מה אומר לנו היום מדד ה-TED SPREAD?

שי לוי אנליסט ומנהל השקעות ביובנק ניהול נכסים, מתייחס למדד ה-TED SPREAD ולגבי עתידה של כלכלת ארה"ב
שי לוי | (8)

הסערה בשווקים בימים האחרונים מחזירה אותנו לזיכרונות הלא רחוקים של 2008, שאז כמו היום התאפיינו במכירות מכל הבא ליד וללא הבחנה, העיקר לברוח מנכסי הסיכון. רבות דובר על האירועים האחרונים ועל הסבירות שהם מגלמים להאטה ואף למשבר. ההבדל הגדול בין התקופות נעוץ בעיקר באינדיקטור חשוב אחד - מדד ה-TED SPREAD.

מדד זה מבטא את הפער בין הריבית הבין בנקאית לטווח קצר ובין התשואה על האג"ח הממשלתית האמריקנית לטווח הקצר (המקבילה למק"מ הישראלי). ככל שהפער גדול יותר, כך הבנקים פחות מעוניינים להלוות האחד לשני, ולכן דורשים פרמיית סיכון גבוהה יותר בריבית הבין בנקאית.

לאורך ההיסטוריה הפער ב"טד" ל-3 חודשים עמד על 0.1%-0.5%, כאשר בתקופות משבר הפער בד"כ מתרחב כתוצאה מעליית פרמיית הסיכון בשווקים. הפער התרחב משמעותית בתחילת משבר הסאב פריים באוגוסט 2007 והגיע לכ-2.5%, כאשר השיא היה לאחר קריסת ליהמן בראדרס בספטמבר 2008, אז הפער הגיע לכ-4.6%.

בתקופה ההיא למי ששכח, הבנקים חששו מהמשך מחיקות הון גדולות ממאזניהן שעשויות היו להביא לחשש ליציבותן ולכן שמרו אצלן את המזומן ולא הלוו אותו לבנקים האחרים. בנוסף לכך, גם בנק שהרגיש בנוח עם החשיפה המאזנית שלו, חשש מהחשיפה המאזנית של הבנקים האחרים שלהם הוא אמור היה להלוות.

החל מאמצע 2009 הפער חזר לרמות הממוצעות שלו, וכיום הוא עומד על כ-0.26% בלבד. הפער עוד עשוי כמובן להתרחב, אך בינתיים ירידות של מעל ל-10% בשוקי המניות לא ממש הזיזו אותו ממקומו. אין ספק שארה"ב תידרש לבצע צעדים כואבים על מנת להקטין את החוב, צעדים שצפוי שיפגעו בצמיחה, אבל השורה התחתונה היא שהמערכת הפיננסית ממשיכה לעבוד, ולכן בניגוד ל-2008 שאז המערכת הפיננסית היתה שרויה במצב של הלם ושיתוק מערכות, זהו לא המצב כיום.

אז ניתן להתווכח האם מדובר כיום בהאטה בצמיחה ביחס לצפי הקודם, או בגלישה למיתון, וניתן להתווכח האם שוק המניות כבר מגלם את הנתונים והאם עליו לרדת עוד, או שמנגד המחירים דווקא מהווים הזדמנות קניה - בכל מקרה המערכת הבנקאית האמריקנית מתפקדת, קיימת בשוק נזילות גבוהה, שוק החוב נגיש ופתוח, הריבית נמוכה על הדולר ממילא ולא צפויה לעלות בזמן הנראה לעין. לכן גוף עסקי שצריך למחזר את חובותיו לטובת המשך פעילותו השוטפת לא אמור להיתקל בקשיים מיוחדים כדוגמת תקופת היובש בנזילות שראינו בספטמבר 2008.

הכותב, שי לוי אנליסט ומנהל השקעות ביובנק ניהול נכסים

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    עם רווח של 15% 16/02/2012 10:00
    הגב לתגובה זו
    רווח של כ 15% בפחות מחודשיים ואחזקה של מעל $100K . האם כדאי לממש חלק ולהקטין פוזיציה ? תודה אילן
  • 6.
    למה יובנק מעמיד את פרמית הסיכון על 5 אחוז ??? (ל"ת)
    לקוח ביובנק 26/08/2011 11:49
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    ליפו 17/08/2011 16:58
    הגב לתגובה זו
    תודה
  • 4.
    כתבה לעניין (ל"ת)
    לדה ק. 17/08/2011 16:58
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    השעה 16:00.... (ל"ת)
    שוקו 17/08/2011 16:57
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    לירון ו. 17/08/2011 16:48
    הגב לתגובה זו
    הבלתי מעורער של עולם האנליזה
  • 1.
    אלינובק 09/08/2011 12:52
    הגב לתגובה זו
    קראתי את הניתוח שלך כאדם ממתעסק בשוק ובבורסה שנים רבות אני מעריך את הניתוח שלך וחושב דרך החשיבה שלך כבעל מקצוע מעולה .ישר כוח
  • אין,אתה אש! (ל"ת)
    שוקו 17/08/2011 16:55
    הגב לתגובה זו
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

יבוא יצוא
צילום: תמר מצפי

הפטור ממע"מ ביבוא אישי עולה ל-150 דולר והלחץ עובר לשוק המקומי

התקרה החדשה נכנסת לתוקף בחצות, באוצר מציגים לחץ תחרותי על המחירים, ובשוק המקומי מזהירים מפגיעה בעסקים המקומיים

ליאור דנקנר |

הלילה בחצות נכנסת לתוקף הרחבת הפטור ממע"מ ביבוא אישי, כך שהתקרה עולה מ-75 דולר ל-150 דולר. בפועל זה פותח עוד שכבה גדולה של הזמנות מחו"ל שעד היום נפלו בין הכיסאות ונדרשו במע"מ.

הבדיקה נעשית לפי ערך החבילה ולא לפי מועד ההזמנה, והקובע הוא מועד הגעת החבילה למכס בישראל. המשמעות היא שאותה רכישה יכולה לקבל טיפול שונה לפי מועד השחרור, וגם לפי הדרך שבה החבילה פוצלה או אוחדה בדרך.

ההרחבה הגיעה אחרי פרסום טיוטת הצו להערות הציבור והשלמת הליך החתימה. באוצר מציגים את המהלך כחלק ממדיניות שנועדה לחזק תחרות וללחוץ את מחירי המדף בישראל דרך חלופה מחו"ל, בעיקר בתחומי האופנה ומוצרי הצריכה.


איך זה עובד בשטח ומה נחשב בתוך התקרה

הפטור מתייחס לערך המוצר עצמו. עלויות משלוח לא נכללות בחישוב המע"מ, אבל בפועל יכולות להתווסף עלויות טיפול ושחרור שמשתנות לפי אתר, ספק וחברת שילוח.

מבחינת המכס, הערך נבחן ברמת החבילה. כשכמה פריטים מגיעים יחד באותה חבילה, הם נספרים יחד לצורך התקרה, ובמקרים מסוימים המכס יכול להתייחס לפיצול שנראה מלאכותי כניסיון לעקוף את הכללים ולחייב בהתאם.