הסערה בשווקים בימים האחרונים מחזירה אותנו לזיכרונות הלא רחוקים של 2008, שאז כמו היום התאפיינו במכירות מכל הבא ליד וללא הבחנה, העיקר לברוח מנכסי הסיכון. רבות דובר על האירועים האחרונים ועל הסבירות שהם מגלמים להאטה ואף למשבר. ההבדל הגדול בין התקופות נעוץ בעיקר באינדיקטור חשוב אחד - מדד ה-TED SPREAD.

מדד זה מבטא את הפער בין הריבית הבין בנקאית לטווח קצר ובין התשואה על האג"ח הממשלתית האמריקנית לטווח הקצר (המקבילה למק"מ הישראלי). ככל שהפער גדול יותר, כך הבנקים פחות מעוניינים להלוות האחד לשני, ולכן דורשים פרמיית סיכון גבוהה יותר בריבית הבין בנקאית.

לאורך ההיסטוריה הפער ב"טד" ל-3 חודשים עמד על 0.1%-0.5%, כאשר בתקופות משבר הפער בד"כ מתרחב כתוצאה מעליית פרמיית הסיכון בשווקים. הפער התרחב משמעותית בתחילת משבר הסאב פריים באוגוסט 2007 והגיע לכ-2.5%, כאשר השיא היה לאחר קריסת ליהמן בראדרס בספטמבר 2008, אז הפער הגיע לכ-4.6%.

בתקופה ההיא למי ששכח, הבנקים חששו מהמשך מחיקות הון גדולות ממאזניהן שעשויות היו להביא לחשש ליציבותן ולכן שמרו אצלן את המזומן ולא הלוו אותו לבנקים האחרים. בנוסף לכך, גם בנק שהרגיש בנוח עם החשיפה המאזנית שלו, חשש מהחשיפה המאזנית של הבנקים האחרים שלהם הוא אמור היה להלוות.

החל מאמצע 2009 הפער חזר לרמות הממוצעות שלו, וכיום הוא עומד על כ-0.26% בלבד. הפער עוד עשוי כמובן להתרחב, אך בינתיים ירידות של מעל ל-10% בשוקי המניות לא ממש הזיזו אותו ממקומו. אין ספק שארה"ב תידרש לבצע צעדים כואבים על מנת להקטין את החוב, צעדים שצפוי שיפגעו בצמיחה, אבל השורה התחתונה היא שהמערכת הפיננסית ממשיכה לעבוד, ולכן בניגוד ל-2008 שאז המערכת הפיננסית היתה שרויה במצב של הלם ושיתוק מערכות, זהו לא המצב כיום.

אז ניתן להתווכח האם מדובר כיום בהאטה בצמיחה ביחס לצפי הקודם, או בגלישה למיתון, וניתן להתווכח האם שוק המניות כבר מגלם את הנתונים והאם עליו לרדת עוד, או שמנגד המחירים דווקא מהווים הזדמנות קניה - בכל מקרה המערכת הבנקאית האמריקנית מתפקדת, קיימת בשוק נזילות גבוהה, שוק החוב נגיש ופתוח, הריבית נמוכה על הדולר ממילא ולא צפויה לעלות בזמן הנראה לעין. לכן גוף עסקי שצריך למחזר את חובותיו לטובת המשך פעילותו השוטפת לא אמור להיתקל בקשיים מיוחדים כדוגמת תקופת היובש בנזילות שראינו בספטמבר 2008.

הכותב, שי לוי אנליסט ומנהל השקעות ביובנק ניהול נכסים