"ב ואירופה. אבל בשונה מהשאר, במקרה זה אין אנו רואים גידול באבטלה הנוכחית, אינפלציה או ריבית גבוהה.

מרכיב הריבית הוא הפרמטר חשוב ביותר, בארה"ב נגיד הבנק המרכזי האמריקני נמצא ב"מלכודת הנזילות" (מושג כלכלי המתאר מצב שבריבית אפסית מאבד הנגיד את הנשק של הריבית שכן לא קיימת ריבית שלילית), ובלית ברירה הודיע שהריבית תישאר נמוכה לאורך זמן - סוג של תחליף להורדת ריבית שכאמור בלתי אפשרית.

לפיכך, המשבר הנוכחי מתאפיין ברמה גבוהה של נזילות בשווקים. זהו אחד הלקחים מנפילת ליהמן ברדרס וכדאי למשקיעים הפסימיים מבינינו לשקול להמיר את הרצון להפוך את תיק ההשקעות שלהם למזומן להשקעה בתיק מותאם משבר נוכחי.

אם כן, מהי לדעתנו הדרך המומלצת להשקעה עבור המשקיע הפסימי?

מניות - בראש ובראשונה בתרחישים הפסימיים, לא ירשמו עליות בשוק המניות. לכן, למרות מחירן הנוח של מניות רבות המשקיע הפסימי צריך להימנע מהשקעה במניות.

אג"ח ממשלתי - במידה ויתקיימו התרחישים הפסימיים, הריבית בארץ תרד ותישאר נמוכה לאורך זמן. מיתון יביא עמו גם ירידה בשווי הנכסים (בעיקר נדל"ן) ולכן מומלץ למשקיעים הצופים מיתון שייארך מספר שנים, להשקיע באג"ח ממשלתי שקלי בטווח בינוני, דהיינו 4-6 שנים. הריבית הנמוכה שתשרור במקרה זה תביא לרווחים שוטפים נאים באג"חים.

בנוסף, ניתן לשלב רכיב של אג"ח ממשלתית צמודה בטווחים ארוכים יותר 6-8 שנים, מכיוון שבטווחים הארוכים, האינפלציה העתידית המגולמת היא כ-2.5% לשנה. במידה והמשקיע הפסימי צופה תקופה ארוכה של הזרמת נזילות לשווקים כדאי להגן מהתפרצות אינפלציונית בטווח הארוך.

אג"ח קונצרנית - להערכתנו, המשקיע הפסימי צריך לשלב מרכיב קונצרני בתיק ההשקעות שלו, בעיקר בשל התשואות הגבוהות והשפעתן על התשואה הממוצעת שתנבע מתיק ההשקעות. אם אמרנו שבמשבר קלאסי התשואות לפדיון מזנקות והשוק נחסם בפני גיוסי חוב של מדינות, על אחת כמה וכמה גיוסי חוב של חברות. במשבר מסוג זה, כללי המשחק שונים. על המשקיע הפסימי לקחת בחשבון תרחישים של הפחתה משמעותית בגיוסי החוב בחברות החלשות וגיוסי חוב בחברות האיכותיות והחזקות.

לפיכך, את הרכיב הקונצרני יש לפצל לשני חלקים: הראשון, אגרות חוב של בנקים, חברות ביטוח וחברות תזרימיות איכותיות (בזק, שופרסל, שטראוס) במח"מ בינוני ארוך. החלק השני הוא אגרות חוב במח"מ קצר (עד שנתיים), הנסחרות בתשואות גבוהות יחסית בשל הירידות האחרונות. אנו מציעים למשקיע הפסימי להתרכז באג"ח של חברות בעלות יתרות מזומנים גבוהות שביצעו גיוסי הון לאחרונה. במקרה זה באות בחשבון גם אגרות חוב של חברות בדירוג נמוך כגון: אדגר ד', אלבר ח', קבוצת דלק ל', אלרוב נדל"ן 1 (שתי האחרונות אג"ח להמרה).

לסיכום, אנו ממליצים למשקיע הפסימי שחושב בזמנים אלו רק על מזומן ופק"מ, לשקול שנית ולחשוב על הדרך המוצעת המשלבת אג"ח ממשלתית שקלית במח"מ 4-6, אג"ח ממשלתית צמודה במח"מ 6 ומעלה, אג"ח קונצרנית בסיכון נמוך עם מח"מ ארוך ובתוספת אג"ח בסיכון גבוה יותר למח"מ קצר. בסה"כ, להערכתנו, מדובר באלטרנטיבה עדיפה על מזומן וזאת במידה ואנו נכנסים לתקופה ארוכה של האטה.

הכותב, קובי שגב, מנכ"ל, יובנק קרנות נאמנות

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    אייל 21/08/2011 21:13
    הגב לתגובה זו
    נו באמת?? זה הזמן לאסוף מניות גם אם ימשיכו לרדת עוד 10-20 אחוז. יש חברות טובות ואטרקטיביות. בקונצרני יש הזדמנויות לא רעות . לאנליסטים- מנהלי קרנות אין שום מושג לגבי השוק והם מעולם לא תפסו מפולת ומעולם לא קונים בתחיתית
  • 5.
    פרידה קאלו 21/08/2011 20:30
    הגב לתגובה זו
    גם אני פסימית.
  • 4.
    חרטטן 21/08/2011 20:12
    הגב לתגובה זו
    אם יהיה הסדר חוב הקצרות יחטפו יותר מהארוכות.
  • 3.
    נכון! (ל"ת)
    גורבץ 21/08/2011 16:03
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    עמנואל 21/08/2011 13:19
    הגב לתגובה זו
    ומה עם מנדי-מנדלוביץ' , , איש הראלי' ס (שמעתי שהשקיע בנדל" ן מניב: חניה בחניון גולדה)
  • 1.
    גלעד 21/08/2011 12:11
    הגב לתגובה זו
    רק מקמ" ים ! לחכות עד שהמדדים יעחו מעל ממוצע נע 100. בינתיים לחכות. במידה ויהיו תיקונים יפים לשקול כניסה לפוזיצית שורט [למתקדמים]. כאשר נעבור אחרי המפולת לעליות, נבחר 30 מניות של החברות הטובות ביותר ובעלות בתמחור הזול ביותר.
  • שרה 21/08/2011 12:29
    הגב לתגובה זו
    תודה.
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?

מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?

מנדי הניג |

מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים. 

הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.

הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א'  עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות. 

חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס.  יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.

המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.     

מיכאל קלמן
צילום: מנורה מבטחים

מנורה נגד הרש"פ: תובעת אותה על רבע מיליארד שקל

התביעה הוגשה בגין הפסדים מצטברים בהיקף של מאות מיליוני שקלים כתוצאה מתופעת גניבות הרכב בישראל, שהתעצמה בשנים האחרונות. מנורה טוענת כי בשל "תעשייה פלסטינית" של גניבות רכב מישראל אל שטחי A, היא "שיפתה ופיצתה את מבוטחיה בגין נזקי הגניבות של רכביהם וכתוצאה מכך נגרמו לה במהלך השנים האחרונות הפסדים כספיים מצטברים של מאות מיליוני שקלים, להם אחראית הנתבעת"

עוזי גרסטמן |

חברת הביטוח מנורה מבטחים הגישה היום (ב') לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד הרשות הפלסטינית (הרש"פ), בגין הפסדים מצטברים בהיקף של מאות מיליוני שקלים כתוצאה מתופעת גניבות הרכב בישראל, שהתעצמה בשנים האחרונות. אומדן מנורה לסכום הכולל של הנזקים שנגרמו לה הוא כרבע מיליארד שקל.


על-פי נתוני המשטרה, שפורסמו באחרונה בתקשורת, ב-2024 נגנבו בישראל כ-18 אלף כלי רכב, וב-2023 היקף גניבות כלי הרכב היה כמעט 20 אלף. מלבד הנזק הכלכלי העצום, מסבירה מנורה בכתב התביעה כי תופעת גניבות הרכב בישראל מקרינה באופן ישיר על תחושת הביטחון של הציבור. לדברי החברה, היא גם עשויה להסביר, במידה מסוימת, חלק מהתייקרות פרמיות ביטוחי הרכב בשנים האחרונות.


במסגרת התביעה שהגישה מנורה, טוענת החברה כי בשל "תעשייה פלסטינית" של גניבות רכב מישראל אל שטחי A, הנתונים לשליטתה ואחריותה הבלעדית הרשות הפלסטינית, "שיפתה ופיצתה מנורה את מבוטחיה בגין נזקי הגניבות של רכביהם וכתוצאה מכך נגרמו לה במהלך השנים האחרונות הפסדים כספיים מצטברים של מאות מיליוני שקלים, להם אחראית הנתבעת".


כמו כן, על פי כתב התביעה, שהוגש על ידי עו"ד ארז בלוך ממשרד ארז בלוך, אל שטחי הרשות הפלסטינית הגיעו אלפי כלי רכב שהיו מבוטחים על-ידי החברה. מתוך אותם כלי רכב, הצליחו חברות האיתור איתוראן ופוינטר לאכן ולהוכיח שכלי רכב רבים מצאו את דרכם לשטחי הרשות, וביחס לאחרים התקבל אישור ממשטרת ישראל כי כלי הרכב הגנובים הגיעו לשטחי A.


בתביעה מתבססת מנורה בין היתר על ההנחה משפטית שלפיה כלי רכב שנגנבים בשטח ישראל מגיעים לתחנתם האחרונה בשטחי הרשות הפלסטינית. אותה חזקה נשענת גם על פסק דין של נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שקבע בהיותו שופט עליון מן המניין כי רכב שנגנב בישראל "יסיים את חייו" בשטחי הרש"פ. עוד קבע אז השופט עמית ב"הלכת אלשחרה", כי "אין חולק כי התופעה של גניבות רכב היא מכת מדינה זה שנים רבות... גניבת הרכב היא רק התחנה הראשונה ובשטחי הרשות הפלסטינית קמה תעשיה שלמה של 'משחטות' רכב - המהוות 'תחנה סופית' לרכבים הגנובים - ושל סחר בחלפים ובכלי רכב גנובים, שגם עליה ניתן לומר שהיא בבחינת מכת מדינה... היקף התופעה הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה ואף בגדר ידיעה שיפוטית".