העובדות

---------------

התובעים, בעלים של משרד עו"ד, הגישו תביעה לסעד הצהרתי המבקש להצהיר עליהם כעובדים או "מעין עובדים" של בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") ועל זכאותם לפיצויי פיטורים.

בשנים 1959- 1988 התובעים העניקו לבנק ייעוץ משפטי, ללא הסכם כתוב בין הצדדים.

לאחר ביקורת שנערכה ע"י המבקר הפנימי של הבנק, נדרש הבנק להעלות על הכתב את עיקרי התקשרות בינה לבין התובעים.

ביום 21.12.88 עוה"ד רחל כהן ז"ל כתבה את תנאי ההתקשרות הכלליים, והצדדים המשיכו את ההתקשרות עוד שנים רבות לאחר מכן.

ביום 17.6.01 (להלן: "הסכם 2001") נחתם הסכם בין הצדדים. בהתאם לסעיף 8 להסכם, התובעים הינם בבחינת קבלנים עצמאיים.

התובעים דרשו פיצוי בגין שנות ההתקשרות בין הצדדים ובמהלך שנת 2005, הבנק הודיע לתובעים על סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וכי הבנק ישקול בקשת התובעים לפיצוי.

החל מינואר 2006 ועד סוף שנת 2006, צומצם בהדרגה הטיפול בתיקי הבנק ע"י התובעים. במהלך שנת 2006, שלח הבנק מכתב לתובעים בו דחה את דרישתם לפיצוי.

התובעים טענו, כי בינם לבין הבנק התקיימו יחסי עובד מעביד והם זכאים לפיצוי פיטורים ולהלנת פיצוי פיטורים. לתובעים הותקן קו טלפון פנימי של הבנק וקישור ישיר למחשב הבנק. בישיבות השבועיות נתנו התובעים דין וחשבון שוטף על פעילותם המשפטית. התובעים השתתפו בכל האירועים של הבנק ושל עובדיו הבכירים. כל אלה מעידים על היותם של התובעים עובדי או מעין עובדי הבנק. הסכם 2001 שינה את מערכת היחסים בין הצדדים, אשר לפניו היו התובעים "מעין עובדים" ולאחריו, היו קבלנים עצמאיים.

לטענת הבנק, הסכם 2001 העלה את מערכת היחסים בין הצדדים על הכתב. ההסכם הגדיר את אופן ההתקשרות בין הצדדים, לפיו עורכי הדין הינם בבחינת קבלן עצמאי. לא חל שינוי בסוג העבודה, ובאופן ההתנהלות בין הצדדים לפני ואחרי ההסכם. לתובעים היה עסק עצמאי, ולכן לא ניתן להחיל עליהם את הסטטוס של מעין עובדים.

פסק דין

----------------

האם התביעה הוגשה בתום לב

בית הדין קבע, כי התביעה נגועה בחוסר תום לב משווע מצידם של התובעים. במשך כל שנות התקשרותם של הצדדים, על פני עשרות שנים, לא העלו התובעים טענה בדבר היותם עובדים או מעין עובדים. לאור היותם של התובעים בעלי ידע משפטי, נראה כי לו היו חושבים כי אכן הם עובדי הבנק היו מעלים טענה זו.

האם קיים שוני באופי ההעסקה עד הסכם 2001 ולאחריו

נקבע, כי לא קיים שוני באופי עבודתם של התובעים עד שנת 2001 ולאחר מכן. טענת התובעים, לפיה עד לכריתת הסכם 2001 התקיימו יחסי עובד מעביד ועם כריתתו הפכו התובעים לקבלנים עצמאיים הינה טענה חסרת בסיס משפטי.

עוד נטען, כי טענת התובעים שפוטרו עם חתימת הסכם 2001, אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר. שכן, מדוע חתמו התובעים על הסכמתם לפיצוי של 6 חודשים מראש במקרה של ניתוק יחסים בין הצדדים בעתיד, אם הייתה להם טענה בדבר זכויות נוספות מכוח יחסי עובד מעביד. הסכם 2001 נערך ע"פ דרישה של הביקורת הפנימית של הבנק ולא בשל רצונם של התובעים לשנות את מעמדם כפי שטענו.

בנוסף, ע"פ הסכמים קיבוציים של הבנק, עובדים פורשים מהבנק בגיל פרישה. בענייננו, התובעים המשיכו את ההתקשרות עם הבנק אף לאחר גיל פרישה. עובדה נוספת זו, מובילה למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

למרות טענות התובעים, בהסכם 2001, ובהסכמים שקדמו לו, השירותים המקצועיים שנתנו התובעים היו דומים ואין כל שוני בסוג העבודה או השירות שניתן על ידם.

האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד?

הנטל להוכיח, כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין גוף לו נתן שירות, מוטל על המבקש. לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד.

מבחן ההשתלבות

לא הוכח, כי השירות המשפטי אותו נתנו התובעים לבנק היווה חלק אינטגרלי מפעילותו של הבנק (פן חיובי של מבחן ההשתלבות) ולא הוכח ע"י התובעים כיצד השתלבו הם בעסקי הבנק. בנוסף לא הוצגו ראיות עפ"י מבחן ההשתלבות (פן שלילי) באשר לכמות השירותים האחרים שניתנו ע"י התובעים לגופים אחרים מעבר למתן השירות לבנק.

התובעים הינם שותפים במשרד עו"ד, ניהלו את ענייניהם והעניקו שירותים משפטיים לבנק וללקוחות אחרים. הבנק היה לקוח מרכזי עבור התובעים אך לא היחיד.

התובעים מעולם לא ישבו בבנק, אלא במשרדם הפרטי. במשרד עו"ד הועסקו בעיקר בני משפחה, מה שמעיד לטעמו של בית הדין כי השותפות הינה עסק משפחתי, והדבר מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהשותפים אינם עובדי הבנק.

התובעים העסיקו עובדים שכירים במשרד. אין בכך שהותקן קו טלפון פנימי של הבנק אצל התובעים והוצאו תיקים ממשרדי הבנק, כדי להקים תשתית עובדתית למבחן ההשתלבות. לתובעים היה עסק משל עצמם בנוסף למתן השירות המשפטי לבנק.

מבחן הפיקוח

התובעים לא דיווחו לבנק בכל דרך שהיא על שעות עבודתם, וימי היעדרותם. התובעים היו עצמאיים בעבודתם ונעשתה ביקורת ע"י מחלקת ביקורת פנים של הבנק בלבד.

מבחני עזר

הגדרתם של התובעים כעצמאיים ברשויות השונות אין בה כדי להכריע, אך היא מצטרפת ליתר המבחנים אשר נבחנו. הדיווח למס הכנסה ולביטוח הלאומי אינו מבחן מהותי אך גם הוא מעיד על היותם של התובעים בעלי עסק עצמאי.

מבחן הציוד

התובעים היו מחוברים במשרדם למערכת המחשוב של הבנק והיה להם קישור למערכת הטלפונים הפנימית של הבנק, אך אין בכך כדי להעיד על מערכת יחסי עובד ומעביד או מעין עובד ומעביד בין הצדדים. עוד התברר, כי משרד עורכי דין גדול נוסף היה מחובר למחשוב הבנק. התובעים נשאו בהוצאות הכרוכות בניהול משרד עו"ד, העסיקו עובדים ושילמו להם את זכויותיהם, ולבנק לא היה כל קשר לאופן ניהול משרד עו"ד ולהעסקת העובדים בו. לתובעים הייתה אוטונומיה מוחלטת בניהול עסקם.

האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם ומבחן בדיקת רצון הצדדים

לאחר כ-30 שנות התקשרות בין הצדדים ובפעם הראשונה שסוג ההתקשרות מועלה ע"י הצדדים בכתב, ראו התובעים את עצמם כנותני שירות חיצוניים.

במכתב משנת 93, אשר נוסח ע"י תובעים נקבע כי שכ"ט ישולם ע"פ תעריף מינימלי של לשכת עו"ד. שכר טרחה אינו יכול להיחשב כשכר עבודה ואיננו מקובל במסגרת יחסי עובד מעביד או מעין עובד מעביד. נראה, כי התובעים לא חשבו באותה עת כי יכולים להתקיים יחסים ששונים ממתן שירות ללקוח. עפ"י מסמכים רבים התובעים רואים עצמם כקבלנים עצמאיים ולא כעובדים.

מי נושא בתשלום שכר של העובד

הבנק שילם לתובעים מידי חודש שכר טרחה קבוע, וכן מעת לעת היו התובעים מגישים חשבונות שכ"ט נוספים לגבי שאר הטיפולים המשפטיים שטופלו על ידם. צורת התשלום לתובעים ע"י הבנק אף היא מעידה, כי התקיימו בין הצדדים יחסים של קבלן- נותן שירותים.

משרת אמון ומבחן הקשר האישי

ההסכמים השונים שנחתמו לאורך השנים נוסחו בלשון רבים, לא נדרש כי השירות יינתן ע"י עו"ד מסוים. ועוד, התובעים הינם שותפים. בפסיקה מוקדמת יותר נקבע, כי שותפות אינה יכולה לשמש כ"עובד". נטען, כי לתובע 3 לא היו לקוחות נוספים מלבד הבנק, אולם טענה זו לא הוכחה ע"י התובעים ולא ברור כיצד ניתן להפריד בין התובע 3 לשותפיו כאשר ברור כי כל לקוחות המשרד היו לקוחות של כל התובעים יחדיו. לפיכך, בין הצדדים נעדר מבחן הקשר האישי.

האם התובעים היו "מעין עובדים" של הבנק?

המעמד של "מעין עובד" מקנה לנותני שירות או מבצעי עבודה חלק מזכויות המגן ובעיקר את הזכות לפיצויי פיטורים עם ניתוק הקשר בינם לבין "מעסיקם".

בפסיקה נקבע, כי המבחן לקטגוריה של "מעין עובד" הוא התלות הכלכלית במעסיק. הטעם להענקת פיצוי פיטורים גם כאשר לא התקיימו יחסי עובד מעביד, היא השגת תכלית סוציאלית למי שאיבד את מקור פרנסתו, כלומר נותני שירות שנתנו לאורך זמן שירותים ללקוח ובבת אחת, מתנתק הקשר, מן הראוי לפצות את ה"עובד". במקרים אלו הנטל על התובע- הקבלן העצמאי.

במקרה זה, אין עסקינן במקרה גבולי של יחסי עובד מעביד אלא התובעים הם נותני שירותים קלאסיים ובעלי עסק עצמאי. משרד הבוחר להתבסס על לקוח מרכזי אין לו אלא להלין על עצמו.

משרד עו"ד שנתן שירות לבנק איננו זכאי להגנה ע"י מתן פיצוי פיטורים. חוק פיצויי פיטורים חל על עובד בלבד ובכפוף להלכות שנפסקו, מעין עובדים מסוימים זכאים לפיצויי פיטורים. בפסיקה נקבע, כי "יכול ומועסק יחשב לעובד אשר לא כל חוקי העבודה חלים עליו". ועוד, התובעים המשיכו את עסקם גם לאחר סיום ההתקשרות עם הבנק ולא הוכח כי התובעים עמדו בפני חדלות פירעון כתוצאה מניתוק הקשר ביניהם לבנק. לא הוכחה מסגרת הכנסות המשרד מהבנק ביחס לכלל הכנסות המשרד. לא הוכחה תלותם הכלכלית של התובעים והאם עיקר מקור פרנסתם נגדע בעקבות סיום ההתקשרות.

נוצר הרושם כי התביעה דנן הינה יצירה מלאכותית המבוססת על טענות שווא.

לאור האמור, התביעה נדחית.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".